עוד לא דצמבר אפילו. לקריסמס יש עוד חודש שלם עד שהוא מגיע. אבל האוסטרלים לא מתמהמהים וחוגגים אותו כבר עכשיו, למקרה שלא יספיקו לחגוג אותו מספיק.
ולכן יש לנו את מסיבת הקריסמס של האוניברסיטה, מסיבת הקריסמס של הפקולטה, מסיבת הקריסמס של הגן של הקטנה (שגם הוא, איזה פלא, באוניברסיטה), מסיבת הקריסמס של הסטודנטים, ומסיבת הקריסמס של הרחוב.
מה לנו כי נלין. כל מסיבה היא סיבה ל-, ובכן, מסיבה. ובכל מסיבה יש אוכל טוב (נוט), אנשים נחמדים (נחמדים, אנטיפתים, מה ההבדל), מוזיקה טובה (או צווחות ילדים) ומתנות למינהן. אין לנו מה לקונן על מסיבות.
הסנונית הראשונה בשטפון המסיבתי הזה היתה המסיבה לילדי העובדים של האוניברסיטה. אירגנו לנו מתקנים
תחנת ציורי פנים
רכיבה על פוני ("זה לא סוס אמא! זה פוני" - האפרוחית מדגימה בקיאות בזואולוגיה).
וגם פינת ליטוף של כל יצורי חווה, מגלשות ענק, ובלונים.
בנוסף גם הגישו כיבוד קל לילדים, וגם פירטו מראש באימייל מה תהיה תכולתו.
אחרי שקראתי את האימייל, האבסתי את האפרוחית במנה כפולה ומשולשת לאחרות בוקר (פנקייק, טוסט עם אבוקדו, יוגורט, וקצת פירות) כדי שלא יתחשק לה במקרה לנסות צ'יפס, סוכריות על מקל, נקניקיה בלחמניה (בלי שום תוספת אחרת) או גזוז כזה או אחר.
וליתר בטחון לקחתי איתי גם תפוח.
(אני קצת נאצית בענייני אוכל).
פגשנו כמה אמהות שאני כבר מכירה. זו היתה ברכה עצומה, יען כי במחוזותינו לא מדברים עם זרים. בעבר ניסיתי לעקוף את הכלל הזה ולהציג את עצמי, וכך לא להיות זרה, אך ללא הועיל. וכך,אחרי שנים של עמידה בפינה, יכולתי לדבר עם נשים שפעם ראיתי את פרצופן במסדרון ולכן אנחנו כבר לא זרות.
כמובן, ייתכן שהיו עוד הרבה נשים שאני מכירה. אבל בגלל הטמטמת, לא זכרתי את שמן, מקום עבודתן, או הם הילדות שלנו הולכות לאותו גן.
ואז לקראת סיום אוזי עמד בתור (בתור!!! אפשר לחשוב שאנחנו ברוסיה. או בדיסנילנד. זוועה.) והוא והאפרוחית זכו בבלון כחול בצורת פודל.
גברת ליצנית הביאה מתנה:
שמחה וששון, לכל ילד בלון.
לאפרוחית בלון כחול.
(ולעוד המון ילדים לא-חשובים המון בלונים בכל מני צבעים)
האפרוחית שמחה. רצה וטיפסה
וזרקה את הבלון הכחול למטה למטה.
זרקה - ותפסה. זרקה - ותפסה...
נפל הבלון הכחול על קוץ בסלעים - נדקר...
ופתאום....
בום-טראח! מה קרה?
הבלון התפוצץ, הבלון נקרע!
אל תצטערי, אפרוחית.
כך קרה גם לרון.
זה סופו של כל בלון.
למרבה הפלא, האפרוחית בכתה כשהבלון התפוצץ (האפרוחית כמעט ולא בוכה).
ולמרבה הפלא שלי, דיקלום קצר של "בום-טראח מה קרה" הרגיע אותה.
בסוף השבוע הזה המסיבה של הגן. בתוכנית: מוזיקה לטף, בועות סבון, נקניקיה בלחמניה, והפתעה. איזו הפתעה? אני באמת לא יודעת.
בשנה שעברה זה היה איש זוחלים וצאן מרעיתו, כי שום דבר לא אומר "קריסמס" כמו שק נחשים.
חג שמח.
כינוי:
קואלה בחומוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
