קואלה בחומוס

לחלק מקוראי, הכותרת הזו אולי נראית טיפשית במקרה הטוב, או לעג לרש במקרה הרע.  הרי אמהות טריות (או משומשות, כמוני), אינן זקוקות לדרך להירדם.  כל מה שהן צריכות זו הזדמנות.

ההזדמנות יכולה לבוא בצורת לילה, שיעור יוגה, או משענת לראש למשך יותר משלוש שניות.

אלא מאי, לעיתים זוכה האם המשומשת-במצב-טוב (כמוני) להשתרע במיטתה לצורך שנת לילה עריבה.  הערב - צעיר.  המיטה - מוצעת.  הבעל - לא מציק.   ואכן, השינה באה ומרפה את האיברים, מאבכת את החלומות, משקמת את הכוחות...

ואז קורה משהו.

למשל, המוצץ תועה לו ממחוזות לוע העוללה, או כלב טורדני בקצה הרחוב נושא קולו, או הבעל מגיע למיטה ומתחיל להציק.

והאם, כבר במצב פחות טוב, מתפנה לטפל באירוע.  משיבה מוצץ לגבולו, אוטמת אוזנים בכרית ספייר, או בועטת בבעל במקום אסטרטגי, כדי שיחשוב פעמים לפני שהוא מציק בפעם הבאה.

אבל אז, מוחה של האם הזו נכנס להילוך, והשינה - בורחת.

ולהכעיס, ככל שמתעקשים יותר לישון, מתקשים יותר להירדם.

להפתעתי, שמעתי מכמה אמהות סיפורים דומים.  הן ישנות, מחדשות כוחות, והנה תוך שעתיים-שלוש קורה משהו, מעיר אותן, והן לא מסוגלות לחזור ולהירדם.

לפני כמה ימים סיפר לי חבר על הדרך שלו לחזור להירדם.  ניסיתי כמה פעמים וזה עבד יפה, אז חשבתי להפיץ.

סופרים ממאה אחורנית.  אבל לא כל מספר - אלא כל מספר שלישי.

כלומר- 

מאה, תשעים ושבע, תשעים וארבע, וכו'.

המוח מועסק מבלי רשות לברוח למחוזות ערים, ומשועמם מספיק כדי לחזור ולשקוע בשינה.

לילה טוב.