
" מבצר האור " תקציר הפרקים הקודמים :
לבית משפחת למברדג' אשר בעיירה השלווה מוואר .מגיעים שלושה שליחים לבושים גלימות , בצבעים שונים . שלושת השליחים אשר שמותיהם – קארל , באן ופיירו , מחפשים אחר קוי למברדג' , נער בן 15 בעל יכולת המקנה לו שליטה ביסוד המים . במטרה להזמין אותו כדי שיצטרף גם הוא אל בית הספר ללוחמים " מבצר האור " . אך אימו- קרלה שנראה היה כי היא מכירה את השלושה , מסרבת לתת לו ללכת .
קוי המבולבל אינו יודע מה להחליט . אל חדרו מגיעה אז סבתו - מריה ומספרת לנער המופתע כי היה לו דוד שלמד גם הוא ב"מבצר האור " אבל הוא נעדר ואיש לא שמע ממנו במשך 12 שנים . לאחר שגילה את האמת שהסתירו ממנו החליט קוי להירשם אל בית הספר בתקווה כי יוכל אולי לגלות משהו על היעלמותו המסתורית של דודו והדבר גורם לו לאין ספור סכסוכים עם אימו אשר מתנגדת לכך בכל תוקף .
אך בסופו של דבר קרלה מבינה שלא תוכל לשנות את דעתו של בנה ונכנעת . בעקבות עקשנותו הרבה של הנער קלרה מחליטה לספר לו עוד סוד אחד שהוסתר ממנו : שגם לה יש את כוחם של היסודות ובדומה לקוי היא יכולה לשלוט ביסוד המים . קלרה מספרת לבנה המופתע את סיפור חייה . זמן קצר לאחר מכן יוצא קוי כדי להיפגש עם אחד מחבריו . וקלרה מחליטה לנצל את היעדרו ויוצרת קשר עם אנשי ה"מבצר " כדי להודיע להם על החלטתו החיובית של קוי . אבל , אז היא מופתעת לפגוש בביתה גבר לבוש גלימות אדומות , בעל שער קצר וחום ועיניים כחולות , נראה היה שהשניים מכירים . קלרה שואלת את הגבר המסתורי האם אינו מתנגד לקבלתו של קוי אל בית הספר ההוא . אך הוא משיב בתגובה כי זה אינו עניינו ועוזב , לאחר שהוא מזכיר לה כי איש מבוגר אחד שואל לשלומה . השעה הייתה מאוחרת וקוי שבילה בחוץ עם חברו ג'ק , כבר הגיע אל המדרגות המובילות אל דלת הכניסה לביתו , שלפתע שמע קולות צעדים .
לרגע אחד נדמה היה לו שמשהו הולך מאחוריו , הוא ממהר לסובב את מבטו לאחור ... שם מעבר לכביש נדמה היה לו שראה גלימה אדומה מתנופפת ברוח ... קוי נכנס אל הבית שהוא בטוח כי דמיין זאת .
לאחר שיחה נוספת עם אימו בה הוא מקבל ספר אשר אמור לתת לו את כל המידע אותו הוא צריך על בית הספר בו הוא חושב ללמוד פורש הנער לחדרו והולך לישון . למחרת , שהיה בדרכו החוצה מאימון נתקל קוי בקארל – אחד משלושת הגברים אשר היו בביתו יום קודם לכן . שהיו בדרכם חזרה אל הבית , הסביר קארל לקוי כל מה שעליו לדעת על המקום בו ילמד ואת הדרך להגיע לשם . אל המקום מגיע ג'ק וקארל ממהר להעלם . ג'ק קצר הרוח , מספר לחברו אל קרב משונה שראה בין שני נערים לבושים גלימות אשר הטיחו אבנים זה בזה . השניים ממהרים אל המקום שם הם פוגשים את אנג'ל וקור זוג נערים כבני -18 שניהם ככל הנראה עסקו ביסוד האדמה אך אם זאת לא ממש חיבבו אחד את השני מסתבר כי השניים הגיעו יחד עם קארל אשר גוער בהם על התנהגותם , הוא מתנצל בפני קוי ונעלם . זמן קצר לאחר מכן מספר קוי לג'ק המופתע כי הוא עוזב בעוד יומיים ולאחר פרידה קצרה ג'ק ממהר אל ביתו . אחר הצהריים מספר קוי לאימו וסבתו על עזיבתו בעוד יומיים והדבר גורם לעוד ריב . לאחר יומיים , נפרד קוי ממשפחתו בדרכו אל עתידו שקלרה רק מתפללת לשלומו ומקווה שיצליח לחזור משם . שהגיע אל התחנה המרכזית של העיירה הסמוכה 'פיילו' בחיפושו אחר עגלת מסע שתיקח אותו ליעדו נתקל קיו בנער בן גילו , נמוך , מלא ובעל המון ביטחון עצמי . הנער ששמו הוא רוקי , תוקף את קוי אשר מאבד את עשתונותיו – עיניו זוהרות באור אפל ומפחיד והבעת פניו החביבה משתנה. אך לפני שהוא מספיק להגיב על כך מופיע גבר לבוש גלימות אדומות , בעל שער קצר וחום ועיניים כחולות ועוצר את הנער. רוקי ממהר לזהותו "כלורד מאורו " אבל לקוי שהיה פגוע ומרוגז זה לא שינה דבר והוא מנסה לתקוף את מאורו אשר עמד מאחוריו אך זה מפליא להתגונן מפניו , מאורו מרגיע את הנער הזועם . אל המקום מגיע גם פיירו אשר מפזר את ההתקהלות
סביבם ומציע לשני הנערים למהר ולתפוס את אחת העגלות אחרת יישארו מאחור . השניים מצלחים בדקה האחרונה לתפוס עגלה והשיירה יוצאת לדרך . פיירו עוזב גם הוא את המקום באומרו כי לקוי היה מזל שמאורו היה כדי לחלץ אותו ומקווה שיהיה שם כדי להצילו שהבלגן הגדול יתחיל . לאחר 11 שעות בהם נסעו בדרכים מגיעה השיירה אל " יער האבדון " ומתברר להם כי יבלו את הלילה באכסניה שכוחת אל אשר הייתה במקום ולמחרת ימשיכו במסעם . קוי נתקל אז בעגלון ממורמר ומפחיד בשם לון אשר נראה היה כי הוא מכיר אותו . לון , שואל את הנער לשמו ואומר שהשם קוי מוכר לו מהיכן שהוא , הוא ממשיך לנסות ולברר עוד פרטים אך הנער מתרגז ושואל אותו מה זה עניינו . העגלון משיב שזה אכן לא עינינו ושהוא פשוט מזכיר לו מישהו שפעם פגש ... אך לפני שהספיק לומר את שמו של אותו האיש הופיע קארל ומבקש מקוי להיכנס אל האכסניה . לון מביט אל קוי המתרחק ושואל את קארל האם הוא יודע את שם משפחתו של הנער ונראה מופתע עד מאוד ששמע מהו . " קוי למברדג' " מלמל בעודו מביט בקארל
המתרחק " לעזאזל ... ידעתי שהוא מוכר לי , ועכשיו אני יודע גם למה ..." .
בבוקר למחרת החלו הנערים לעלות אל העגלות קוי היה מופתע לראות שלון העגלון אשר פגש אתמול איננו , במקומו היה עגלון אחר . פיירו נגש אליו ואומר לו כי לון חש ברע ומשהו אחר יתפוס את מקומו עד שיחלים , אך כל העניין נראה חשוד עבור הנער שרק אתמול ראה אותו בשיא בריאותו . בסופו של דבר קוי עולה אל העגלה והשיירה מתחילה לזוז . זמן קצר לאחר מכן מגיעים הנערים אל " מבצר האור" ונדהמים לגלות עד כמה הוא מרשים . פיירו וחבריו משאירים את הנערים לטייל בחצרות בית הספר בעוד הם צריכים לטפל בכמה עניינים . בעודו מטייל באזור חצר האימונים , מבחין קוי ברוקי אשר מתעלל בנער הנראה צעיר ממנו בשנה . רוקי וקוי שוב רבים הפעם , הייתה ידו של קוי על העליונה . אך לפני שהספיקו להיכנס לסיבוב שני מופעים במקום אנג'ל – בן דודו של הנער אותו תקף רוקי . והלורד רוק – אחד מחמשת יועציו של מנהל בית הספר וראש הבית של יסוד האבן אשר מתגלה גם כאחיו הבכור של רוקי .
רוק דורש לדעת מדוע נטפל אנג'ל אל אחיו הקטן ולאחר שגלה את מעלליו של רוקי הוא מבקש את סליחתו של אנג'ל וממהר לעזוב את המקום שרוקי בעקבותיו . מספר דקות לאחר מכן מבחין קוי בגבר כבן – 40 אשר הלך לא רחוק מהם הוא היה , גבהה ובעל שער שחור ועיניים באותו הצבע , פניו של אותו האיש היו בהירות ונראו קפואות וחסרות כל הבעה , לגופו לבש גלימה בצבע אפור כהה בעלת שוליים כסופים , בגבה של הגלימה היה ציור מסתורי הרקום בחוטי כסף . קוי אשר מפתח עניין לא מוסבר באיש הזר שואל את אנג'ל מיהו . אנג'ל אשר ממהר לזהותו קופא על מקומו בבהלה בטענה שזהו האיש ממנו פוחדים כולם וששמו הוא ..... אך לפני שאנג'ל מספיק לענות לו על כך שומע קוי קול בראשו " השם הוא ראו " אמר לו אותו קול מסתורי והנער מתחיל לחשוד כי אותו איש מסתורי דיבר איתו בטלפטיה . זמן קצר לאחר מכן נאספים כל התלמידים החדשים ומתבשרים כי החל ממחר הם יתחילו סדרת מבחנים שבסופם יבחרו רק 40 תלמידים אשר יתקבלו כתלמידים ב"מבצר האור " . לאחר ארוחת הערב נלקחו הנערים לחדריהם כדי שיוכלו לנוח לקראת הבחינות שהתקיימו ביום למחרת . אנג'ל שהיה אחראי על בן דודו קייל ועל קוי מספר לשניים על חמשת יועציו של המנהל . בינהם נמצא גם אותו אדם מסתורי העונה לשםם 'ראו' , אשר הוא , לדבריו של אנג'ל אחראי להבטחה של בית הספר . בדיוק אז במסדרון לידם עוברים הלורדים ראו ומאורו .
אנג'ל קד בראשו קלות והמשיך ללכת מצעיד את הנערים אל עבר בית יסוד האדמה בעוד השנים ממשיכים בדרכם . קוי שחש כי עליו לברר את הדבר המוזר שקרה לו מוקדם יותר באותו היום החליט שעליו לגשת אל ראו ולדבר איתו . " שלא תעז .... " נשמע אז קול , היה זה אותו הקול שדבר אליו מוקדם יותר .
קוי הביט קדימה אנג'ל שהלך מספר צעדים לפניו שוחח אם אחד התלמידים וקייל לא נראה היה כאילו הוא מתענין במשהו מלבד הצמחייה שבחצר הענקית . הנער זרק מבט נוסף לאחור אל המקום בו הלכו שני הגברים ' יכול להיות שאחד מהם דיבר אליו ??? '.
בניגוד לשאר הנערים שנרדמו בקלות . קוי לא הצליח להרדם , הוא היה מוקסם ומוטרד כאחד . כאשר הצליח בסופו של דבר להרדם כבר היה מאוחר מעוד ושנתו הופרעה בגלל אותו חלום בלהות שחלם : הוא היה שם , ליד ביתו כילד בן 4 , מחשק עם חברו ג'ק והאחרים שלפתע הופיעה דמות מסתורית לבושת גלימה אפורה , הייתה זאת דמותו של גבר . שקוי הרגיש כי הוא מכיר אותו ורצה עד מאוד להתקרב אליו . אם כי אותה הדמות אסרה אליו וקראה לו להתרקח . לפתע פתאום הפכה הדרך לכביש ומכונית דהרה לכיונו של הילד המבוהל ובסופו של דבר התנגשה בו . קוי המבוהל התעורר ונתקל בקייל , נער צעיר ממנו בשנה שדאג לו . לאחר שיחה קצרה הוא מבין שכבר מאוחר וכל שאר הנערים התחילו במבחנים והם ממהרים לצאת החוצה . שהגיעו לחצר האחורית נתקלים השניים בבאן , אחד המורים בבית הספר , אשר גוער בהם על שהם מטילים ואינם נמצאים במבחנים . אך בעוד קייל מתנצל בפניו קוי אינו מראה שום כבוד הוא פחד ובאן מרוגז מחליט להעניש אותו . אל המקום מגיע מאורו - מורה בבית הספר אשר ייצג את יסוד האש . אומנם הוא לא נמנה עם חמשת יועציו של המנהל . אך היה חזק ומוערך כמו כל אחד מהם . קוי זכר אותו כאדם שמנע ממנו לכסח את רוקי בתקרית הקטנה שהראתה בעיירה " פיילו " ( פרק 11 ) . מאורו מונע מבאן לפגוע בקוי וגוער בנערים על שאינם נבחנים יחד עם כולם . קייל מודה לו וממהר לעזוב שהוא אוחז בידו של קוי .
" אם רצית להצטייר בתור גיבור בפני הפרחח .. עשית זאת טוב מאוד " החל באן מביט בנערים המתרחקים .
"לא זכור לי שבקשתי את הערותיך ..." .
"ולי לא זוכר שאיזשהו מורה או לורד בבית הספר הזיל ריר כלפי תלמיד , כפי שאתה מזיל על הפרחח הזה של למברדג' .. מה קרה מאורו הפרחח הזה באמת מוצא חן בעיניך ?" . שאל המורה הנמוך בטון מתגרה .
מאורו בתגובה תפס בצוורון גלימתו " תתרחק ממנו , אחרת באמת תכיר אותי ... " אמר שהוא משחרר את באן ועוזב את המקום . " יום אחד .... יום אחד אני הוריד אותך מהעץ שלך ... ממזר מלוקק ..." מלמל באן אל עבר הגבר המתרחק . לאחר שהתרחקו מהשניים ממהרים קוי וקייל אל המקום בו נערכים המבחנים שם מחכה להם אנג'ל בן דודו ,של קייל אש גוער בשניים המאחרים ומחליט להתחיל במבחן .
המבחן הראשון , לכאורה היה דיי פשוט . מן סוג של מסלול מכשולים הכולל קירות טיפוס , חבלים , זחילה וכדומה , אם כי לא היה זה אותו הדבר . כיוון שבמבחן הזה היו מספר הפתעות " כיוון שישנם 45 נערים וכמו שאתם יודעים בכל קבוצה יש 10 הוחלט שחמשת הנערים הנותרים יחולקו בין הקבוצות . אחד בכל קבוצה , שניים במקרה שנצטרך " . נאנח אנג'ל שהוא מוציא מכיס גלימתו רשימה " כאן בידי נמצאת רשימה שמית של קבוצתכם , כל אחד מכם בתורו יבחן על מסלול המכשולים מה שיקבע עם תעברו למבחן הבא או לא ", אמר אנג'ל שהוא החל קורא מהרשימה . אחד , אחד נבחנו הנערים במסלול מכשולים שלכאורה נראה קל אך מהר מאוד התברר כדיי מסובך . מכל פינה החלו מופיעים זרמי אוויר אשר נוצרו ע"י שלושה בוחנים מיסוד האוויר , ושניים מהמתמחים בתחום המיים ירו נטיפי קרח בעוד אנג'ל ושניים מחבריו יצרו דוקרני אדמה שהחלו צצים ברגע הכי לא צפוי . ואם לא דיי בזה הרי שהמבחן היה על זמן . לאחר מאמץ לא מועט מצליח קייל לעבור ולהגיע למקום ה- 6 בדירוג הקובצתי ואילו קוי למקום הראשון . אך בעוד אנג'ל וקייל מברכים אותו על השגיו. נשמע לפתע קול זר השלושה הביטו לאחור . שם , בצילו של עץ לא רחוק מהמקום בו עמדו , ישב לו בנחת נער
לא מוכר שלא נראה היה כאילו התרגש כל כך ממעמציו של קוי .היה זה נער בן 16 לכל היותר , גבהו היה כ- 1.74 לערך . לגופו לבש גופיה שחורה צמודה מעליה עליונית אדומה נטולת שרוולים , ומכנסי שק בצבע שחור , לרגליו נעל נעלי הרים בצבע שחור גם הן . קולר שחור שעליו רקומים כל מיני סימנים לבנים עיטר את צוורו . בנוסף לכך היו לו שלושה עגילים בכל אוזן , אך מה שמשך את תשומת ליבו של קוי היה שערו של הנער אשר באופן מפתיע היה ... כחול . אנג'ל מכנה אותו 'קלנדייל ' והנער כחול השער דורש מבחן שהיה ברמה של שנה 5 או 6 לפחות . לאחר סירוב קל אנג'ל מסכים לכך והנער נבחן ואף עובר את הבמחן בציון מרשים ביותר שמשאיר את השלושה פעורי פה . לאחר שהתבסר כי עבר את המבחן ( דבר שמשומה היה לו ברור ) . עוזב הנער השחצן את המקום .בעודו מושך בכתפיו שהוא עובר על פניו של קוי שולח אליו חיוך עוקצני . תחושה מוזרה זרמה בגופו של קוי כאילו היה משהו מוכר בנער שזה אתה פגש , כאילו היו גרלותייהם קשורים זה בזה " מי לעזאזל זה היה ...." . תהה שהוא מביט בנער המתרחק . אנג'ל קורא אל הנער ששמו קלנדייל ואומר לו שלא יאלץ להבחן עד ליום שלמוחורת והוא עזב את המקום . קוי וקייל עזבו את המקום זמן קצר אחריו כיוון שגם להם היה יום חופשי . בעוד הם מטיילים להנהתם הבחינו השנייים בנער הזר , קלנדייל שישב לצילו של עץ עד שהגיע רוקי והתחיל להתגרות בו . אולאן מצידו לא התייחס והחליט לעזוב את המקום בידיעה שאם יכנס לקרב , רוקי יהיה מסכן .
אך לא נראה שזה היה מוכן לתת לו ללכת בשקט . רוקי הכועס החל יוצר רעידת אדמה מתחת לרגליו של הנער כחול השער אם כי לא נראה כאילו הדבר ממש הזיז לו " אתה כנראה ממש רוצה למות , אם אתה מתחיל איתי .." אמר שהוא מסיבב את פניו אל רוקי " מה אתה כבר יכול לעשות לי .." החל הנער אך לפני שסיים את המשפט מצא עצמו רוקי מוצמד אל אותו העץ לצילו ישב הזר כמה דקות קודם לכן . קלנדייל עמד עדיין במקומו וידו מושטת לפנים , שהוא סוגר את כף ידו . לפתע פתאום החלו כאבים אדירים להכות בבטנו של רוקי שעדיין היה מוצמד אל העץ מתפתל מכאבים .
" מי , מי אתה לעזאזל ?" שאל בקושי רב . "אני ...." השיב הנער כחול השער " אני אולאן קלנדייל , הסיוט הכי גדול שלך ....". אז , אתה עדיין מאמין לזה שאתה חזק יותר ממני ?" שאל אולאן קולו היה פראי וחסר רחמים
. רוקי לא אמר דבר , מלבד העובדה שסבל כאבים איומים הוא היה מבהול עד מאוד .
" האמממ... אתה לא עונה לי , למה ?"
" הנח לו ..." נשמע אז קול . אולאן הביט הצידה כדי לבדוק מי היה טיפש כל כך לפנות אליו , במיוחד ש הוא לא במצב רוח מי יודע מה . מבטו נתקל אז בנער כבן 16 נמוך ממנו רק במעט בעל שער שחור ועיניים כחולות כים שעמד לא רחוק מהם ולא נראה היה שממש התרגש ממה שקרה שם קוי פוקד על אולאן לשחרר את רוקי והשניים נקלעים לווכיוח בו אולאן מזכיר את הדמיון של קוי לבני משפחת למברדג' ועל חוסר הפחד שלו כמו שאר בני המשפחה . אך קוי שהיה עסוק בלהגן על אויבו , רוקי לא שם לכך לב . אולאן מתעקש שעל קוי ללכת ולא להתערב אך זה נחוש בדעתו לעזור לרוקי . " שיהיה , אבל על תגיד שלא הזהרתי אותך " נאנח קלנדייל שהוא מפנה את ידו השנייה אל עבר קוי עיניו החלו שוב לזהור באור אדום כאש בעוד הוא מלמל מספר מילים מקבץ את ידו. קוי שלא היה כל כך רחוק יכול היה להרגיש בכוח האדיר שהסתתר בכל טיפת אנרגיה קטנה אשר כוונה אליה ובשלב מסוים החל לחשוש , שהבין כי הסתבך עם משהוא שגדול עליו ." תזכור , אתה רצית להלחם בי " אמר אולאן שהוא מניף את ידו קדימה. גל האנרגיה החל מתקרב וקוי הרגיש כאילו כל כוחותיו אזלו. שולח מבט אחד אל רוקי אשר כוח מסתורי כבל אותו לעץ בעוד הוא מתפתל מכאבים . אם לא יעשה משהו מהר סופו שלו יהיה דומה אם כי לא נראה שיש ביכולתו לעשות משהו . קוי עצם את עינו ופילל לנס בשעה שחיכה כי גלי האנרגיה יפגעו בו . אבל הרגע מעולם לא הגיע , במקום זה נשמעו קריאות תדהמה מפיהם של מספר נערים אשר עמדו קרוב והביטו במתרחש . קוי פקח את עיניו ונדהם גם הוא לגלות דמות גבהה לבושה גלימה בצבע אפור אשר עמדה בינו לבן גלי האנרגיה .
" לורד ראו ...." נשמע אז קולו של אנג'ל . " אתה ...." מלמל קוי עדיין לא מבין מה בדיוק קרה שם אבל בכל מקרה הוא שמח לראותו . נראה היה שאולאן וראו ומכירים . הלורד האכזרי פוקד על אולאן לשחרר את רוקי . זה עושה כמצוותו בעוד אנג'ל שהגיע יחד עם ראו ממהר לבדוק את רוקי "הוא יהיה בסדר אדוני " מלמל אנג'ל שהוא מרכין את ראשו בהדרת כבוד ,מכל חמשת יועציו של המנהל היה ראו הגדול והמבהיל מבן כולם . " אל תדאג בקשר אליו " פנה אליו קלנדייל " השתמשתי רק בחלקיק קטנטן ממה שאני יודע " הרגיע אותו שהוא פונה ללכת משם .
" אולאן ..." קרא אליו ראו זה רק סבב אליו את פניו וחייך .
" אני במקומך הייתי דואג לגבי משהו אחר " אמר שהוא שולח מבט עוקצני אל ראו ומשם אל קוי והמשיך בדרכו הרחק משם . " מה לעזאזל כל זה היה ?" מלמל קוי . קוי מבחין בראו אשר ממהר לעזוב את המקום ומודה לו אך ראו אומר לו שאליו להודות למאורו ועוזב . אל המקום מגיע קייל ואומר לקוי כי היה זה הלורד מאורו ששכנע את ראו לבוא ולעזור לו וכי הוא היה ממש מודאג ששמע כי הוא בצרה . קוי תוהה האם יתכן שמדובר בדוד שלו .
לאחר שטיילו בחצרות וביקרו במרפאה החליט קייל ללכת למעונות בית יסוד האבן כדי לחפש את בן דודו ,
וקוי יצא אל החצר האחורית שהייתה גם מקום האימונים של תלמידי המבצר, אשר בהעדר תלמידי בית הספר שימשה כאזור לבחינות הכניסה . אך בעודו בוחן את המיתקנים והנערים שהיו עליהם , נתקלו עיניו של קוי באדם אשר החל מתקדם לעברו. הוא היה גבהה בערך 1.80 בערך , בעל שער חום ועיניים באותו הצבע . שולי גלימתו שהייתה בצבע האש ריחפו להם קלות ברוח החמימה היה זה מאורו . קוי מודה לו ומארו ממהר להזהיר אותו מפני משהו אך את השיחה קוטע פיירו - אחד מחמשת יועציו של המנהל וראש בית יסוד האש על כל יושביו , כולל את מאורו שההבדל ביניהם היה שתי דרגות בלבד. ואומר למאורו שהם מאחרים לשיביה כלשהי . מאורו הולך לא ברצון רב וקוי מביט בשניים המתרחיקם . בשעה 14:00 נכנסו כל התלמידים אל האולם הגדול לארוחת הצהריים , אם כי היה משהו מוזר באוויר . אווירת הכיף וההתרגשות שהיו בערב שעבר התחלפו בהתרגשות גדולה יותר ומתח שעבר בין כל הנערים. היה אפשר להרגיש בכך לפי סידרת ההתלחשויות שעברה שם . קוי בניגוד לחבריו היה שקט מאוד כאשר התיישב בשולחן לצידם של קייל ועוד נער אחד נוסף . " הנה אתה קוי , חיפשתי אותך ..." החל קייל הוא היה קצת מודאג בגלל כל הדברים המוזרים שקרו להם מוקדם יותר היום . " אני פה .." השיב הנער שחור השער מחייך קצרות , מוזג לעצמו את הארוחה . " עוד אחד ..." נשמע אז קול לוחש , קוי הרים את מבטו מהצלחת והבחין בנער שישב מולו , הוא היה דיי ממוצא עיניים חומות , שער חום קצר , פנים לא עגולות ולא צרות , אם כי הייתה לו הבעת פנים קודרת יותר מלשאר וצבע עורו היה דיי חיוור . " עוד אחד כזה ..." חזר שולח מבט חודר אל קוי
" חשבתי ששניים כאלו מספיקים אבל נראה שעכשיו יש שלושה ".
" שלושה מה ? " התעניין קוי .
" מסיגי גבול , כושפים מקוללים ,פעם היה אחד אבל השנה הצטרפו עוד שניים ".
" מקוללים ?" שאל קייל בחשש .
" עבורם בית הספר הזה הוא רק תחנה אחת לפני שיהפכו חזקים ובלתי ניתנים לריסון " הוא המשיך .
" אבל מה הכוונה במקוללים ?" התעקש קוי .
" הם לא שייכים לארבעת היסודות הבסיסיים , הם לא שייכים לשום מקום ותמיד נמצאים רק עם עצמם .
איש לא מעוניין בחברתם וזאת הסיבה שהם חסרי נשמה ולב ".
" קשה לי להאמין שקיימים אנשים כאלה ..." קרא קייל .
" הם בטח מאוד מסכנים , בודדים בלי איש שאפשר לבטוח בו ..." נאנח קוי , מנסה לדמיין אילו מן חיים היו לאנשים האלו , מנודים מהחברה בלי משפחה או חברים הוא דיי ריחם עליהם.
" אז , אמרת שהם נמצאים כאן , בבית הספר הזה ?" שאל .
" אחד ביסס עמדה והשניים האחרים יתחילו לעשות זאת בקרוב ".
"זאת אומרת שהם עוד לא התחילו ?" אנחת הקלה ברחה מפיו של קייל כל הדיבורים האלו החלו להלחיץ אותו הוא היה רגוע לדעת שלא נשקפת כל סכנה נכון לעכשיו , שלפתע נפל לו האסימון " אתה מתכוון שהשלושה האלו תלמידים כאן ?" קרא בבהלה .
" אחד כבר עבר את הרמה של תלמיד לפני הרבה מאוד שנים בקשר לשניים האחרים , הם עדיין לא התקבלו. כניסתו של אחד מהם לבית הספר בטוחה אבל השני...השני עדיין צריך להוכיח את עצמו , אם כי מהשניים האלו צריך להיזהר יותר מכל במיוחד מאחד מהם למרות שעדיין לא ברור לי ממי ".
" ואתה יודע מי הם ?" שאל קוי הנער הזר נאנח עמוקות נראה שהוא עצמו נלחץ מכל העניין .
" זה שכניסתו לבית הספר בטוחה לא מוכר לי אם כי אני יכול להרגיש שהוא קרוב " הוא עצר לרגע
" ואילו השני נמצא ממש כאן ".
" מה זאת אומרת נמצא כאן ?" התפרץ קייל שהבחין כי כולם מסביב מביטים בו הוא לקח נשימה קצרה והתיישב במקומו " מה זאת אומרת נמצא כאן ?" חזר בשקט .
" זה אתה ....." אמר הזר מצביע על הנער שחור השער שישב מולו נדהם .