קואלה בחומוס

עושה רושם שיש לי נטיה לאובר-פרנטינג.

אוקיי, כל האמהות בקהל, עד לפה אני שומעת אתכן אומרות לי "לאאאאא!" לעגני משהו.  ידעתן, ראיתן את זה בא, לא?

היא נרדמת הרבה יותר טוב ויותר מהר כשאני לא מחזיקה אותה.  דווקא כשהיא על הידיים, ואני מנענעת אותה ומנסה להרגיע, עושה רושם שאני רק מפריעה.  דווקא כשהיא לבד במיטה היא נרגעת, כי אין תנועות מיותרות.

היא צריכה לבכות.  דווקא הנסיונות שלי להרגיע אותה, להשקיט אותה, לנחם אותה - מפריעים לה.  היא רוצה להוציא מה שיש לה להגיד, לבכות ברעש גדול, כשאני מחזיקה אותה חזק-חזק, ואז להירדם "כמו תינוקת".

היא לא חייבת שירוצו אליה כשהיא בוכה בשנתה - זה רק מפריע לה.  אני צריכה לעמוד רחוק ממנה, רצוי  בחדר אחר, לשמוע את הבכי, להתכווץ כולי, לוודא שהוא לא מתפתח לכדי צרחות, ואז - היא נרדמת בעצמה תוך דקות.

לא חשבתי שכבר בגיל ארבעה שבועות היא תגיד לי - עזבי אותי, אמא, אני יכולה לבד.

שמעתי מכמה מקורות ששתיה של תה שומר מקלה על הגזים של התינוק.  חרקתי שיניים ושתיתי את המיץ-ליקריש הדוחה הזה, כי מה לא עושים בשביל הילדה?  בתגובה, היא חטפה כאלו גזים, עברו עלינו יומיים של זוועה.  יכולתי לשמוע אותה אומרת - מה את חושבת, אמא, אם זה עושה לך רע, איך זה יעשה לי טוב?

שינויים - לאט לאט. 

הנקה ללא מגנים - פעם או פעמיים ביום, וזה כל הזמן מתשפר.

שינה בלילה - שינינו את זמן ההנקה האחרונה של היום לעשר בערב.  חמושה במטלית רטובה אני מעירה אותה כל שלוש שניות, לעודד אותה לינוק.  בהתחלה היא התעוררה שוב אחרי שעה וחצי, להנקה של חמש דקות.  למחר היא כבר נתנה מרווח ארוך יותר, וקמתי רק להנקה אחת בלילה.

כולי סקרנות, וציפיה, לראות מי היא.  שתתחיל לדבר.  שתתחיל לתקשר.  שנתחיל להכיר אותה.  מי את, יהלי?  מה את אוהבת?  מה משמח אותך?  מה מרגיע אותך?  ומה מפחיד?  מן רצון כזה להריץ קדימה, לראות מי היא תגדל להיות.

אני זוכרת מהגדילה שלי, שהיה בה משהו מאכזב.  שהעולם הפך להיות קטן יותר.  כשהייתי קטנה, סוסים היו גבוהים ומרשימים.  אני זוכרת את האכזבה כל שנה מחדש בקייטנה, כשהסוסים הפכו להיות פחות ופחות הירואיים, פחות ופחות גבוהים.  אני זוכרת את הגעגוע למגבות הגדולות, ששימשו לי שמיכה בימי קיץ חמים, עד שהפכתי גדולה מדי. 

אוזי זוכר את ההיפך - כמה הוא רצה כבר להיות גדול.

מה תרגיש יהלי?

בתמונה - יהלי וסבתא של אוזי בת ה-94

פרשס הזכירה לי - הנה קטע ששודר בטלוויזיה האוסטרלית, למי שזוכר את הצ'ייסרים המופרעים מבלוגי הקודם.  החל מדקה 1:26 זה הופך רלוונטי.

לא נגעתי.