זה עוד אחד מאותם פוסטים שבהם אני מתעדת דברים כדי לא לשכוח. מקווה שלא תשתעממו.
נדמה לי שבכל שלב התפתחותי, האפרוחית היא אדם קצת אחר.
בהתחלה היא היתה גוש קטן ורגזני. יצור כזה שרוצה דברים וכל הזמן כועס ומתלונן.
ואז היא למדה לחייך, והפכה להיות יצור סקרן שמתקשר.
כשהיא למדה להתגלגל, היא הפכה ליצור פעלתן, וכשהיא למדה לזחול - יצור פעלתן עם סיכון לעצמו.
עכשיו היא הולכת ומדברת. היא כבר לא ממש תינוקת יותר. היא כמעט ילדה קטנה.
היא הגיעה לגיל שבו כל מה שהיא עושה, פשוט חמוד.
למשל, היא אוהבת להכנס לחדר העבודה. לא רק בגלל שאבא תמיד יושב שם, או בגלל שיש אורות צבעוניים במחשב.
היא אוהבת לשבת על הכסא המשרדי, ולהסתובב בו. רצוי מהר. ולקרוא בקול רם: "וווי!! ווווי!!"
לפני כמה ימים היא הלכה והביאה את נעלי הבית שלי. עוד פריט ביתי שחיבתה שמורה לו.
היא העלתה אותם על הכסא המשרדי, וסובבה אותם סביב. "וווי! וווי!" עודדה אותם.
מזה חודשים שהיא מבקשת שישירו לה שירים שונים. למורת רוחי, כולם באנגלית.
כמה ימים היא השמיעה קולות כמו "אַקוּקַה", ולא הבנתי מה היא רוצה מחיי.
עד שהקשבנו יחד ל"מאה שירים ראשונים" (החביב עלי הוא "הדואר בא היום". עיבוד פגז),
והתברר שהיא ביקשה את "עוגה עוגה"!!!
הקטנה שלי ביקשה שיר עברי...
ואז היא ביקשה עוד אחד! "נֵההה נֵהה" הוא "נד-נד" (ביאליק! איזו גאווה), כמובן טיק-טק (שעון בן חייל, שיר פופלרי בבית עדי בעולם), ואת "בואו עננים" (שגם הוא עושה כותרות בבית בעולם).
משירי הילדים באנגלית, מכירים את בה-בה-בלאק שיפ? או כפי ששרים אותו היום, בה-בה נון-ספיסיפייד-קולור שיפ?
השיר שואל את הכבשה בצבע שלא יפורט, היש לך צמר?
ועונה הכבשה, כן אדוני, שלושה שקים.
אחד לאדון, אחד לגברת, ואחד לילד הקטן בקצה המסטה.
אנחנו שרים קצת אחרת.
אחד לאבא, אחד לאמא (או עאמה, כפי שמכנה אותי בתי), ואחד ליהלי הקטנה.
וערב אחד, עודי שרה לה את השיר,
תיקנה אותי האפרוחית ושאלה על אחותה הגדולה.
ומאז לכבשה יש חמישה שקים.
לאבא, לעאמה, לאחותה הגדולה, לסבתא, וגם לאפרוחית שגרה ברחוב שלנו.
והמשחק הכי חביב לאחרונה: עולם הכלבים.
הוראות:
התלבשתי במיטב מחלצותייך, רצוי בגדי קטיפה עדינים.
חימקי אל החצר האחורית.
זחלי (או לכי, אם את כבר הולכת) אל קערות האוכל של הכלבים.
טלי מלא חופניים מזון כלבים יבש, ופזרי לכל ארבע רוחות.
לפרקים, נסי לתחוב פיסות מזון בפרצופו של אחד הכלבים, או בפיך שלך, חליפות.
התעלמי מזעקות השבר של העאמא.
אם היא מנסה לחלץ מפיך את מזון הכלבים, הביעי את מורת רוחך בקול רם ככל האפשר.
אם מיצית, זחלי (או לכי, אם את כבר הולכת) אל קערת המים של הכלבים.
אם עאמא מסתכלת, טבלי במים רק את כף היד. כך תטפחי אצלה את האשליה שזה יעבור בשלום.
המתיני להזדמנות שבה העאמא לא שמה לב אלייך.
שפכי את המים על בגדייך, גרבייך, וכל כלב שאיתרע מזלו לעבור לידך.
דשדשי בבוץ. בעיקר אם גרבייך לבנים.
אם העאמא נוטלת אותך ומנסה להחליף את בגדייך, הביעי את מורת רוחך בקול רם ככל האפשר.