מכירות את זה שהיא בועטת ומשתוללת, רוקדת סמבה ומשחקת כדורגל, ואז אתן שמות יד על הבטן, כדי להרגיש את זה גם מבחוץ,
או שמישהו אחר שם יד, כדי להרגיש אותה,
ואז היא מפסיקה.
ואתן מדמיינות אותה שוכבת שם
בחושך,
ומקשיבה:
מי שם עכשיו?
מה הם עושים?
מה זה אומר?
וכשאתן מתייאשות ומורידות את היד,
שלכן או של מישהו אחר,
היא חוזרת לבעוט ולהשתולל,
כי עכשיו אף אחד כבר לא מפריע לה?
גם האפרוחית היתה כזו פעם.
ועכשיו היא ילדה קטנה.
בתוך שבועיים, האפרוחית עברה שינויים גדולים מאד:היא עברה מהעריסה למיטה של ילדה גדולה.
היא עברה מחיתולים לתחתונים.
היא עברה בגן מחדר-התינוקות לחדר-הפעוטות.
עוד כמה חודשים היא תעבור מלהיות אחות קטנה, ללהיות אחות גדולה.
היא מתמודדת עם הכל מאד יפה.
אתמול היא צפתה בי כשהלכתי לשירותים (אומרים שזה טוב להראות להם שגם אנחנו הולכים לשירותים).
היא ישבה עם הגב לקיר, במסדרון, על השטיח.
וכשנגמר הזרם היא אמרה לי: "יייה! כל הכבוד אמא!"
כי ראוי לחזק גם אחרים בהתקדמותם.
הבת הקטנה של בעלי קיבלה במטלה שלה 80%. היא היתה מאד גאה. כמובן ששיבחנו אותה.אבל היא קוננה על אי-השיווין בתשואות.
"אני עובדת קשה ומוציאה שמונים אחוז, ובקושי אומרים לי 'יופי'. אבל האפרוחית עושה קקי בשירותים, וכולם חוגגים!".
זה לא קל לאבד את מעמד האחות הקטנה.
בעלי עובר כל חייו את אי-השיוויון הזה. אחיו הקטן עודד את זה כל חייו.בעוד שבעלי חתר תמיד להישגים גבוהים, אחיו שמר על הישגים שהם במקרה הטוב נמוכים.
השבוע קיבלתי הדגמה להבדל בציפיות משניהם.
בעלי הוא המבשל המשפחתי. הוא מבשל כל שבוע ארוחות יצירתיות ומפתיעות. לרוב אנחנו מאד נהנים. לפעמים זה מתפשל והתוצאה סתם אכילה.
אחיו הוא השיכור המשפחתי. לאחרונה חברתו לחיים סילקה אותו מהבית, והוא עבר לגור אצל חמתי. מדי פעם, כשהוא פיכח, הוא מסייע בבישול.
"הוא כל כך טוב כשהוא לא שותה", אומרת לי חמתי, "אתמול הכנתי פירה, והוא קצץ בצל ירוק והוסיף אותו פנימה. כל כך מוצלח!".
מעניין מה יהיו ההבדלים בציפיות שלי מהבנות השונות.
כינוי:
קואלה בחומוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
