פעם, לפני שלוש שנים בערך, כשהאפרוחית היתה בת כמה חודשים, נטש אותי אוזי לאנחות וטס לאיזה כנס מלעון באמריקה.אני זוכרת שהייתי מלאת זעם ויאוש. להישאר לבד בבית עם התינוקת נראה לי מפחיד ומאיים.
והיום, כשלוש שנים מאוחר יותר, נסע לו אוזי עם האפרוחית לאדלייד, לאיזה אירוע משפחתי מלוטש, והשאיר אותי לבד עם התינוקת - הקואלונת* שלי.
וראה זה פלא, אמנם נטישת האוזי לפני שלוש שנים נדמית לי כתמול שלשום, אבל בפועל - מים רבים זרמו וכו'. מבחינתי, אוזי השאיר אותי לחופש-נופש-חמישה-כוכבים.
עוד כמה דברים קצת שונים. הבת הקטנה שלו עזבה אותנו ועברה לגור עם החבר בדירה שכורה. לראשונה אנחנו משפחה אמיתית. קצת מבעס, כי יש לי בייביסיטר אחת פחות, אבל מאידך, אין חשש לצאת בלבוש חלקי (אם בכלל) מחדר האמבטיה.
כרגע מתגוררת בחדר שלה סטודנטית בת 13 מיפאן, שבאה לכאן לשבועיים ללמוד אנגלית. למרבה הצער, היא מפגינה יכולות אינטראקטיביות של טוסטר. מאידך, אחרי פטפטנית כמו האפרוחית שלי, יפאנית שתקנית היא ברכה.
אז אמנם קצת פחות חופשי לי, אבל עדיין, הטיפול בבת 13 רחוק מהטיפול בבת 3.
ולכן, ראשית חוכמה, נסענו לנו, הטוסטר שלי ואני, לקנות פירות וירקות.
שנית, הכנתי סלט.
ואז התקשר אלינו חבר, שגם אצלו מתארחת טוסטר בפני עצמה, והציע לאחד כוחות ולקחת את שתי הבנות יחד לבילוי.
כיוון שהקואלונת ישנה, הוא לקח אותן ראשית לטיול בחוף הים:
(ארכיון)
ואז לקחנו אותן יחד עם הקואלנות לגן הבוטאני לסיבוב.
הטוסטרים לא דיברו כמעט בכלל, גם לא בינהן, אבל חברנו קן ואני נהנינו מאד.
ביום למחרת נסעתי לשוק הפשפשים המקומי.
חמישים דולר טבין ותקילין הוצאתי.
חזרתי הביתה ונפגשתי עם חברתי זואי לכמה שעות. אחר כך היא גירשה אותי כדי ללכת ליוגה, והקואלונת נרדמה, אז ישנתי איתה צהריים.
ולא התגעגתי. לא לאוזי ולא לאפרוחית. האם זה מעיד עלי שאני אדם נוראי, או סתם אמא מותשת? החליטו בעצמכם.
ואז, אחרי שלושה ימים, התחיל להרגיש לי קצת ריק.
ואז הם חזרו. הבית התמלא רעש ובני אדם, והמולה וחיים. נגמר לי החופש.
וטוב שהם כאן.
*הכינוי 'סנאית' לא ילך פה. היא כל כך קואלה שאי אפשר להתעלם מזה.
כינוי:
קואלה בחומוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
