ועכשיו , הפרק השלישי.

תהנו .....

פרק ג'

למחרת בבוקר ישבה קירארה לאכל את ארוחת הבוקר יחד עם סבתה,היא הייתה שקטה מאוד ,מנסה בכל כוחה לשכוח את חלום הבלהות של ליל אמש. 

הכוהנת הזקנה  נצלה את העובדה  שקומאצ'י - אחותה הקטנה של קירארה , יצאה לשחק עם שאר ילדי הכפר במחבואים .

היא התיישבה מול נכדתה עיניה בוחנות את פניה החיוורת של הנערה משהו עובר אליה.

"קירארה ?" היא החלה בזהירות.

 "כן , סבתא ?" .

 " את שקטה מאוד בימים האחרונים , קרה לך משהו ?" .

"לא , הכול בסדר" ענתה הנערה בטון שלוו ככל שיכלה.

 " בטוחה ? " .

 "כן , אני בטוחה " .

"טוב , רק רציתי לדעת , האם את עדיין רוצה להעביר את קמע הכוהנת שלך לקומאצ'י ?".

 " כן " השיבה קירארה בטון מעורער .

 "את יודעת שזה אומר כי לא תהיה כוהנת המים יותר , עליך לוותר על כל חובותיך ככהונת ולא להראות את פניך במקדש " .

 " אני יודעת סבתא אבל כבר החלטתי ,  אני לא מרגישה שעלי להמשיך בתפקידי , לא אוכל להיות כוהנת מים עוד לעולם " השיבה הנערה בעודה משפילה את ראשה איך היא תוכל להמשיך בתפקידה לאחר שמחשבות כל – כך מביכות צצות במוחה לאחר החלום הנורא שחלמה  .

" אני מבינה והאם לרגשות האלו שלך יש קשר כל שהוא לאדם מסוים , גבר ?" .

קירארה הביטה בה ונראתה מאוד מבוהלת האם סבתה הבחינה בכך ? האם היא קראה את מחשבותיה  .

"זה נכון  קירארה ?" שאלה הסבתא, מודאגת. הנערה בתגובה השפילה  את עיניה בשנית  ולא אמרה דבר , הבושה בערה בה והקשתה על הדיבור . 

הזקנה הנהנה בהבנה , "אחד הסמוראים ?" חקרה, אך הנערה עדיין שתקה  הכוהנת הגדולה לא אמרה דבר בעודה שולחת מבט בוחן אל הנערה . 

 אם כך היא צדקה , נכדתה אכן הייתה מעוניינת באחד הסמוראים " אני מבינה " אמרה הזקנה בעודה קמה ממקומה ומתקדמת אל עבר דלת הכניסה למקדש  "עלי לצאת לעשות כמה דברים , נמשיך לשוחח שאחזור " .

" צאי לשלום סבתא" קראה הנערה .

" טוב , אני הולכת אחזור בקרוב " אמרה ויצאה.  

קירארה סיימה לפנות את הכלים ולאחר מכן נגשה להכין את המטלות שלה .

שסיימה היא החליטה לקרא קצת , אבל שפתחה קירארה את אחד הספרים שלה. היא הבחינה בדמותו של משהו  אשר הופיעה בן הדפים.

הוא היה גבהה ובלונדיני פניו בהירות שפתיו היו סגורות וקרובות אחת לשנייה , עינו האדומות שולחות אליה מבט קר , חודרות אל תוך נשמתה.

" הו... קיוזו " נאנחה הנערה. "אלוהים...  מה קורה לי "  בזמן האחרון הדבר היחידי עליו חשבה היה קיוזו קירארה מיהרת לסוגר את הספר היא הניחה אותו במקום ויצאה בריצה מהבית .

  הכוהנת הזקנה עמדה מול דלת הכניסה אל בקתת הסמוראים .

בעודה מקישה שלוש נקישות , עד שנפתחה הדלת ע"י גבר גבהה ובלונדיני בעל פנים קרות, הוא רק נתן בה מבט בוחן ושתק.

 האישה נכנסה פנימה מברכת את ארבעת הגברים סביבה.

"אדון קאמביי  נמצא ?" שאלה הזקנה.

"האדון קאמביי לא נמצא הוא יצא לפגוש את זקן הכפר " ענה הייאצ'י בחביבות "תרצי אולי לחכות לו ?".

" לא תודה לך אני אלך עכשיו " .

 "כרצונך גברתי הכוהנת , כל טוב  "  השיב הייאצ'י מרכין ראשו בהדרת כבוד וליווה אותה אל הדלת .  

האישה עשתה אותו הדבר שולחת מבט בוחן אל הייאצ'י , הוא היה חביב ומנומס אבל לא נראה כמו הטיפוס שיכול לכבוש את נכדתה.

לאחר מכן הביטה אל עבר מרכז החדר שם ישבו קייקצ'יו וגורביי צוחקים ומתווכחים מי יקבל את  בקבוק הסאקי . 

 גורביי הוא אדם נחמד אבל יותר מידי ליצן וקייקצ'יו היה ילדותי מיידי - למען האמת , הוא היה יותר הבחירה של קומאצ'י  ולבסוף שלחה מבט חקרני אל הגבר שישב  בקצה החדר. הוא היה גבהה  , בלונדיני ומרשים למדי , בלי כל ספק נאה. אבל עם זאת קר ואדיש קשה היה לה לתאר את קירארה מתעניינת אדם כמותו .  הכוהנת נאנחה עמוקות אף אחד מהארבעה לא נראה לה כמשהו שיכול לכבוש את ליבה  של נכדתה ולכן נשארו רק שלושה ועם להוריד את שיצ'ירוג'יו שהיה כבר תפוס ואת האדון קאמביי שהיה יותר מידי מבוגר בשבילה נשאר רק אחד אפשרי , הבחור חם המזג והאימפולסיבי ק' , תלמידו של קאמביי.

 הזקנה לקחה שנימה עמוקה מערערת מה עליה לעשות עכשיו   שעמד לצידה הבחין במבטה המוטרד   " הכול בסדר גברתי ?".

"כן , הכול בסדר  תודה לך על הדאגה "   היא השיבה נאנחת בשנית " תוכל בבקשה להגיד לאדון קאמביי שחיפשתי אותו?" .

"אמסור לו על תדאגי " .

 "תודה לך , סמוראי נכבד " אמרה  ומהר לעזוב את המקום .

"כל טוב גברתי הכוהנת " קרא אחריה הייאצ'י ונכנס פנימה.

"מעניין מה היא רצתה מקאמביי?" שאל  קייקצ'יו בסקרנות .

  "לא יודע " ענה גורביי .

 "טוב , מה שזה לא היה זה לא עניינו  " ענה הייאצ'י בכעס .

 "אוף בחיי הייאצ'י אתה כזה הורס מסיבות ואני חשבתי שזה התפקיד של שיצ'ירוג'יו  סאן "  נאנח קייקצ'יו . הוא שלח מבט אל הגבר שישב בפינת החדר ונתן מבט מעורער  בדלת  " היי קיוקו צ'אן , מה נראה לך שהזקנה רצתה מקאמביי , אתה יודע ?" שאל .

קיוזו חייך חיוך מריר הם אולי לא שמו לב לכך , אבל הכוהנת הזקנה לא באה לפה סתם , היא בחנה אותם אחד, אחד והתעכבה במיוחד עליו . 

אבל למה?, מה היא מתכננת עכשיו ?  , הוא קם על רגליו מבלי לומר מילה ויצא מהבית .

"מה הבעיה שלו ?" שאל קייקצ'יו  " בסך הכול שאלתי  שאלה"  .

 "בחייך קייקצ'יו אתה כבר מכיר אותו הוא תמיד הולך וחוזר מתי שבא לו" אמר גורביי בעודו צוחק ומנסה לקחת את הבקבוק מידו של קייקצ'יו .  

* הכוהנת הזקנה הייתה בדרכה חזרה אל המקדש , שהבחינה במשהו עומד מול דלת הכניסה. היה זה סמוראי בגיל העמידה - הוא היה גבהה ובעל שער אפור  , עיניו  אפורות גם הן  ומבריקות. שמו של האיש , שימאדה קאמביי - מנהיג חבורת הסמוראים.

הוא סיבב את מבטו אליה  " בוקר טוב  " אמר מהנהן בראשו קלות.  

"בוקר טוב גם לך סמוראי נכבד "  ענתה הזקנה היא היססה לרגע ואז המשיכה " ישנו עניין מסוים שעלי  לדון בו איתך .....".

  "בוודאי " אמר קאמביי הוא סימן על דלת הבית והשניים נכנסו פנימה .  

" יש איזו שהיא בעיה ?" שאל הסמוראי בעודו מתיישב על המחצלת .

" למעשה מדובר במשהו אישי "  אמרה הכוהנת בעודה מגישה לו ספל תה והתיישבה מולו  " זה נושא דיי רגיש " היא הוסיפה , פניה נראו מודאגות.

 קאמביי  נתן בה מבט בוחן " במה מדובר ?" הוא שאל למרות שנראה היה לו כי הוא ידע את התשובה . 

 "זאת הנכדה שלי "אמרה הזקנה " אני חוששת שהיא מתחילה להתעניין בגבר " .

 " גבר ?" חזר אחריה .

 "אכן,אבל לא סתם גבר חוששתני , הוא סמוראי ".

 "באמת ?" שאל קאמביי , נראה היה שהעניין מטריד אותו .

 "כן , ואני חוששת שזה אחד משותפיך "  הסמוראי הבוגר קפא על מקומו לרגע  הוא היה מופתע ממה ששמע "אני מבין " אמר לבסוף.

 " ויש לך רעיון מי זה יכול להיות ?".

"יכול להיות שאני טועה ...." היא החלה מגששת בזהירות , לא הייתה לה כל הוכחה לכך  ואין בכוונתה  לפגוע באיש   " אבל אני משערת שמודבר בנער הזה , שתמיד מסתובב איתך ".

 "נער ?" .

"כן אדוני.  צעיר, מעט גבהה, נאה, בעל שער ירוק ועיניים באותו הצבע  " .

"קצ'שירו ?" שאל קאמביי , נותן בה מבט נדהם, נראה היה כי התשובה לא הייתה לרוחו כלל .  

'קצ'שירו ?....' חשבה הזקנה  " כן זה השם ".

" האם את בטוחה בכך ?, גברתי הכוהנת" חקר .

"אני לא יודעת  אם לומר לך בטחון. אבל , אני מאמינה שמדובר בנער הזה ".

  "המממ .... אם כך  אראה מה אני יכול לעשות בנידון "  אמר בעודו מתרומם מהמחצלת בדרכו החוצה.

 "תודה לך סמוראי נכבד " השיבה הזקנה  מביטה באיש שקד קלות בראשו ויצא מהבית, מקווה שאכן יהיה מה לעשות בנידון .

 ההמשך יבוא....     

טוב  , זה הכול בנתיים

שלכם....