תקציר הפרקים הקודמים :

*בעודו מתחבא בתוך המשאית הנוסעת , פוגש שון את וונסה , אשר הגיעה לשם בדרך דומה לשלו  ושואל אותה האם היא מכירה משהו בשם

'טאן '.  השניים משוחחים ומתקרבים שלפתע המשאית עוצרת ודלת תא המטען נפתחת .  מסתבר כי המשאית הגיעה ליעדה- אחד משלושת השערים של הממלכה. שון וונסה מתכוננים להתחמק מהמשאית בזמן שהחיילים פורקים את הסחורה אך נתפסים ע"י אחד מהם .

מבלי לחשוב פעמיים דוקר שון את החייל ברגלו והשניים מצלחים לברוח מהמשאית , אך הבינו כי הם מקופים : משמאלם - עמדו החיילים שהובילו את המשאית . מיימינם - עמד אחד החיילים ששמרו על השער , ומולם היה המחסום דרכו נכנסו אנשים מבחוץ אל כיפת הגנה של העיר שהם עוברים בדיקות קפדניות .

 " עכשיו מה נעשה ?"  שאלה וונסה המבוהלת שהיא מחבקת את זרועו של הנער.

 " במצב כזה יש רק דבר אחד שאפשר לעשות" הוא השיב .

 "ומה זה ?" .

 "רוצי ....." קרא והחל פורץ בריצה אל עבר המחסום שוונסה בעקבותיו . בעוד החיילים מאחוריהם , יורים מנסים לעצור אותם .

שני חיילים אשר עמדו בכניסה ובדקו את הנכנסים הבחינו בזוג שרץ לעברם ופתחו גם הם באש. שון הצליח לדלג מעל המחסום ומהר לעזור לוונסה כשלפתע הרגיש אקדח מוצמד לגבו " סוף הדרך ילדון .." נשמע מאחוריו קול

" עוד תזוזה לא במקום ואתם שניכם מקבלים כרטיס בכיוון אחד , למעלה " . 

שון הרים את ראשו , שלושה חיילים לבושים  אפור עמדו סיבבם . ' הכחות המיוחדים ' חשב הנער שהוא מנסה להבין למה הם מתערבים.

זה נכון , הוא היה מבוקש  נמלט מהחוק וכל זה אבל וונסה ? , מה הנערה המסכנה עשתה שהם רודפים אחריה ככה ?.

פרק מס' 6 -  בדרך אל החופש

שלושת החיילים קשרו את הצעירים וזרקו אותם בתוך ביתן קטן , עשוי בטון אשר עמד לא רחוק מן המחסום ושימש אותם בזמן המנוחה .

" נטפל בכם אחר כך ... " אמר אחד מהם בטון עוקצני  בשעה שסגר את הדלת אחריו  . 

" כלבים מקוללים ..." קרא שון אל הדלת הנעולה , שהוא מפנה את מבטו אל הנערה אשר שכבה על הרצפה לצידו , רועדת מפחד .

 " הכול בסדר ?" הוא שאל .

"כן ..." היא השיבה בשקט , אך שון לא היה  עיוור עד כדי כך שלא יבחין כי היא מבהולת עד מאוד.

 " הם הכאיבו לך ? " שאל ברוך .

"לא ,  אבל הם קשרו את החבלים האלו דיי חזק " .

"כן , הם בהחלט קצת נסחפו " רטן שהוא מנסה להזיז את ידיו ורגליו אשר היו קשורות .

" מה נעשה עכשיו ? , הם יחזרו בקרוב" החלה וונסה  בחשש.

"אני לא חושב שזה יהיה כל - כך בקרוב לפי מה שזה נראה השער היום היה דיי עמוס כך שיקח להם הרבה זמן  עד שייסימו " .

" ומה יהיה עלינו אז ?" .

" אל תדאגי " מהר  שון להרגיע אותה " עד אז , אנחנו כבר לא נהיה כאן " השיב שהוא מחייך קצרות , שולח מבט בוחן אל רגליה של וונסה אשר בניגוד לשלו , לא היו קשורות . כנראה שהחיילים לא ראו לנכון לקשור אותן , כייון שלא העלו בדעתם כי יכולה להוות איום עבורם  וזאת הייתה טעות , טעות גדולה .  וונסה שהבינה את כוונתו הנהנה בראשה לאישור " מה אתה רוצה שאעשה ?" .

"בתור התחלה נסי לזחול אל הכיוון שלי , רק תשדלי שלא ישמעו אותך ..." .

"לזחול ?" שאלה שהיא תוהה למה לה לזחול בשעה שיכלה ללכת ,  אבל למרות הכול היא בטחה בשון,הרי רק בזכותו היא הגיעה עד שם . 

וונסה החלה זוחלת לעברו , נזהרת שלא להרעיש "מה עכשיו ?" לחשה .

" חושבת שתגיעי אל המגף שלי ?"  שאל .

 היא  הנהנה בראשה לאישור שהיא מנמיחה את גופה לכיוון רגליו " המגף השמאלי " הוא המשיך .

הנערה החלה מגששת בחיפוש אחר משהו לא ידוע , שלפתע הרגישה בגוש מתכת אורך ודק . בקושי רב היא הצליחה למשוך את אותה חתיכת המתכת שהיא מופתעת מעט , היה זה עוד אולר . מבלי להגיד דבר נגשה וונסה אל הנער מעבירה עליו את האולר . בערך 10 דקות לקחו לשון עד שהצליח להתשחרר מהחבלים בידיו ורגליו  שהוא ממהר להתיר את החבלים על ידה של הנערה  .

" ומה נעשה עכשיו ?" .

"עכשיו , אנחנו יוצאים מכן " הוא השיב נגש אל הדלת ונוקש עליה , אבל לא נראה שיש שם מישהו . שון נקש שוב , אבל עדיין איש לא הגיב .

הוא נקש בשלישית ובסופו של דבר נגש אל הידית שהוא מושך אותה , להפתעתם הרבה הדלת לא הייתה נעולה . השניים הביטו החוצה 

 באופן מוזר לא היה שום שומר על יד הדלת. באמת יכול להיות שהם לא חשבו כי הילדים  עלולים לברוח משם , או שהייתה סיבה אחרת ?.  

לפי איך שזה נראה העניינים חזרו לשגרה , שני החיילים שהיו במשאית כבר נסעו משם ,  ואלו שעמדו בכניסה לכיפה המשיכו למיין את העוברים ושבים , כשאחד מהם מנהל וויכוח סוער עם גבר צעיר וערמוני אשר מנסה להכנס לעיר עם ג'יפ מדברי :

" כבר אמרתי לך , לא מכאן..." התפרץ החייל " סע לשער השני ...." אמר מסמן אל הכייון ההפוך .

" אתה באמת חושב שאני אסע עוד חצי שעה עד לשם ?" התלוננן אותו גבר צעיר .

"זאת לא הבעיה שלי עכשיו , עוף מפה אתה מפריע לזרימה של האנשים ".

"כלבי ממשלה ארורים " סנן הצעיר הערמוני  בן שיניו שהוא מסובב את הגי'פ הצידה .

"בחור רגיש ..." צחקק החייל וחזר אל עבודתו . אף אחד לא הרגיש בשניים אשר החלו לגשש את דרכם החוצה בשקט מופתי נזהרים שלא להתפס . שלפתע  אחד האנשים אשר עמד בתור הבחין בהם , וונסה המבוהלת ממהרת להסב את תשומת ליבו של שון אל  אותו איש גדול ומשופם .

"לכל הרוחות ...." מלמל הנער שהוא מוכן לגרוע מכל , אך להפתעתם הוא רק קרץ לעברם ממהר להסיר מבטו מעליהם  , דוחף  את האישה המבוגרת שעמדה  לפניו " תסתכל לאן שאתה הולך " צעקה האישה .

 הגבר בעל השפם התנצל והאשים את הנער שעמד מאחוריו על שדחף אותו מהר מאוד החלה מהומה גדולה לפרוץ ובעוד החיילים ממהרים לעצור את האיש אשר עשה כל - כך הרבה רעש,  נצל שון את ההמולה שהוא תופס בידה של ווונסה והחל רץ אל עבר המחסום .

השניים כמעט והגיעו אל השער כשאחד החיילים הבחין בהם " הפרחחים בורחים " הוא קרא . 

" לעזאזל " החל שון שהוא ממשיך לרוץ אל עבר השער בעוד החיילים רודפים אחריהם ופותחים באש .

אור השמש סנוור את שני הצעירים אשר הצליחו סוף סוף לצאת משערי העיר " אני לא מאמין שבאמת יצאנו מהמקום הנוראי הזה .."  הוא מלמל  .

 " שון הבט " החלה וונסה שהיא מצביעה אל עבר השער אשר חמישה חיילים חמושים החלו יוצאים ממנו .

"בחיי הם לא מוותרים אף פעם " נאנח הנער  שהוא מבין כי  הם לא ימלטו בכזאת קלות. מבלי לומר דבר תפס בידה של וונסה והשניים המשיכו לרוץ למרות החום הנוראי של המדבר והעייפות  אשר אחזה בהם  בעוד החמישה לא וויתרו והמשיכו לרוץ אחריהם יורים לעברם , ואם זה לא היה מספיק גרוע החלו להשמע קולות של מנוע מאחוריהם.

" אוי לא " קראה וונסה , השניים שלחו מבט קצת לאחור והבחינו בג'יפ מדברי אשר נסע לעברם.

  " בדיוק מה שהיה חסר לנו עכשיו" נאנח שון שהוא מתחיל להגביר את הקצב ,  אך גם הנהג הגביר את הקצב שלהפתעתם עצר את המכונית קרוב אליהם. " מה עכשיו ?" שאלה הנערה.

 " אם אין ברירה נלחם " אמר שון .

" עלו ..."  נשמע אז קול קורא , וונסה מיהרה לזהות את הנהג כגבר הצעיר והערמוני שהתווכח אם אחד מחיילי הממלכה , לפני זמן לא רב מידי .

" אתה..." זיהה אותו גם הנער .

" אין זמן לזה עכשיו , תעלו ..." החל הנהג שהוא שולח מבט מהיר לאחור , החיילים החלו מתקרבים אליהם " למה אתם מחכים " הוא המשיך 

" קדימה עלו...." .

השניים הביטו בו בחשש , לא היה ברור אם יוכלו לבטוח בו או לא .. אבל מה שבטוח כרגע האויב הגדול ביותר שלהם היו חיילי הכוחות המיוחדים . שהם מודעים לסכנה אשר מאחוריהם החליטו השניים לבטוח באותו גבר צעיר ועלו אל הג'יפ . זה החל מתניע  ובמהירות מדהימה נעלם אל האופק , משאיר מאחוריו עננת אבק. הג'יפ המדברי המשיך לנסוע עוד שעה ארוכה , עד שבסופו של דבר נעצר לצד שרידיה של חווה נטושה .

 המון גדרות וקרות עץ , היו זרוקים בכל עבר, בין ההריסות עמדה לה בקתת עץ אחת אשר נראה היה כי היא עדיין בשימוש .

 הגבר הצעיר יצא מן הג'יפ והחל הולך אל אותה הבקתה שהוא מסמן לשניים לבוא בעקבותיו .  פנים הבקתה היה מרשים הרבה פחות , ממה שנראה כלפי חוץ , עץ מתקלף ועובש היו כמעט על כל קיר בחדר , כל הריהוט שבה כלל : שולחן עץ בעל רגל עקומה , ארבעה שרפרפים גבוהים , שידת מגירות רחבה ומיטה ישנה חסרת רגלים . בכל מקום היו זרוקים בגדים , ספרים ישנים וכלים שאמורים היו לעצור את מי הגשמים אשר נכנסו דרך הסדקים בתקרה הדולפת . "מהתקופה הטובה ..." החל הצעיר הערמוני , מצביע על הכלים אשר היו זרוקים על הרצפה .  

"לא ירד כאן גשם כמעט ... 6 שנים " אמר בקול יבש מתיישב על אחד השרפרפים והמשיך " מזג האוויר כאן שונה ממה שהיה תחת כיפת המגן , אני מניח שצריך קצת זמן כדי להתרגל לזה " סיים את דבריו שהוא מחייך מסמן להם לשבת.

אך שון שהיה ידוע בהיותו לא סבלני במיוחד דחה את ההצעה בעודו קורא " יופי , אני שמח שאתה בקיע באקלים המקומיים  עכשיו , אכפת לך להגיד לי מי אתה ואיפה לעזאזל זה כאן ? " .

" שון ..." החלה וונסה שהיא נדהמת מהתנהגותו , בעוד שלא נראה כי המארח שלהם התרגש מזה כל - כך .

"שון, אני צודק " הוא החל פונה אל הנער " אני מבין שאתה חסר סבלנות , אבל נראה לי שאתה שוכח משהו קטנטן " .

 " ומה זה ?" השיב שון בחוסר עניין .

" פשוט מאוד" המשיך המארח מחייך חיוך מריר בעודו מכניס את ידו אל תיק קטן שהיה קשור אל חגורת מכנסיו " זה הבית שלי , ואני הוא שקובע כאן את החוקים " אמר לבסוף , מוציא משם אקדח לייזר ומכוון אותו על השניים ,  וונסה המבוהלת מהרה להתפס בשון.

" הנה נחשף פרצופך  האמיתי , חתיכת נוכל ...." החל  הנער בעודו שולח מבט מרוגז באדם אשר עמד מולם מכוון אליהם אקדח 

 "כל הזמן הזה תכננת לחסל אותנו , נכון ?  אז קדימה , עשה את זה הרוג אותנו טינופת... " קרא בבוז .

 הגבר הערמוני לא אמר דבר , רק המשיך לכוון את אקדחו אל שני הצעירים על שפתיו פרוש חיוך רחב.

ההמשך יבוא ....

טוב , זה הכול בנתיים

שלכם ....