תקציר הפרקים הקודמים :
הנער שון , חיי במשך זמן מה בחור נטוש כל שהוא . אך שהוא עוזב אותו ומתקרב אל העיר התחתית . מגיע איש לבוש חליפה מוחייטת בצבע ירוק ומאשים את הנער המסכן בגנבה . שון לא מחכה לרגע ובורח משם . בעודו בורח מרודפיו מגיע הנער לדרך ללא מוצא ופוגש אדם לבוש שחורים אשר יודע על עברו ועל אביו - דונלד וויל , לשעבר מדען המלך שנעלם .
האיש הזר אשר אומר כשמו הוא 'טאן' מציל את שון מהרודפים שלו ומוביל אותו הרחק משם אל מקום מלא במחסנים שם הוא עוזר לנער המבוהל והמבולבל לעלות על משאית שתוציא אותו מהסכנה ונעלם . שון מצליח לעלות על המשאית אך נראה היה שהוא לא לבד . בנתיים בעיר טלאן - מגיע האיש לבוש בחליפה המחויטת שצבעה ירוק אל בניין ישן אך מרשים ומתגלה כי שמו הוא מרדוק וכי למעשה הוא נשלח ע"י 'טאן' לבצע את המרדף אחר שון . נראה היה של'טאן' יש קשר כלשהו אל הארמון ואל המלך פרדריק
(מלכה האכזרי והאיום של טאלאן ) אך עדיין לא ברור מי הוא באמת ובאיזה צד הוא נמצא ?.
* בעודו מתחבא בתוך המשאית הנוסעת פוגש שון את וונסה - נערה יתומה שהגיעה לשם בדרך דומה לשלו ושאול אותה האם היא מכירה משהו בשם 'טאן ' . השניים משוחחים ומתקרבים שלפתע המשאית עוצרת ודלת תא המטען נפתחת ......

פרק מס' 5 - ניסיון בריחה כושל

" תחנה אחרונה ......" נשמע קול מבחוץ . שון סימן לוונסה להתחבא והרים את ראשו רק במעט כדי שיוכל לראות מה קורה שם .הוא אומנם בקושי ראה משהו אבל , הצליח להבחין בשני גברים במדים אפורים שהחלו פורקים את החביות שהיו בפתח המשאית שאחד המובילים מהר לעזור להם . "נראה שהגענו לסוף הדרך ..." לחש שון לוונסה בזמן שהשלושה התרחקו לרגע מהמשאית "מה נעשה עכשיו ?" שאלה
"איו לנו הרבה ברירות .... בקרוב מאוד הם יגיעו אל החביות שכאן ומן הסתם יבחינו בנו ואז..." "מה אז ?" שאלה וונסה בחשש
"אז , יתחיל הבלגאן "
"הו , לא ...." קראה וונסה , היא נראתה מאוד מבהולת
"אל תדאגי זה לא יקרה ..." הרגיע אותה שון " נראה כי בכל פעם שהם פורקים מספר חביות השלושה האלה מתרחקים כמה צעדים מן המשאית ... מה שאנחנו צריכים לעשות זה לנצל את העובדה שהם לא פה ולצאת לפני שיחזרו "
"אבל , הפתח כל -כך רחוק ... מה נעשה ?"
"עשי כמוני " לחש שון שהוא החל זוחל בשקט בין החביות והארגזים שלפתע הוא נעצר מסמן לה לבוא בעקבותיו . " רואה , כבר עשינו חצי דרך החוצה " הוא חייך ,ממהר להתכופף לאחר שהבחין כי החיילים חזרו . כ-20 דקות לאחר מכן המשיכו השניים להתקדם אל קדמת המשאית .
ככל שהתקדמו יותר כך נשארו פחות ופחות ארגזים . " כמה ארגזים נשארו ?" נשמע קולו של אחד החיילים " בערך 16 ..." אמר אחר "נספיק להוריד את כולם בפעם אחת ?" . " לא , אני לא חושב , אולי שניים "
" שמעת את זה ?" לחשה וונסה
"כן , זה אומר שאין לנו עוד זמן לבזבז , אחרי שיורידו את הארגזים האלו יהיה קל יותר למצוא אותנו " . " אז , מה נעשה עכשיו ?"
"נשאר רק דבר אחד לעשות .... " הוא נאנח " חכי לסימן ממני " וונסה הנהנה לאישור וחיכתה , שניהם חיכו . שלושת הגברים החלו מורידים את שמונת הארגזים הראשונים . שון שלח יד אל תיק הגב שלו שולף ממנו אולר מתקפל " מה אתה מתכוון לעשות עם זה ?" היא שאלה אך הנער לא ענה ורק המשיך לעמוד מכופף מאחורי ערמת הארגזים .... "מה יש לנו כאן ?" נשמע אז קול וונסה הביטה הצידה והבחינה בחייל לבוש אפור אשר עומד מולה " זוג משיגי גבול ... " אמר בעודו אוחז בידה של הנערה