קואלה בחומוס

הפעם הראשונה של הקטנה היתה בגיל 15, עם החבר הרציני הראשון.

זה היה יותר יוזמה שלה מאשר שלו. הוא לא לחץ עליה.

אני הייתי בהלם גמור.  אוזי אמנם היה מופתע, אבל התמודד עם זה הרבה יותר טוב מאשר אני.

האם היא היתה נשארת איתו כל כך הרבה זמן אלמלא הסקס? לעולם לא נדע.  אבל הנה דעתי:

המין קשר אותה אליו בעבותות הרבה יותר מדי חזקות.  הוא העביר את כל המשקל והמיקוד שלה אל מערכת היחסים הזו, הבוסרית כל כך.  היא הפכה אותו בהדרגה למרכז ולעיקר עולמה.  הלימודים הוזנחו, כמו גם עבודות הבית.  החברות הורחקו.  התחביבים נדחקו לקרן זוית.  המשפחה איבדה כל משקל.

גם כשהקשר הזה היה בבירור הרסני, היא נשארה כבולה אליו.  המשיכה לקוות שאולי זה ישתפר.

היא לא רצתה להודות בכשלון, בבחירה השגויה.  היא התעקשה להישאר שם.

אני לא אומרת שכל מערכת יחסים בין קטינים הכוללת מין היא הרסנית.  חלילה.  אבל מין צריך לבוא, לדעתי, כתוצאה של אינטימיות, של קשר, של קרבה, של הדדיות.

לא במקום.

ולא לפני.

הרי כל כך קל לעשות סקס.

אבל לבנות קשר זוגי - זה כבר משחק אחר לגמרי.

זה לא קשה רק לקטינים.  אני מכירה הרבה גדילים שמתקשים לעמוד במשימה.

וכשמכניסים סקס למוושאה - הכל לא רק מסתבך, אלא גם קל יותר לאבד את המיקוד ואת הדרך לקשר זוגי.

ומצד שני - יש במחוזותינו חברוֹת שבהן סקס לפני הנישואין אסור.

הנוצרים הדתיים מאד, מן הסתם כמו החברה הדתית בארץ, נאלצים למצוא פתרונות להורמונים הגועשים.  בעיקר כשהתרבות והתקשורת מגרים כל הזמן את התשוקות האלו.

וכך שני דברים נפוצים מתקיימים:

האחד, זוגות שמועדים ועושים את המעשה, ובהגיע ההריון הבלתי רצוי (ששהרי אין כמו פוריות של גיל הנעורים) - נמנעים מהפלה ומתחתנים.  וכך קמה לה משפחה בלתי-בשלה, שלעיתים ההורים בה צעירים יותר מדי ומתאימים פחות מדי, אבל כבולים זה לזו מבלי יכולת לזוז. 

לדוגמה, ההורים של החבר החדש של הקטנה.  הם נכנסו להריון בגיל 18.  כל ילדיהם, גם אלו שנולדו מאז, מסכימים שמוטב אם ייפרדו ההורים.  אבל הם דיברו על זה והחליטו שזה לא אפשרי כלכלית.  ולכן כולם נשארים יחד, משפחה אחת גדולה ואומללה.

והשני, זוגות המתפתים להכנס למערכת נישואין כדי להשביע את תשוקתם.  וכך קמה לה משפחה שלעיתים ההורים בה צעירים יותר מדי, ומתאימים פחות מדי, ונוסף על הכל - מנוסים פחות מדי.  כל עוד אין ילדים בתמונה, יכולתם לזוז גדולה יותר.  אבל ההבנה שצריך לזוז לפעמים מגיעה מאוחר מדי. 

דוגמה לזוג כזה אפשר למצוא בבלוגי הקודם. 

בשני המקרים, אילו היה מותר לבני הזוג לממש את תשוקתם המינית בגיל צעיר, מבלי להכנס למערכת נישואין, או אילו היה מותר להם לצאת מהריון בלתי רצוי, אולי הם היו מתבגרים בתהליך ונמנעים מלהקים משפחות אומללות.

וצריך גם לזכור שהעולם מלא משפחות אומללות.  גם כאלה שלא קמו כתוצאה ממין בגיל הנעורים.

אני מקווה לגדל ילדה בריאה בנפשה, שתדע אינטואיטיבית לחפש לה מערכות יחסים מתפקדות ובריאות מחד, ומאידך תגיב לסמכות ולנוכחות שלנו כהורים, ותימנע ממין כל עוד זה מוקדם מדי.

תחזיקו לי אצבעות.  מי יודע, אולי יצליח לי?