מארועי הפרק הקודם :
* אל זירת הקרב עלו להם קארל ופיירו . לורד האש פרס את ידיו באוויר כמבקש שקט .
" בוקר טוב לכולם " קרא פיירו בקול . " כידוע לכם , כדי להתקבל לבית הספר שלנו ישנם שלושה מבחנים שעליכם לעבור " הוא החל מחייך "ברכות לכל מי שהגיע עד לכאן עברתם את שני המבחנים הראשונים " . פיירו עצר לרגע שולח מבט מלא כבוד אל עבר היציע שמולו שם בן ארבעת היועצים ושני המורים הנאמנים ישב אדם כבן 60 , גבהו כ- 177 . גלימה ארוכה בצבע זהב כסתה את גופו המלא במקצת . מלא חיים היה ונראה צעיר מאוד לגילו . שמו של האיש - אוגוסט וולידר , המנהל והמייסד של בית הספר ' מבצר הואר ' . " ברשותך אדוני , היית רוצה להתחיל במבחן" .
אוגוסט בתגובה קם ממקומו ופרס את ידיו לצצדים " אתם רשאים להתחיל , בהצלחה לכולם" הוא קרא . פיירו הנהנן בראשו לאישור , שולח מבט קצר אל ארבעה נערים כבני 18 שעמדו קרוב לזירה , כשלושה מהם עמדו לצד תיבת מתכת גדולה בעוד אחד אחר מהם אחז בידיו קופסת פח קטנה .
לורד האש מסמן להם לעלות . הארבעה עושים כשביקש , שלושה מניחים את התיבה לצד רגליו .
בעוד הרביעי מוסר את קופסת המתכת הקטנה לידיו של קארל אשר עמד גם הוא על הזירה .
" בקופסה הזאת , נמצאים שמותיהם שלא ארבעת היועצים הבכירים - רוק , ג'ין , סירו , ואנוכי... " החל פיירו מצביע על הקופסה הקטנה בידו של קארל " בכל פעם נקרא בשמם של ארבעה תלמידים , אחד מהם ישלוף מתוך הקופסה את שמו של אחד מארבעת היועצים . אותו אחד יהיה זה שיבחן אותם . כל אחד בתורו כמובן " הבהיר פיירו מחייך חיוך רחב " וובכן , הבה נתחיל במבחן ...." קרא פיירו שהוא מביט אל תוך רשימה ארוכה ששלף מכיס גלימתו .
" מארק בנטון , ג'ק ביף , מרק מיילס , וגימי אמילס " היו הארבעה הראשונים שעלו לזירה .
מארק , התבקש לשלוף פתק מהקופסה ולאחר שהתברר כי הבחון שלהם יהיה - ג'ין , התבקשו שלושת התלמידים האחרים לרדת מהזירה ולחכות בצד לתורם . בעוד מארק התבקש לגשת אל תיבת המתכת הגדולה שעמדה לצד רגליו של פיירו ולבחור כלי נשק מתוך חמשת הכלים שהיו שם , לאחר מכן המבחן התחיל .
* שלושה צוותים עברו בזה אחר זה מתמודדים מול - ג'ין , רוק , ופיירו .
הצוות הבא היה מורכב מ : מאי טרון , לי אנטון , וצ'איי מרקורי .
מאי טרון היה זה ששלף את הפתק , מראה אותו לפיירו . לורד האש נראה מאוד משועשע
" סירו " הוא קרא , בעוד השלושה מחכים שיגיע הבחון שלהם . תדהמה הסתררה בקהל שאל הזירה עלתה אישה , בשנות ה30 המוקדמות משערה הארוך הגיע עד מעבר לכתפיה , צבעו היה כתכלת השמיים . עיניה הכחלחלות נראו כזוג אגמים בחורף. גלימתה של האישה הייתה כחולה כצבע גלימתו של קארל אשר עמד קרוב לפיירו מביט בה מוקסם , היא הייתה יפייפיה .
" ברוכה הבאה סירו " החל פיירו , משועשע מהמבטים המופתעים של שלושת הנערים הנבחנים אשר נדהמו לגלות כי סירו , היא למעשה אישה . לאחר שעבר ההלם החל המבחן מה שהתברר כמשימה לא קלה בכלל כיוון שסירו , למרות היותה אישה ,התגלתה כחזקה יותר משלושת הלורדים האחרים. " או . קיי , תודה לכם " החל פיירו בעוד השלושה יורדים מן הזירה " ועכשיו , לרביעי ....." מלמל הגבר בעל רעמת השער האדומה שהוא שולח מבט מסתורי אל עבר סירו
" קארו וולידר " אמר לבסוף .
* "קוי , תראה ...." קרא קייל הנדהם שהוא מצביע על האדם אשר החל מתקרב לזירה .
" לא , זה לא יכול להיות ..." נדהם גם קוי למראו של הנער אשר עלה אל הזירה לצד פיירו קארל וסירו . גבהו של הנער כ- 1.74 לערך, על גופו לבש גופיה שחורה , צמודה ועליונית אדומה נטולת שרוולים , מכנסי שק שחורות היו זרוקות על רגליו. נעלי ההרים שנעל היו שחורות אף הן והשלימו את המראה. קולר שחור עליו רקומים בצבע לבן סמלים לא מבינים היה קשור לצווארו של הנער ( כאילו הוא דבוק לעור) , בנוסף היו לו שלושה עגילים בכל אוזן . אך מה שמשך את תשומת לב כל היה צבע שערו אשר באופן מפתיע היה כחול . " אולאן ....." קרא הנער שחור השער בתדהמה .
" מצטער , אבל קארו לא יכול היה להגיע " החל אולאן בחיוך רחב בעודו שולח מבט חם אל עבר סירו . עיניה הכחלחלות שנראו כזוג אגמים קפואים היו נעוצות עתה בנער כחול השער שעמד מולה , ניצוץ מיוחד עלה בהן . במשך כמה דקות עמד פיירו במקומו מעביר מבטו בין השניים ולאחר מכן החל פורץ בצוחק מתגלגל . אולאן רק עמד במקומו , חיוך רחב נפרש על שפתיו של הנער כחול השער , כאילו חיכה זמן רב לרגע הזה " אז ...." החל , פונה אל סירו " שנתחיל בכייף ?...."
פרק עשרים ושלוש - קריאת תיגר
סירו רק עמדה שם למספר דקות עיניה הקפואות נעוצות בנער כחול השער שמולה " בפעם אחרת ..." אמרה לבסוף , חיוך קלוש עלה על שפתיה שהיא ממהרת לרדת מן הזירה .
" מה הולך כאן ?" דרש אולאן לדעת .
פיירו חייך חיוך ערמומי " מצטער אבל הבוחן שלך הוא מישהו אחר " אמר נוקש באצבעותיו .
אל הזירה עלה בחור צעיר כבן 18 שערו בצבע חום היה קצר ועיניו בצבע הקפה היו חביבות אך אם זאת פראיות.
*הפעם היה זה תורו של קייל להיות מופתע " לא יכול להיות ...." הוא לחש למראה הבוחן הצעיר של אולאן " אנג'ל....".
* אנג'ל שלח מבט קצר אל עבר שותפו שנראה קצת מופתע " אני אהיה הבחון שלך ..." הוא קרא.
" אז , אולאן ...." פנה אליו פיירו " אתה מוכן לאתגר , או שתפרוש ? ".
הנער כחול השעיר לא הגיב , רק הביט אל עבר יציע הכבוד ' אז , זאת התוכנית שלך זקן ? ' חשב בליבו שולח מבט עוקצני אל מנהל בית הספר " אתה תצטרך הרבה יותר מזה כדי לעצור אותי " הוא מלמל . אולאן הפנה מבטו אל פיירו מרים את ידיו באוויר " אם ככה , אני דורש מבחן בידים חשופות " הוא קרא . לא נראה היה שפיירו ממש הופתע מכך שהוא פורץ בצוחק מתגלגל לאחר מכן שלך מבט אחד שואל אל אוגוסט - זה רק הנהן בראשו קלות לאישור . "בקשתך התקבלה " קרא פיירו מרים גם הוא את ידיו באוויר "תתחילו " . באותו הרגע היה אנג'ל רץ לעברו של אולאן בעוד זה עמד במקומו , כאילו מחכה לו . אך במקומם לנסות לתקוף אותו ישירות הרים אנג'ל את ידו באוייר וגרם לגל הלם בינוני להמשיך את דרכו .
"תצטרך להתאמץ קצת יותר " השיב אולאן מחייך שהוא מנטר באוויר ונוחת מאחורי אנג'ל .
שלפתע הרגיש פרץ אנרגיה נוחת על גבו , הוא איבד את שיווי המשקל מתגלגל על הריצפה.
" זה מספיק מאמץ בשבילך ?" שאל אנג'ל בעוקצנות בעוד זה קם מן הריצפה .
" הו , כן ...." החל אולאן שהוא מרים את ידיו באוויר " אבל , עדיין זה לא יעזור לך ..." אמר שולח גל אנרגיה קטן אך מהיר אל עבר חברו חום הגלימה אבל זה הספיק להתחמק :
" הפגנת הכוח הזאת שלך לא ממש מפחידה אותי אתה יודע " מלמל אנג'ל .
" עוד נראה ..." אמר אולאן שולח יד אחת קדימה בעוד השניה הייתה מונחת לצד גופו גלים מוזרים וחזקים עלו ממנה " קיוויתי שלא אצטרך לעשות את זה, אבל אתה לא משאיר לי ברירה אנג'ל " , גל אנרגיה קטן וכמעט בלתי מורגש עף אל עבר הנער חום השער , מונע ממנו את היכולת לזוז .
' השלב הראשון התחיל ' חשב פיירו לעצמו שהוא מביט אל עבר מנהל בית הספר כמחכה לאישור על מנת לעצור את הקרב אך המנהל סימן לו בידו שיחכה . אולאן מצידו נגש אל חברו הקפוא , מלטף קלות את פניו " תודה רבה לך , חבר " הוא לחש באוזנו של הנער ולאחר מכן היכה בבטנו בחוזקה בעזרת אגרופו "אבל לא תודה " מילותיו ריחפו באוויר בעוד אנג'ל נחת על הרצפה חובק את בטנו הכואבת .
* " אנג'ל ..." קרא קייל בכאב למראה בן דודו המתגלגל על הרצפה " למה הם לא עוצרים אותו ,
למה אף אחד לא עוזר לו " . " הם לא אמורים לעזור לו " שמע אז את אלן אומר " אנג'ל התנדב בתור בוחן ועד שהמבחן לא יגמר אסור להם להתערב ..." .
" אני לא הולך לחכות עד שהמנוול הזה יהרוג אותו " קטע אותו הנער הממושקף קם על רגליו שלפתע הרגיש מישהו תופס את ידו שולח מבט קצר למטה הבחין בחברו שחור השער " על תעשה שטויות " אמר . " קוי... " מלמל קייל .
" אני יודע שאתה מוטרד בגלל אנג'ל אבל , מה אתה כבר יכול לעשות חוץ מזה , אנחנו נמצאים
בבית ספר ואני בטוח שהם לא יתנו לאחד התלמידים שלה להיפגע בצורה שתסכן את חיו " סיכם מחייך קלות . " כן , אני מקווה שאתה צודק " נאנח קייל שהוא מתיישב בחוסר רצון .
* על הזירה - אולאן החל להתקרב בשקט אל המקום בו שכב אנג'ל , ידיו עדיין על בטנו הכואבת .
שלפתע שלושה נערים בני גילו של אנג'ל לבושים גם הם גלימות חומות עלו אל הזירה וחצצו בן השניים " תנו לי לעבור ... " קרא הנער כחול השער , בעוד צעקות הכאב של אנג'ל רק התחזקו .
אך השלושה לא זזו ממקומם " לא שמעתם אותי חבורת אידיוטים..." קרא אולאן בשנית שהוא רותח מזעם . " תנו לו לעבור ...." נשמע אז קול , הוא היה מוכר ובעל סמכות רבה . שלושת הנערים שלחו מבט מלא הדרת כבוד אל היציע האמצעי , שם ישב מנהל בית הספר " תנו לו לעבור , מיד ..." פקד. השלושה נדו בראשם ומהרו לפנות את הדרך . אולאן נגש אל אנג'ל ורכן לצידו " אני מצטער חבר ..." הוא לחש , משכיב את אנג'ל על גבו מזיז את ידיו ומרים מעט את חולצתו "לא התכוונתי להכות אותך חזק כל - כך , פשוט לא יכולתי להיכשל " הוא נאנח , מעביר את ידיו על בטנו של אנג'ל אור לבנבן החל יוצא ממנה . " על מה אתה מצטער " החל אנג'ל בעוד אולאן מעביר את ידיו על בטנו הפצועה
" אם לא הייתה משתק אותי כבר מזמן הייתי גורם שתכשל " סיכם מחייך בקושי האנחת כאב נמלטה מפיו . " ברור " חייך גם אולאן שהוא עוזר לחברו לעמוד על רגליו ולאחר שפיירו הודיע שעבר את הבחינה , החל הנער כחול השער יורד מהזירה שהוא עוזר לאנג'ל הפצוע.
'אז , התוכנית של המנהל נכשלה .... ' חשב פיירו , שולח מבט עוקצני אל עבר הנער כחול השער שירד מן הזירה יחד עם חברו חום הגלימה ' ... אבל זה לא ימשך כך , בקרוב ... מאוד בקרוב האמת תתגלה ... קארו ' .
ההמשך יבוא .....
טוב , זה הכול בנתיים
שלכם ....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
flay