קואלה בחומוס

לפני שבוע חלמתי על צונאמי.

שתי הבנות היו איתנו באוטו, בדרך מהאוניברסיטה הביתה. 

כשנוסעים בכביש הזה, מצד ימין רואים את מגרש הכדורגל.  מצד שמאל, את מעונות האוניברסיטה.

ההר ממול, למעלה.  ולמטה - הים.  כשהגאות גבוהה, רואים אותו יפה מעבר לגבעה.

עצרנו להן בין מגרש הכדורגל למעונות.  הן יצאו מהאוטו, שמחות וצוחקות.  נפרדנו לשלום.  הן הלכו ולא ראינו אותן.

ואז ראיתי את הגל.  הים, שתמיד נראה קצת גבוה, נראה גבוה מאד.  ידעתי שזה גל.

צעקתי לאוזי שיעובר למושב האחורי, שיגן על האפרוחית בגופו. 

הוא עבר, אבל כנראה לא הבין מה רציתי שיעשה.  הוא לא סוכך עליה.  הייתי צריכה לעבור לשם בעצמי, חשבתי לי.

הגל העצום נחת על האוטו, על הכביש, על כל השכונה שלנו.  לגבי הבנות כבר לא יכולנו לעשות כלום.  הן כבר יצאו.

את החלום הזה חלמתי לפני שבוע, בלילה אחרי שהקטנה סיפרה לנו שהיא התארסה.