הגשם ירד ושטף את הכול. הוא שמע קולות , הוא שמע צעדים, הוא שמע צרחות. אביו הכניס אותו במהירות לתוך מייכל זבל  ונעלם. 

ושוב צרחות , קולות נעלים רצות בגשם ויריות של אקדח.  שון פקח את עיניו בבהלה ,  אור השמש האיר בחוזקה  מבעד לחולון השבור וצרב את עיניו.

הוא קם מן המיטה שהייתה עשוייה מזרן קפיצים ישן . שטף את פניו מקערת מיים קרים שהייתה מונחת מתחת לחלון  ואספה עליה את מיי הגשמים ולאחר מכן לקח את תרמיל הגב שלו ומהר דרך הדלת. הרחוב היה שקט ושומם ולמזלו הרב לא נראו חיילים בשטח.

 שון החל הולך שהוא מתגנב בן ביינים ודרכים צדדיות משתדל שלא יבחנו בו. הרוח הקפיא את גופו והרעב הציק לו אבל הוא לא יכול היה לעצור עכשיו .

לאן בדיוק ילך ? , הוא לא  ממש ידע אבל משהו אמר לו שלא יוכל להמשיך להסתתר באותו החור שבו חיי עד עכשיו . שהגיע אל העיר התחתית החליט  לנוח קצת והתיישב על הספסל הקרוב  מביט מסביב .  המקום עצמו מעולם לא מצא חן בעיניו , סתם מקום מלא באנשים שחצנים ובעלי ממון שהשטלתו על האזור ומנסים להפטר  השכבות היותר חלשות . שון נשען לאחור עוצם את עיניו . שלפתע פתאום נשמעו צעקות מאחוריו. 

הנער  מהר להסתובב  לאחור מבחין באיש לבוש חליפה מחוייטת בצבע ירוק  אשר הצביע לעברו " אתה ... גנב " הוא קרא . 

שון לא חיכה עוד רגע אחד ומהר  לברוח מן המקום שהוא שומע מאחוריו את אותו האיש בעודו צורח " עצרו את הילד הזה "  עוד ועוד אנשים הצטרפו למרדף אחריו .  שון המשיך לרוץ עד שהגיע בסופו של דבר לדרך ללא מוצא 'טעות בפניה  ? ' הוא נאנח יודע שבכל רגע יגיעו לשם גם האיש המוזר ההוא וחבורת השפוטים שלו  הוא תכנן לחזור חזרה בנסיון למצוא דרך  אחרת ללכת דרכה שהבחין לפתע באיש לבוש שחורים אשר התקדם לעברו.

ההמשך יבוא ....

טוב , זה הכול בנתיים

שלכם ....