רציתי את החתונה הזו בשביל החוויה החברתית.
לא היה לי חשוב להרשים אף אחד, אבל היה לי חשוב שיהיה כיף לנוכחים.
היה לי גם חשוב שזו תהיה חוויה קהילתית, ולא אישית. רציתי לשתף כמה שיותר אנשים.
ויחד עם זה, אני לא אדם משתף מטבעי, ולכן היה צפוי שדברים ישתבשו.
הרבה מההכנות לחתונה כללו את העירוב הזה, וכך למשל חברה אחת תרמה בשמחה את ביתה (או נכון יותר חצרה) לאירוח החתונה:
יש לה שטח ענק, בכפר קטן ושקט מחוץ לעיר שלנו (אבל לא רחוק). הדשא שלה תמיד ירוק והגינה תמיד מטופחת. החצר פונה להר, והסוסים, אגב, הם הסוסים של הגדולה, ששוכרת אצלה מקום לאחזקתם במחיר סמלי. זה עסק משתלם לשני הצדדים, כי הגדולה לא תמצא מקום קרוב יותר במחיר כזה, והחברה שלנו, הלן, לא צריכה לכסח את הדשא באיזור הזה - כי הסוסים לא ממש מאפשרים לו לצמוח.
ולכן שכרנו אוהל, שקישטו חברים ומשפחה בהיעדרי:
וחברה אחרת איגרנה את סידורי הפרחים, גם לזר שלי וגם לשולחנות:
היא טיפוס אומנתי שקט ואסתטי, מעצבת הפרחים שלנו, ולא היה לי מושג עד הרגע האחרון מה היא תכין -אבל היה לי ברור שזה יהיה נפלא (כאילו, פרחים, מה כבר יכול להיות רע?)
חברה אחת ציירה את החופה, שנשאו ארבעה חברים:
החופה, למי שתהה, מסמלת את האוהל בו קיבל אברהם אבינו את אורחיו המלאכים, שעשו אותו אבי האומה, וגם את הבית החדש שבונה הזוג ביום חתנותו.
החופה שלנו מסמלת את אוסטרליה - עץ אקליפטוס על אדמת הבוש האוזית, והיא היבשת שבה בחרנו, שניים מתרבויות ומקומות כל כך שונים, להקים את ביתנו החדש.
(אני מישראל, ואילו האוזי נולד בוויילס, שהיא חלק מאנגליה, אבל הוולשים לא אוהבים להודות בזה)
וכדי שתרבותו של האוזי לא תקופח, היתה גם עוגת חתונה נוצרית מסורתית:
העוגה נקנתה כעיצוב מוכן של חנות העוגות המקומית, והסתבר שהבעלים ממוצא יהודי. היא אמנם לא אחראית לקיומה של עוגת מגן דויד, אלא איזה לקוח קודם שאהב את הצורה, אבל תמיד טוב לגייס תומכים פוטנציאליים לשורותינו.
אין לי כוח לשים תמונות של האוכל ושל השולחנות. תאמינו לי שהיה טעים? את האוכל הכינו שלושה סטים של חברים שהם שפים ובשלנים, והיה מעולה.
בארוחה הכרזנו על התרחבות משפחתנו, ומייד הקהל נחצה לשני חלקים:
אלה שהתרכזו בלפרגן לי ולגרום לי להרגיש טוב עם עצמי - חזרו והדגישו כמה אני נראית נפלא ואיך לרגע לא מנחשים שאני נושאת ברחמי צאצא,
ולעומתם, אלה שהודיעו שהם ראו מיד ושום דבר אי אפשר להסתיר מהם!
וחברינו היקרים לא חסכו מאמץ ודאגו שנתפדח כל הדרך הביתה:
אז אנקדוטות קטנות מהחתונה:
- שיר החופה שלנו היה I don't wanna know , כי כשהתחלנו לצאת מאד אהבנו אותו, וכי הוא מדבר על התאהבות שאי אפשר לדעת מה יגיע בהמשכה. נשמע לנו מוכר.
- בחתונתי הראשונה היתה לי חברה אחת טובה שהיתה ממונה על התנועה החלקה של הכל. בחתונה הזו היו שלוש חברות טובות שלי, שנשאו בעול ביחד.
- חברה אחת עבדה איתי עוד בישראל, וגרה במלבורן. היא שילבה את החתונה עם טיול לניו סאות' ווילס (מדינתי) במיוחד.
- חברה אחרת היא ישראלית שהכרתי כאן, ושינתה תוכניות ברגע האחרון כדי להגיע. היא אדם מאד אנרגטי וחיובי והקפיצה את המצברוח כי עד שהיא היגעה כבר הייתי מרוטה ממריבות חתונה עם האוזי.
- החברה השלישית היא מקומית, והתעקשה לארגן מסיבת רווקות - לדעתי כדי לראות חשפן.
- בסוף לא היה חשפן.
- אבל ניפחנו בלונים בצורת זין.
- מסיבת הרווקות הניבה מפל של היעלבויות וכעסים במשפחת האוזי, כיוון שהנשים משם לא הוזמנו. אני טענתי שבישראל נהוג להזמין רק חברות קרובות, אבל במשך רוב החתונה משפחתו התעלמה ממני.
- חוץ מהחותנת, אבל גם היא הרגישה צורך להתרחק מאיתנו כדי שלא יגידו עליה שהיא בצד שלנו.
- אחרי שנתיים של מאמץ, הכרתי בזה שהמשפחה של האוזי לא מחבבת אותי, וזה הדדי, וזה מה יש.
- האוזי הזכיר לי שגם אותו הם לא מחבבים, ולכן לא איכפת לו, ועוד הוא הוסיף שהוא דווקא מחבב אותי פלוס ומוכן להציע לי חברות.
- האוזי כל הזמן חשש שלא יהיה מספיק. בסוף נשאר יותר מחצי האלכוהול שנקנה, ויותר משליש מהאוכל שהוכן. גם את העוגה לא גמרנו.
- הקטנה של האוזי לא שמה לב שיש בעוגה קישוטים מנצנצים מפלסטיק, וכמעט שברה שן.
- הגדולה עבדה על הסוסים במשך יומיים כדי לצחצח ולהבריק אותם למען האורחים.
- את בגדיה היא קנתה חצי שעה לפני החתונה, בהשפעת הקטנה (ויצא יופי).
- הילדים מצאו שלדים של ציקאדות בחווה וענדו אותם כסיכות, לזוועת האורחים העירוניים.
- אחד האורחים נבהל וחשב שמדובר בחרק אוסטרלי קטלני, ולכן מיהר לגלול ילד עונד ציקאדה על הקרקע ולהכריז: "הצלתי אותך!"
- הילד הודה שזה היה עדיף מאשר ריקודי עם.
- בהשראת החתונה, התחלנו להיפגש לריקודי עם פעם בחודש.
- בנתיים זה קרה רק פעם אחת.
- זרקתי את הזר, ואף אחת לא רצתה לתפוס אותו.
- האח של האוזי תפס אותו במקום.
- מיד אחרי החתונה נסענו לקנברה, כי היה לי שם קורס.
- האוזי לא שתה מספיק, ולכן חטף מכת שמש, ואני נאלצתי לנהוג בעצמי לקנברה.
- בדרך נזכרתי שאני נהגת שודים הרבה יותר גרועה ממנו.
- מאז אני לא מעירה לו על נהיגתו הפרועה.
- במשך שבועיים אחרי החתונה פקדו את איזורינו חמסינים איומים של 40 מעלות, שייבשו את כל הדשא והבהירו לנו כמה מזל היה לנו עם מזג האוויר.
- בקורס אנשים התקשו להאמין שבאתי ביום חתנותי, ומעכשיו אני אגדה אורבנית של "ההיא שבאה לקורס ביום חתנותה".
- אבא של האוזי מוכר לכל כאדם מבחיל, ובמשך כל החתונה חיזק את תדמיתו זו. הוא שאל אותי שוב ושוב למה אני רוצה להצטרף למשפחה הדפוקה הזו, ירד על האח של האוזי ועל הסבתא, אישה בת 93 שעמדה בכל היום בגבורה.
- האבא של האוזי גם הופקד על מצלמת הוידאו, ולכן התקבל צילום חלקי בלבד של הטקס.
- נו מילא.
- קיבלנו המון מתנות מקסימות, בין השאר פמוטים למיניהם, והמון המון המון המון - כוסות.
- שזה מצויין, כי כוסות תמיד נשברות.
- נכון לעכשיו, אחת נשברה באופן עצמאי.
- נשבעת.
- אף אחד לא נגע בה. היא עמדה על השיש ונשברה.
- בחיי אדוני בספר תורה.
- אולי זה בגלל שהיתה בתוכה עוד כוס.
- מאז לא שמים כוס בתוך כוס.
- במקור תיכננו חתונה לחמישים-שישים איש.
- בפועל היו מעל תשעים.
- אז כנראה שאנחנו יותר פופלריים ממה שחשבנו.
- חבל שלא באתם.
- אולי פעם הבאה 
כינוי:
קואלה בחומוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
