היי כולם ,

 הנה יצא לו עוד פרק בפאנפיק שלי , לפני שנתחיל  הנה לכם הסבר קצר על האנימה והפאנפיק שלי

לפרק הקודם , פרק יד'

ועכשיו , פרק 15בפאנפיק שלי  , תהנו .....

פרק טו'

 "מה אתה רוצה?" נשמע לפתע קולו  של קצ'ושירו .

קיוזו לא התייחס אליו , מתקדם לעברה של קירארה " בואי .... " אמר בשקט מעביר מבטו מהנערה המופתעת אל הנער שעמד מאחוריה מקבץ את ידו בכעס .

ק'צושירו לא יכול היה לשתוק "לא גרמת מספיק נזק עד עכשיו ?"  שאל הנער לא טורח להסתיר את הבוז בקולו , עומד לצידה של קירארה .

"אתך , אף אחד לא דיבר " השיב קיוזו.

  "את זה אנחנו עוד נראה ...." החל הנער שולף את חרבו  .

"קצ'ושירו סאן בבקשה " מהרה הנערה להתערב  חוצצת בניהם  'איך לכל הרוחות הגענו למצב הזה?' חשבה בליבה .

" ליידי קירארה  ?! " התרגז קצ'ושירו , לא יתכן שהיא תמיד עומדת באמצע " זוזי הצידה "

ציווה , אך היא נעמדה במקומה, קודם יהיה אליהם לחתוך  אותה לפני שיפגעו אחד בשני . "תלמד לאחוז בחרב לפני שאת שולף אותה  "  העיר קיוזו כבדרך אגב ונעמד עם גבו אליהם.  "דון קיוזו ?" שאלה קירארה תוהה לאן רצה שתבוא איתו ולמה  .

" תשכחי מזה " אמר בעודו החל ללכת .

 "אתה חתיכת ..." סינן קצ'ושירו בין שיניו הכעס השתלט על כל עצב בגופו   "פחדן...." הוא קרא אל הסמוראי המתרחק . שולח מבט מלא כעס אל הנערה שמולו , אם קירארה לא הייתה מתערבת הוא כבר היה מטפל בעניין   "אמרתי לך לזוז לי מהדרך " צעק בעודו דוחף את הנערה בכול כוחו זאת  נפלה על האדמה פניה וגופה התכסו בוץ בעודה מרימה את ראשה שולחת מבט המום בקצ'ושירו " בבקשה תסלחי לי " החל קצ'ושירו ממהר אליה ומושיט לה את ידו " אני יכולה לבד , תודה " השיבה הנערה בקול גאה והתרוממה מהאדמה מנערת את הבוץ מפניה ושערה.

 "אני באמת מצטער , אני לא יודע מה קרה לי " התנצל הנער עיניו מלאות חרטה .

  " זאת אשמתי ..." שמע אותה אומרת.
 "ליידי קירארה ?" נדהם קצ'ושירו ".

 לא הייתי צריכה להתערב ..." המשיכה הנערה דמעה אחת זלגה מעיניה " היה טוב יותר לו ....  לו הייתם הורגים אחד את השני " אמרה לבסוף בעוד היא פרוצת בריצה .

' לכל מקום ' חשבה בליבה ' לכל מקום רק לא להישאר כאן ....' .

"ליידי קירארה חכי ..." קרא אחריה קצ'ושירו .  
לא רחוק משם בן העצים עמד לו קיוזו שהוא צופה במתרחש ידיו לצידי גופו ופניו קרות וחסרות הבעה כרגיל בעודו נשען על אחד העצים  "אתה לא מתכוון להתערב ?" נשמע קול מאחריו . קיוזו שלח מבטו  לאחור הוא זהה את הדובר . היה זה גורביי אך לשם שינוי הפעם הוא לא חייך , אלה היה רציני לגמרי שולח מבט בוחן אל חברו .
"זה לא ענייני " השיב קיוזו בקול קריר המרמז לגורביי שהוא דוחף את אפו לעניין שלא קושר אליו והחל הולך משם . "היא הגנה עליך , אתה יודע " המשיך גורביי.

  "כבר אמרתי לך , זה לא ענייני ".

"כן , בטח ..." חייך גורביי חיוך מריר בעודו צופה בחברו העקשן נעלם אל תוך החשכה .
 קירארה כמעט שנפלה בעודה  רצה הרחק מהמקום בו היה קצ'ושירו , היא לא הייתה בטוחה  לאן עליה ללכת ולא רצתה שסבתה תראה אותה במצב הזה . 

בדיוק אז היא הבחינה בסנאי אשר חזרה מהשדות "קירארה" התפלאה סנאי בראותה

 את חברתה הרצה  לעברה וכולה מכוסה בוץ " מה קרה לך ?" .

 " מעדתי על אבן ונפלתי " שיקרה הנערה . סנאי מזמינה את חברתה עליה הביתה

  לאחר שהתנקתה מהבוץ והחליפה את בגדיה ישבו השניים  ושוחחו:

 "אז את רוצה לספר לי מה באמת קרה ?"  שאלה סנאי בקול דואג.
 "כבר אמרתי לך שמעדתי ונפלתי " .
 "קירארה זאת אני.... ממני את לא חייבת להסתיר כלום "  .                                     .

"מה כל כך לא אמין בזה שמעדתי ונפלתי  ?" התעקשה הנערה .                                              

"שפגשתי אותך רצת במהירות כו רבה עד שחשבתי שתתנגשי בי , נראה היה כאילו

שד רודף אחריך ".

" אני באמת בסדר ".

" זה קשור אליו , אל האיש הזה ?, זה שאת מעוניינת בו " שאלה סנאי בסקרנות .         

 "לא ממש לא ... " קראה קירארה שהיא קמה ממקומה כאילו נשך אותה נחש 

 " לקיוזו לא היה שום קשר לזה " אמרה לבסוף שהיא נושכת את שפתיה.

  "קיוזו ?" נדהמה סנאי היא אומנם ידעה שחברתה מעוניינת באחד הסמוראים והיו לה השערות  בקשר לעניין, אבל זאת בהחלט הייתה הפתעה בשבילה

" זה הגבר שמוצא חן בעיניך ?"  .

 " כן "  השיבה קירארה מרכינה את ראשה אל הספל שלה .

" אני מבינה " חייכה  סנאי    "אם לאדון קיוזו לא היה שום קשר למה שקרה לך אז למי

 כן היה ?,על מי את מנסה להגן ילדה ?" .

 " אני לא  מנסה להגן על אף אחד באמת ".

 סנאי הבינה שלא תוכל להוציא ממנה דבר והחליטה לשנות את הנושא

 " ומה את הולכת  לעשות עכשיו ?" שאלה מחייכת ברוך .

 "בקשר למה ?"  .

 "בקשר לגבר ההוא , קיוזו ?" .

 " מה אני כבר יכולה לעשות סנאי ? " .

"אני מניחה שלא הרבה , אבל את גם לא צריכה להרים ידיים , לא  אמרת שתצטרפי אליהם כשיעזבו ?" .

  " כבר בקשתי את ראשותו של האדון קאמביי כדי להצטרף אליהם אבל הוא סרב "

 ענתה קירארה .

" ומה בקשר לאחרים , דון הייאצ'י או דון גורביי למשל ? ריקיצ'י סאן מאוד מחבב אותם ובוטח בהם בעיניים עצומות " .

 " לא , איש מהם לא אמר דבר להגנתי  , למעשה נראה היה  כאילו כולם הסכימו איתו " 

 אמרה הנערה באכזבה.       

 "ואף אחד לא אמר דבר ? " .

" למעשה משהו אמר ..." החל קירארה.                   

  "באמת?" התעניינה חברתה.   

"היה משהו שידבר והוא....  הוא בקש ממני או יותר נכון פקד עלי להישאר פה , בכפר בטענה ש..." היא עצרה לרגע לוקחת נשימה אחת ארוכה , דמעה אחת נצצה  בזוית עיניה " בטענה שאני רק הפריע להם " אמרה לבסוף.
" אוי , מי יכול היה לומר דבר נוראי שכזה " התפלאה סנאי .

 "זה ... זה היה קיוזו " השיבה קירארה בעוד  הדמעה  החלה זולגת על לחיה .

"קירארה אני מצטערת " אמר סנאי בעודה מניחה יד אחת על ידה של חברתה היא הייתה רוצה לעשות יותר עבורה הרי רק בזכות קירארה היא חזרה לחיק בעלה , ורק בזכות האומץ שלה לעזוב את הכפר וללכת אל העיר , במטרה לחפש להם מגנים הכפר שלהם ניצל   " אין לך על מה להצטער סנאי זה פשוט לא נועד לקרות " השיבה קירארה בעצב .

* בבקתת הסמוראים ישב לו קצ'ושירו לבד בחדרו  חושב על קירארה , איך הוא יכול היה להיות כל כך טיפש . אחרי כל מה שעשה כדי להתקרב אליה  הוא הרס הכול בהתקפת קנאה טיפשית, זה נהיה יותר ויותר קשה עבורו לשלוט בכעסו  ולא משנה כמה הוא נסה זאת . רק המחשבה על קיוזו כל כך קרוב אל קירארה , קירארה שלו הוציאה אותו מדעתו מדוע מכל האנשים בעולם היא הייתה חייבת לבחור דווקא בקיוזו ? .  קצ'ושירו לא היה פחדן , אבל למרות גאוותו הוא גם היה מספיק חכם כדי להבין שעשה טעות בניסיון לתקוף את קיוזו ישירות , וידע היטיב שאם  קאמביי לא היה מגיע מוקדם יותר היום ,  הוא כבר היה מת .  אבל בלי שום קשר לכך  הוא עדיין התקשה להבין מה היא מצאה בקיוזו , טיפוס כל כך קר ואדיש שלא אכפת לו מאף אחד ומשום דבר כל מה שידע היה לשלוף את חרבו ולתקוף , הוא אומנם היה לוחם טוב ומיומן , על כך לא היה וויכוח . פעמים רבות רצה קצ'ושירו להיות לוחם גדול כמותו . אבל כנאמר הוא לא היה אחד שאכפת לו ממשהו אחר חוץ מקרבות ,מלבד זאת עד לא מזמן היה קיוזו שומר הראש של אמארו - מנהיג הסוחרים שרוצה  במותם . איך אפשר להתאהב באדם כזה ? , מה הוא אמר 

 מה הוא עשה שקירארה הופנטה ממנו לחלוטין . קצ'ושירו נאנח , עליו ללכת ולהתנצל בפניה , אם הוא רוצה לראותה שוב . שלפתע הבחין בדמותו של שיצ'ירוג'י הנעמד בפתח הדלת  . " מה העניין ?" שאל הנער ולא בעניין רב כל כך.

 " אדון קאמביי בקש לראות אותך "  השיב שיצ'ירוג'י , בנימת טון דומה ונעלם ממש כמו שבא .

*קיוזו ישב ביער לבדו, עינו עצומות והוא  נשען על אחד העצים בניסיון לנמנם קצת , בעיני רוחו הופיעה דמותה של קירארה  . הוא נזכר בלילה בו  חשבה שמת , עיניה החומות היו נעוצות בו במבט מפוחד ומודאג , כל כך קרובה היא הייתה עד שגופו  החל בוגד בו והוא רעד, רעב לקרבתה . זיכרון פניה היפות לא מש מזיכרונו והפריע לו עד מאוד.

 הוא העביר  יד אחת על שפתיו בניסיון למחוק את טעמן המתוק של שפתיה .

 למה , למה לעזאזל הוא לא מפסיק לחשוב עליה ? מהרגע בו פקח את עיניו ועד הרגע

בו נרדם שוב , הדבר היחיד שצץ במחשבותיו הייתה קירארה .  

" אתמול בלילה היא הייתה שלי " נשמע  אז קולו של קצ'ושירו , אבל האם הוא דיבר אמת או שנסה להתגרות בו בכוונה ? .  הערב , שהגיע אל המקום בו עמדו קירארה וקצ'ושירו  באמת היה נראה שהשניים קרובים מאוד למעשה לו לא היה עוצר אותם סביר להניח כי קצ'ושירו היה מנשק אותה . רק המחשבה הזאת הסעירה את רוחו עד מאוד וגרמה  לו לרצות לחסל את הנער 'אבל מצד שני, נראה שמתפתח בניהם משהו אז למה לעצור את זה , למה להפריע ...'  עלתה מחשבה במוחו  קיוזו  כמעט והשתגע , לא מאמין שהוא באמת חשב דבר כזה , אבל ההיגיון שלו אמר שזה יהיה הדבר הטוב ביותר עבור   כולם . " היא הגנה עליך , אתה יודע ..." שמע את קולו גורביי אומר .

קיוזו נאנח הוא מעולם אל חיבב אף אחד מהסמוראים האחרים  הסיבה היחידה בגללה הצטרף אליהם  הייתה העסקה שעשה עם קאמביי : קיוזו יעזור לקאמביי וחבריו לחסל את השודדים ולאחר שקרב יסתיים . קאמביי וקיוזו ימשיכו את הקרב הקטן שלהם שנקטע בעבר . אבל מאז פגש  בכוהנת המים הצעירה של כפר קאנה הוא לא היה מסוגל לחשוב על משהו אחר מלבדה .  עיניה הגדולות החומות הביטו  בו תמיד במבט כו חושש כו מעורער שריכך את ליבו וגרם לו לרצות ולהיות קרוב עליה ככל האפשר ..... אבל משהו  עצר בעדו הוא ידע שזה בלתי  אפשרי  , הוא הבין זאת עוד הרבה לפני שהיה מסוגל להודות כי הוא מרגיש משהו כלפי הנערה הזאת  , הוא ידע שזה לא נועד להיות . "קירארה ..." נאנח הסמוראי בייאוש .    

"אז כאן אתה נמצא ?"  נשמע קול , קיוזו פקח את עיניו והבחין בגורביי העומד מולו , ידיו מונחות על מותניו ועל שפתיו פרוס חיוך גדול ורחב , האם הוא שמע אותו? .       

" מה רצית ?" שאל קיוזו בקולו השקט הרגיל  .

" קאמביי בקש לקרא לך , הוא מכנס אספה ורצה שכולם יהיו נוכחים " השיב גורביי . 

 השניים החלו ללכת חזרה לכיוון הבקתה גורביי נעץ מבט בוחן בפניו של קיוזו ברור היה שמשהו עבר עליו   "אתה יודע , רגשות הם לא חטא , אפילו לא בשביל סמוראי...."

הוא החל לומר כקורא את מחשבותיו של קיוזו  " זה רק מוכיח שאתה אנושי , אבל מחשבות רבות מידי בנושא עלולות לשגע כל אחד " אמר לבסוף שולח מבט קצר אל חברו אך לא נראה היה שקיוזו התייחס למילה ממה שאמר . 

*לאחר שהתאספו כל שבעת הסמוראים יחדיו העלה קאמביי את נושא האספה :         

" נקבע שנישאר כאן עד תום עבודות השיקום  של הכפר " הוא החל לומר

  " אך נראה שאין עוד צורך בכך ולכן , מחרתיים אנחנו  עוזבים את כפר קאנה ...."
 

 ההמשך יבוא ....
 

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                    שלכם