מארועי הפרק הקודם :

* " אז , אתה עדיין מאמין לזה שאתה חזק יותר ממני ?"  שאל אולאן קולו היה פראי וחסר רחמים . רוקי לא אמר דבר , מלבד העובדה שסבל כאבים איומים  הוא היה מבהול עד מאוד . " האמממ... אתה לא עונה לי , למה ?" 

" מה לעזאזל כל  זה היה ?" מלמל קוי  שהבחין כי גם ראו פונה ללכת משם .

 " חכה רגע ..." הוא קרא  ראו עצר,  גבו עדיין מופנה אל הנער שחור השער . 

 "אני , האממ... רציתי , רציתי להודות לך " החל הנער , מאיזושהי סיבה הוא תמיד התחיל לרעוד ולגמגם כשהיה קרוב אל האיש הזה .

" תודה למאורו " נאנח ראו ומהר לעזוב את המקום .

" להודות למאורו ?..." תהה קוי

" הלורד מאורו היה זה ששכנע אותו לבוא הנה " שמע קול מאחוריו .

" קייל , איפה היית עד עכשיו ?" שאל הנער שרק עכשיו שם לב  כי כל הזמן הזה קייל לא היה לצידו .  "טוב , שראיתי מה קרה הייתה לי תחושה כזאת שאתה , טוב שאתה תסתבך בצרות אז מיהרתי לקרא לעזרה . האדם היחיד שמצאתי היה בן הדוד שלי, אנג'ל  ומיהרנו לכאן חזרה . אבל , בדרך נתקלתי בלורדים מאורו וראו.  שסיפרתי להם מה קרה הלורד מאורו מהר לנסות להגן עליך אבל הלורד ראו לא נתן לו , הוא אמר שהכוח הזה חזק אפילו עבור לורד האש ,  אז הלורד  מאורו שכנע אותו לבוא להגן עליך " סיכם קייל .

" מאורו רצה להגן עלי ?" התפלא קוי .

" כן , גם אני הייתי דיי מופתע מזה , הוא נראה ממש מודאג ששמע שאתה בסכנה." אמר לבסוף  " אם חושבים על זה ...זוכר איך הוא הגן עליך מבאן הבוקר ? " ,  " התכוונת אלינו ..."  , " אולי , אני הרי הייתי איתך , אבל אני לא יודע למה , הייתה לי הרגשה שהוא מביט אליך כל הזמן ".

 " באמת ?" .

"אני כמעט בטוח בזה ".

"יכול להיות שהוא ...." מלמל קוי .

" שהוא מה ?" התעניין קייל .

"מה ?" שאל הנער כאילו עכשיו התעורר משיינה ארוכה .

"אמרת 'שאולי הוא ...'  למה  התכוונת ?".

"אה , לא סתם חשבתי בכל רם  " התנצל קוי  "  ואנג'ל ? , אמרת שהוא בא איתך  " , " הוא הגיע איתי , אבל מיהר לפנות את רוקי אל המרפאה  ".

" רוקי ..."  החל הנער שחור השער  כאילו רק עכשיו נזכר בו " מה שלומו באמת ?" , "לא ברור , אבל לפני שהלכו אנג'ל אמר שהוא עדיין חיי ושהוא דיי בסדר " השיב קייל שהוא שותק לרגע ואז פנה אל חברו "  אבל בחיי,  ממש הפתעת אותי " אמר  " אתה האדם האחרון שחשבתי עליו בתור המושיע  שמסוגל לעזור לרוקי " , " חה.. אתה צודק ..." ענה קוי שהוא מניח יד אחת על עורפו.

 " למען האמת גם אני דיי הופתעתי מזה . אבל אחרי הכול , לא משנה כמה מטומטם רוקי יכול להיות , לאף אחד אחר אין זכות לעשות מה שעשה הבחור ההוא " .

" כן , בזה אתה צודק "

" נו , מה אתה מתכוון לעשות עכשיו ?"

" בקשר למה ?" שאל קייל

" בקשר  ליום החופשי טמבל ..." השיב קוי.

 " למי אתה קורא טמבל ...חתיכת .. חתכית ... " החל קייל  שהוא חושב על משהו להגיד  " טמבל .." אמר לבסוף. להפתעתו הרבה החל קוי פורץ בצחוק

" בחיי וחשבתי שאני מחוק " .

" אני ממש לא מחוק " השיב קייל בפרצוף חמוץ .

" די ,די , על תתרגז ..." החל קוי שהוא מניח יד אחת על ראש חברו ומחייך  .

" אז , מה אתה מתכוון לעשות ?".

"טוב , אני מניח שהתאמן לקראת המבחן הבא ואתה ?".

"האממ..... למען האמת לא ממש חשבתי על זה " הודה קוי , צחקוק קל ברח מגרונו , " אבל אני חושב שהלך  לנוח לי בשקט , כל עוד יצא לי ". 

" הדבר היחיד שאתה חושב עליו זה לישון ?"  התפרץ קייל שהוא דיי מופתע מעצמו , למרות שרק נפגשו הוא היה  בטוח להיות  עצמו ולדבר בחופשיות .

" כנראה שכן "

"למה שלא נלך לעשות טיול , אתה יודע .. להכיר יותר טוב את המקום , למקרה שנתקבל אליו ".

"  ' למקרה שנתקבל ?'  בחיי , אתה ממש פסימי ".

"אני לא פסימי , אני רק רואה את החיים כמו שהם , למה , מה אתה חושב ?"

"לא יודע מה בקשר לשאר ... אבל יש לי הרגשה ממש טובה בקשר אלי ".

" וואו , אופטימיסט וגם צנוע ..." החל קייל , מחייך חיוך מריר .

"אני יודע ..." צחק קוי " אבל , בכל מקרה , אתה צודק .... בו נעשה טיול קצר ועל הדרך אני רוצה גם לבדוק מה שלום רוקי " .

"רוקי ?"

"כן , רוקי ... אתה יודע , טיפוס מוזר ,מבנה גוף קצת  מלא , עיניים חמות , הבעת פנים רצחנית , צבוע,  שקרן ומגעיל ...רוקי "  החל הנער שחור השעיר בעודו מחייך קצרות  "  אז , אתה בא ?".  קייל חייך ולא אמר כלום. עבר רק יום אחד מאז פגש בקוי  , ובדרך מוזרה כלשהי  הרגיש  כאילו הם מכירים כל החיים . לאחר שטיילו בחצרות וביקרו במרפאה החליט קייל ללכת למעונות בית יסוד האבן כדי לחפש את בן דודו , וקוי  יצא אל החצר האחורית שהייתה גם מקום האימונים של תלמידי המבצר,  אשר בהעדר תלמידי בית הספר שימשה  כאזור לבחינות הכניסה .  אך בעודו בוחן את המיתקנים  והנערים שהיו עליהם , נתקלו עיניו של קוי באדם אשר החל מתקדם לעברו.  הוא היה  גבהה בערך 1.80 בערך , בעל שער חום ועיניים באותו הצבע . שולי גלימתו שהייתה בצבע האש ריחפו להם קלות ברוח החמימה  " מאורו ..." החל קוי .  זה עצר ונעמד מולו  הבעת פניו שהייתה דיי קפואה החלה להפשיר  " הו , שלום קוי  " אמר  בעוד הנער עמד מולו שולח אליו מבט בוחן "הכול בסדר ?" שאל בדאגה .

" אני ,  רק רציתי להודות לך "  מלמל קוי .

 "להודות לי ?  " התפלא מאורו " על מה ?".

" שמעתי מה ש... טוב , שאתה רצית לעזור לי... "  החל הנער שהוא קצת נבוך מהעניין הרב שככל הנראה גילה בו לורד האש הזה  " וטוב , תודה רבה " אמר לבסוף.

" אה , זה .... אין לך מה להודות לי ".

"  בכל מקרה תודה " השיב הנער מחייך .

"כבר אמרתי זאת בעבר , אין לך מה להודות לי . ממש להפך , אני הוא זה שצריך להודות לך "  השיב מאורו ולמראה ההפתעה הבעת פניו נראתה שונה , רכה הרבה יותר מקודם .

 "למה אתה מתכוון ?".

" זה לא חשוב " החל מאורו נאנח עמוקות  בעודו מניח יד אחת על כתפו של הנער  , " מה שחשוב עכשיו הוא העתיד שלך ". 

" העתיד שלי ?"  התפלא קוי.

" הקשב לי ... לא חושב מה יקרה , אסור לך ..... " החל לומר.

" מאורו ..." נשמע אז קולו של לורד האש פיירו – אחד מחמשת יועציו של המנהל וראש בית יסוד האש על כל יושביו , כולל  את  מאורו שההבדל ביניהם היה שתי דרגות בלבד.  " הנה אתה ידידי , חיפשתי אותך בכל מקום " אמר  בעודו נגש ועמד לידם .  " כאן אני " השיב הוא ולא בשמחה רבה .

 "הו , אני מקווה שלא הפרעתי לשום דבר "  חייך פיירו  ,אומנם היה זה חיוך  חם  אבל אם זאת  היה בו משהו  מסתורי , כמעט ממזרי .

"לא " השיב מאורו בשנית . 

" וובכן , אנחנו חייבים לרוץ .. הישיבה , זוכר ...".

"אני זוכר  "  מלמל מאורו , נראה היה שקרא את האמת מאחורי דבריו של  פיירו. " שיהיה לך המשך יום נפלא קוי " אמר , מחייך חיוך רחב אל הנער והחל הולך משם .  " אתה בא ידידי ?" .

 " כן " ענה זה בעודו שולח מבט אחרון אל הנער והחל הולך בעקבותיו של פיירו.

' בחיי , איזה טיפוס מוזר ...'   חשב קוי שהוא מביט בשניים המתרחקים .

 ההמשך יבוא ....

ושוב, רציתי להתנצל על כך שהפרק היום אולי ארוך מהרגיל .....