בימים אלו הוכרזה הפסקת אש.
לא, אני לא מדברת על עזה. או על המפלגות השונות. אני מדברת על הבית שלנו.
למען שלום בית (שזה, אגב, קונספט דתי מוצלח מאד) החלטנו להמנע מדיונים (שלא לומר ויכוחים) בנושא - כמה ילדים יהיו לנו.
למרות שלאוזי כבר היו שתי בנות ביום היכרותינו, התקבל אצלי הרושם שהוא היה רוצה עוד ילדים. יותר נכון, אוזי אמר לי במו פיו שהוא היה רוצה עוד ילדים. הרבה ילדים. אלא מאי, אוזי הוא תוצר של התרבות האנגלו-סאקסית, ואני פירשתי את דבריו בישראלית.
כלומר, ישראלים, על פי רוב, הם אנשים ישירים ודוברי אמת. נכון שיש מהם לא מעטים המחליקים כזבים בלשונם, ואלו נקלטים בתעשיות כמו עריכת דין, פירסום, או הנהגת מדינה, אבל לרוב - ישראלים יגידו לך את האמת, לא חשוב עד כמה היא לא נוחה. למשל, ישראלי ששונא אותך יגיד לך "הלוואי שתמות יא מניאק", בעוד שאוסטרלי, למרות שהאוסטרלים אוהבים לראות את עצמם כישירים וכנים, יגיד "היה נחמד לראות אותך, מקווה שיהיה לך יום נעים".
וכך, אני פירשתי את דבריו של אוזי לאמור שהוא היה רוצה עוד ילדים, בעוד שאוזי התכוון שהוא רוצה אותי. ואת תהליך עשיית הילדים.
אפשר להתווכח שעות לגבי איזו תרבות נעימה יותר למשתמש - זו התוקעת לך סכין בגב, או זו התוקעת לך אותו בעין כך שתראה את זה בא - אבל כך או כך, לאנגלו-סאקסים יש עוד תכונה אחת אופיינית, שבישראלית קוראים לה "פולניות" - הם חוששים מאד מאשמה וייסורי מצפון. וכך, אוזי ניאות לספק לי לידה אחת. ואחר כך, משהבהרתי לו שבתור בת יחידה אין סיכוי שאני אכפה גורל בדידותי שכזה על בתי, הוא נתן לי עוד אחת.
אבל אז, החל אוזי מודיע בכל הזדמנות, ותחת כל עץ רענן, שהוא אינו מתכוון להביא לעולם עוד ילדים.
אני מבינה את אוזי. ברור שהוא לא רוצה עוד ילדות - הרי כבר יש לו ארבע. אני רק טוענת שזה לא הוגן שיש לו ארבע ולי רק שתיים.
כן, אני יודעת שישאר ביננו פער של שתי בנות אם נמשיך להביא לעולם ילדים משותפים. אני רק טוענת שבמספרים גדולים יותר, הפער הופך להיות זניח.
הפער בין ארבע לשתיים הוא גדול, אבל בין עשר לשתים עשרה - כבר לא כזה משמעותי.
אני מאידך בת יחידה, ולכן אני רוצה לפצות את עצמי על שנות הבדידות ולהקים לי משפחה מרובת ילדים ככל האפשר. כיוון שלא גדלתי עם אחים ואין לי מושג כמה מעצבנים הם יכולים להיות, אני רואה בזה יתרון גדול לבנות שלי עצמן. וחוץ מזה, אני טוענת שאנחנו צריכים לנסות ולהביא לעולם בן. או שניים. כי לאוזי יש תכונות גבריות משובחות שצריך להעביר הלאה: הוא מבשל, הוא משחק עם הבנות, הוא בונה פרגולות (לפחות אחת), הוא מפרנס, והוא מקשיב. תודו שאין הרבה גברים כאלה, וחבל. אז זוהי חובתנו המוסרית לנסות ולספק לעולם אחד כזה.
או שניים.
אוזי גם טוען שזה לא הוגן להביא לעולם ילדים שאבא שלהם יהיה קשיש מסמורטט עוד בטרם יגמרו את גיל ההתבגרות שלהם, ואני טוענת שכבר מאוחר מדי ואם כבר, אז עדיף שיהיו כמה שיותר מהם לבכות על מר גורלם ביחד.
חוץ מזה, לקח לי קצת מן להכנס לכל הקטע הזה של אימהות. את הלידה של האפרוחית פיספסתי (כי היא היתה קיסרי), מהינקות שלה נורא סבלתי כי לא ידעתי למה לצפות, הייתי לחוצה נורא, וחזרתי לעבודה מוקדם מדי. הייתי רוצה לחוות את כל השלב הזה עוד פעם אחת לפחות.
לפחות בתיאוריה.
כי במציאות, דווקא נוח לי מאד שהקואלונת כבר ישנה לילות שלמים, ושהיא יכולה לשבת עם האפרוחית באמבטיה. נוח לי שהן יכולות כבר לשחק ביחד ולהעסיק זו את זו, נוח לי שהחיים חוזרים למסלולם, ואנחנו יכולים להתחיל לחיות חיים של משפחה ממש, שיוצאת לטיולים ולקמפינג, ומארחת חברים, וחוסכת כסף שמאפשר להינות מכל הטוב שיש כאן מסביב.
אבל אני לא רוצה לסגור את הבאסטה, ואני לא רוצה להמשיך להווכחת על זה. אז סיכמנו שאנחנו לא דנים בנושא, שלא לומר, מתווכחים, עד אחרי שאני גומרת את הדוקטורט.
תקלטו איזה ראש ממשלה מגניבה יש לי.
אני מקווה שהיא תיבחר שוב. יהיה קטעים.
כינוי:
קואלה בחומוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
