פרק מס' 3  -  איש המיסתורין

האיש לבוש השחורים  חייך , בעודו שולף מגלימתו נייר מגולגל וחשף אותו בפני הנער המשתומם  הייתה זאת כרזת מבוקש .

 " לא ... לא יכול להיות " נדהם הנער .

"חשבת שאני מתבדח ?,  שון וויל , בנו של המדען הנעדר - דונלד וויל " .

" מה אמרת ? " התפרץ שון כבר לא היה חשוב לו אם יגלו אותו או לא " אתה מכיר את אבא שלי ?" .

  "מסתבר שכן ,  וגם את האנשים שלקחו אותו  " .

"אז , אתה קשור לכל העניין ?" שאל הנער שהוא תופס בחוזקה בצוורון גלימתו של הזר  "איפה אבא שלי ? " קרא בזעם 

" מה עשיתם לו ? " .

" תרגע " החל האיש בעל הגלימה , מזיז את ידיו של הנער מצוורו " אני מכיר את אביך , זה נכון . אבל אין זה אומר שהייתי קשור למה שקרה לו "  .

 "ואני צריך להאמין לך למה ?".

 " אוי בחיי אתה כזה חשדן , כבר שכחת שאני הוא זה  שהציל אותך מההמון הזועם " חייך הזר והמשיך  " לו באמת הייתי אזרח נאמן 

מן השורה , כבר מזמן הייתי מסגיר אותך לצבאו של המלך או לכוחות המיוחדים.  למזלך הגדול, אני לא כזה" הוא נאנח .

" אז מי אתה לכל הרוחות , ומה אתה רוצה ממני ? " .

"זה לא ברור לך טיפש קטן ?" .

" מה שברור לי הוא שאתה מכיר אותי היטב , אבל אין לי מושג אפילו איך קוראים לך ".

" אני לא מבין מה כל - כך חושב לך לדעת מה שמי ? .  אבל ,  אם אתה מתעקש  קרא לי טאן ..."  .

 "טאן ?, זה השם שלך ?"  שאל  הנער שהוא מתאפק לא לצחוק .

"זה כל מה שתדע עלי " השיב הזר , נגש אל קצה הסמטה שהוא בודק כי השטח נקי . לאחר מכן שלח מבט קצר אל שון , מסמן לו לבא אחריו " לאן אנחנו הולכים ?" שאל הנער אך זה לא ענה והמשיך לפלס את דרכו בן סמטאות ודרכים צדדיות . עד אשר הגיעו השניים לשורה גדולה של בניינים ,הם היו בעלי קומה אחת מקסימום שניים ונראו דיי נטושים .   בעבר היה האזור הזה  מקור המסחר העיקרי של הממלכה 'טאלאן' - אך כיום זאת שכונה ריקה מאדם והמוסכים והמפעלים למנייהם , היו כיום רק אנדרטאות למה שהיה בעבר . 

 " למה הבאת אותי לכאן ?" שאל שון  . ' טאן '  חייך קצרות והצביע אל שלוש משאיות אשר נכנסו לשטח האזור וחונות בקצה הדרך לצידו של מוסך נטוש  " כרטיס היציאה שלך מהמקום הזה" אמר . 

"למה אתה מתכוון ?".

"בחיי , אתה כזה איטי , רואה את המשאית היא שם " שאל  ' טאן ' שהוא מצביע על המשאית שחנתה רחוק יותר מהכניסה למוסך . 

" המשאית הזאת מגיעה אל אזור הכניסה לממלכה  אשר כמו שכבר ידוע לך , נשמר ע"י חיילי הכוחות המיוחדים , אבל אם תתכנן את עצמך נכון תצליח לברוח מפה בלי בעיות " .

" ולמה שאעשה את זה ?" .

" אתה תעשה , עם ברצונך לחיות . עכשיו תקשיב , המשאית השלישית מגיעה אל שערי הכניסה לממלכה כל שעליך לעשות הוא , להגיע לאחד משלושת השערים , לעבור את השומר - בדרך כלל זה רק אחד אבל לפעמים יכולים להיות שניים ולברוח דרך השער , הבנת ?"  .

"פחות או יותר , אבל מה יקרה עם יתפסו אותי ?" .

"תדאג שזה לא יקרה , ברגע שתצא דרך השער תהיה מחוץ לטווח הסכנה , לפחות לחמש שעות , עכשיו לך " .

" מה זאת אומרת 'לך ' השתגעת לגמרי ? השומרים יראו אותי " .

" לא הם לא  לך " שון עמד במקומו שולח מבט נדהם אל האדם שמולו .נראה היה כאילו הוא יתחלק על השכל .

לעשות דבר שכזה יהיה ממש מעשה התאבדות אבל , מצד שני לא נותרה לו ברירה אלה לבטוח ב'טאן' - או איך שלא באמת קראו לו .

" אל תדאג , אני כבר אסדר שהשומרים לא יראו אותך " אמר בעוד השניים החלו ללכת 

" יש לך חמש דקות בערך , להגיע אל המשאית ...".

"חמש דקות ..." חזר שון שלפתע הוא הבחין במשהו , בכל אותו הזמן דיבר 'טאן ' בלשון יחיד ,  ולא הפסיק לומר אתה במקום אנחנו 

" ומה בדיוק אתה תעשה  ?".

" אני ..." השיב טאן מחייך "אדאג שתצא מהשטח הזה בחיים עכשיו , תזכור שעליך לעלות למשאית האחרונה ולדאוג להשאר חבוי עד שתגיע אל שערי הכניסה של 'טאלאן'  אני אדאג שתגיע למשאית הזאת ללא פגע . אבל , רק למשך 5 דקות מעכשיו ...." . 

שון לא בזבז אפילו רגע שולח מבט אחד אחרון אל 'טאן ' והחל לרוץ אל עבר המשאית הוא הצליח לעלות בדיוק מספר שניות לפני שהנהג התניע ותכנן לעזוב . שון נתן מבט אחד לאחור אל המקום בו היה  'טאן ' אבל זה נעלם . הוא היה מופתע מהעובדה שהחיילים עמדו כל - כך קרוב אל המשאית ולא ראו אותו עולה  משהו לא נראה לו הגיוני הכול היה קל מידי . שון נדהם לגלות עד כמה גדולה ורחבה הייתה ומשאית  ומהר להתחבא  .  אז הגיע אחד החיילים ונעל את הדלת . הנער  ישב בשקט בין החביות מחכה לרגע בו תגיע המשאית אל השערים של 'טאלאן ' שלפתע שמע משהו זז  ....

* עיר הבירה של טאלאן הייתה מקום שוקק חיים , ביניינים נמוכים וישנים עמדו לצד גבוהים וחדשים . אנשים מכל רחבי הממלכה ומחוצה לה הגיעו אל עיר הבירה כדי לסחור בה  או סתם כדי להנות מיופייה המיוחד .  בעוד אדם לבוש חליפה מחוייטת בצבע ירוק  פילס את דרכו בין האנשים שהוא מגיע  אל בניין אחד שעמד בפינת הרחוב . היה זה בניין ישן ונמוך יחסית אך עם זאת מרשים . אותו האיש נכנס פנימה והחל עולה במדרגות האבן הצרות אל הקומה השלישית שם בסוף המסדרון הייתה דלת אחת . צבעה , כצבע הקירות באותה הקומה היה - שחור . האיש בירוק נגש אל הדלת ונקש בה שלוש פעמים ."היכנס " נשמעה תגובה מהצד השני וזה פתח את הדלת שהוא נכנס אל משרד רחב ידים אך  ישן במקצת , אך אם זאת מרשים עד מאוד . מימין לדלת הכניסה עמדה לה  שורה ארוכה של ארונות מעץ אשר נראו חדשים יחסית לגילם הרב . במרכז הנוטה לצד שמאל היו מונחים ארבעה כורסאות בסגנון המאה ה- 19 , צבען כחול כהה , במרכזן עמד שולחן קפה קטן .  לא רחוק משם , בקצה השמאלי של החדר , קרוב לקיר ניצב לו שולחן עבודה גדול מעץ מלא , עליו היו מונחים ערמת דפים  מבולגנת לצד ערמת תיקים אישיים ומודעות מבוקשים ומתקן לעטים שהיו בותוכו שלושה עטים נובעים - צבען של ה-3 כחול כהה . מאחורי השולחן עמד כיסא משרדי גדול , גם הוא כחול.  קירות החדר שאומנם לא נראו ישנים כבניין עצמו היו מקולפים מעט וכמעט לא ניתן היה לראות זאת הודות לריהוט הרבה שהיה סביב. האיש לבוש הירוק עמד בכניסה , נדהם ממראה החדר , פעם אחר פעם הוא מצא עצמו מוקסם ' איך לעזאזל המקום הזה נשאר כמו שהוא למרות כל הזמן שעבר  ?' חשב לעצמו שלח מבטו אל מרכזו של החדר שם , לא רחוק משולחן הכתיבה הרחב עשוי עץ , עמד לו גבר גבהה ורחב כתפיים . שערו הקצר שכמה מקצותיו נפלו על פניו היה חום ככה ועיניו היו צבועות כצבע השקד לגופו  לבש גלימות שחורות  וארוכות .

"אני כאן אדוני ..." הוא מלמל .

" הו ,  שלום לך ידידי " אמר האיש לבוש הגלימות בחביבות .

בעוד זה נפל על בירכיו ומרכין ראשו בהדרת כבוד  " הוד נסיכותך ..." הוא קרא .

" קום על רגליך , כל עניין הכבוד והתארים האלו לא עובדים על אף אחד מאיתנו " החל האיש לבוש הגלימות בעוד האיש בחליפה המחוייטת קם על רגליו .  האדם בעל הגלימות הארוכות התיישב על כיסא גבהה לצד שולחן הכתיבה שלו .

" בחיי מראדוק , הפעם אני חייב להודות שהפתעת אפילו אותי ..." אמר בעודו מצביע על הכיסא שמולו . האדם ששמו  מראדוק קד קלות בראשו והתיישב בצייתנות , וזה המשיך  "היית כל כך משכנע שגם אני יכולתי להשבע כי הנער המסכן הוא למעשה גנב מסוכן "  

הוא החל מחייך . " זה לא היה כל - כך קשה , הוד מעלתך באזור שבו הייתי אנשים רגילים לטיפוסים מהסוג הזה באופן כמעט קבוע "  .

" כן , אני משער שאתה צודק , בכל אופן עזרת לי מאוד ואני מודה לך על כך " השיב האדם בגלימות שהוא שלוח את ידו אל אחת המגירות לצידו ומוציא ממנה שני מעטפות האחת לבנה ועבה והשניה חומה ודקה .

 " במעטפה הלבנה נמצא התשלום על העבודה המוציינת שלך ..." הוא החל מניח אותן על השולחן .

"ובשניה ?".

"פרטי המשימה הבאה שלך".

" כן אדוני , עכשיו ברשותך כדי שאלך , המלך פרדריק מחכה לי והוא לא אדם שאוהב לחכות ... " מלמל מארדוק בשאת נפש .

" כן , מי כמוני יודע "  נאנח הזר לבוש השחור .  מראדוק קד קלות ופנה אל הדלת אך לפני שיצא פנה לאחור " ברשותך הוד נסיכותך ... " אמר מחייך חיוך ליצני.  " בחייך , בוא נפסיק עם הגינונים פשוט תקרא לי  'טאן' "  השיב הגבר לבוש הגלימה , חיוך ערמומי החל עולה על שפתיו.  מארדוק  פרץ בצחוק מתגלגל בעודו יוצא מהחדר .

המשך יבוא ...

טוב , זה כול בנתיים

שלכם ...