קואלה בחומוס

המזוודות ארוזות, הרשימות מוכנות, ואחרי ייסורים רבים וקללות בשלל שפות, גם לי הונפק דרכון אוסטרלי.

הקטנה כבר תודרכה איך לשמור על הבית - אבל ספק אם היא תהיה כאן הרבה.  זו הקטנה, עוד גדולה תהיה, ולא ייקח לה עוד הרבה זמן: מחד, היא התקבלה לבית הספר לאחיות.  מאידך, היא מתחילה היום לעבוד כקופאית בחנות הירקות המקומית.  בתוך חודש יחיד, הילדה נכנסת לשוק העבודה ולמערכת ההשכלה הגבוהה.

כמה מכם פנו אלי ושאלו אם אני בסדר ואם הציקלונים האימתניים ביבשת לא סחפו אותי.  זה מתוק מצידכם, תודה!

הציקלונים מאיימים על קווינסלנד, המדינה הצפונית שפעם גרתי בה.

היום אני חיה במדינת ניו סאות' ווילס.  כאן האיום הכי גדול הוא שיעמום מוחץ.

וכמובן, יש גם סכנה של שריפות ואולי איזה שטפון או רעידת אדמה.  עדי בעולם תזכיר גם כמה זוחלים שפגיעתם רעה, ונכנעתי תזכיר את פרוקי-הרגליים הארסיים.  אבל חוץ מזה, באמת, שעמום.

איך אני יודעת שמשעמם? העיתון.  כזכור לכם, קוקי שלי שרדה גידול מפלצתי בבטן.  זה שהסיפור הגיע לעיתון - ניחא.  אבל זה שהוא תפס חצי עמוד - אני חושבת שזה מעיד כמה חדשות באמת יש פה.

בכל אופן, יקיריי, היו שלום לעת-עתה.  האפרוחית, אוזי ואני יוצאים לטיול קראוון באי הדרומי של ארץ ההוביטים.

אני משאירה אתכם להתנחם בקולו של ז. נחמה ובתמונות של מטייל ישראלי אלמונימי.