היי כולם ,

 הנה יצא לו עוד פרק בפאנפיק שלי , לפני שנתחיל  הנה לכם הסבר קצר על האנימה והפאנפיק שלי

לפרק הקודם , פרק טו'

ועכשיו , פרק 16 בפאנפיק שלי  , תהנו .....

פרק טז'

 לאחר שהתאספו כל שבעת הסמוראים יחדיו העלה קאמביי את נושא האספה  :

" נקבע שנישאר כאן עד תום עבודות השיקום  של הכפר."  הוא החל לומר

 " אך נראה שאין עוד צורך בכך ולכן  , אנחנו  עוזבים את כפר קאנה .... מחרתיים  ".

 " היי קאמביי , לא נראה לך שזה קצת פזיז? " התפרץ קייקצ'יו . 

" מה כוונתך ?" התעניין קאמביי  .                                                          

" לא עבר כל כך הרבה זמן מאז הכפר הזה הותקף , לא חשבת שכשנלך יהיה קל יותר להשמיד אותו " הסביר קייקצ'יו . 

 "יש בזה משהו " הודה הייאצ'י .

 " אני מסכים עם קייקצ'יו " הוסיף גורביי .

 שיצ'ירוג'י  שלח מבט שאול אל קאמביי " מה אתה מתכוון לעשות ? ".

 "אני מניח שאתם צודקים " השיב קאמביי  "  אבל מצד שני זקוקים לנו במקום אחר ".

 " אז למה שלא תשאיר רק אדם אחד או שניים מאחור ?" הציע הייאצ'י.

 "אבל את מי ? ..." החל קאמביי  " אני זקוק לכישוריו של כל אחד מכם במלחמה הקרבה ומלבד זאת לא נראה לי שיש בנכם מישהו אשר היה רוצה להישאר כאן , או שאני טועה ?"  אך איש לא ענה .

" מה אתה חושב על כך הייאצ'י ?" שאל קאמביי שהוא מחייך חיוך מריר .

" אני אסכים עם כל החלטה שלך אדוני  " השיב הייאצ'י  בהכנעה.

 " ואתה גורביי " פנה עליו הסמוראי המבוגר.

 " אני מסכים עם הייאצ'י , כל מה שתחליט יהיה בסדר מבחינתי " סיכם גם גורביי.

 "וקייקצ'יו  ?" .    

" נראה לך שאני אשאר כאן והשאיר את הלחימה הריצנית לחבורה של סמוראים זקנים וחלודים "  התפרץ קיייקצ'יו . 

 "לא , לא חשבתי ככה " השיב קאמביי בטון מבודח ולאחר מכן הפנה את מבטו אל קיוזו אשר נשען על קיר לא רחוק מהם ולא אמר מילה אחת במשך כל אותו הזמן  " אני מניח שאין טעם לשאול אותך , או שכן ?" .

 "לא , אני לא נשאר " השיב קיוזו קצרות ידיו שלובות זו בזו  . "לא חשבתי כך " נאנח הסמוראי המבוגר בעודו מחייך אל עבר שיצ'ירוג'י אשר ישב לידו  " גם אותך אין טעם לשאול  נכון ?"   שיצ'ירוג'י רק חייך ומשך בכתפיו . " אם כך " נאנח קאמביי , היה רק אדם אחד שאותו הוא לא שאל  אם כי הוא כבר נחש מה תהיה תשובתו . "קצ'ושירו " הוא  קרא בעודו פונה אל קצה החדר שם ישב לו הנער ירוק העיינים  , הוא לא השתתף באספה אך הובא לשם כדי לוודא שלא יגרמו בעיות כאלו ואחרות .  

" גש הנה " בקש קאמביי .

 הנער נגש אל המעגל יושב על ברכיו וראשו מורכן כאות כבוד " קראת לי אדוני ?" .

 " אנחנו שוקלים להשאיר מאחור משהו כדי ששימור על כפר קאנה בהיעדרנו , האם תרצה לקחת על עצמך את המשימה ?".

" להישאר לבדי ולשמור על הכפר ?" השתומם קצ'ושירו זאת הייתה בדיוק ההזדמנות לה הוא חיכה ההזדמנות  המושלמת שלו לנצח את קיוזו ולזכות בקירארה . "מובן שכן , אם אתה מחליט כך אדוני ". "אם כך סוכם , כשנעזוב  ק'צושירו יישאר מאחור ויגן על כפר קאנה עד שובנו " קבע קאמביי .

 "תודה רבה לך סנסיי ,אני לא אאכזב אותך " קרא קצ'ושירו הוא כמעט ויצא מגדרו מרוב שמחה , סוף סוף הוא נצח את הסמוראי הקר והמתנשא .             

קיוזו הביט במתרחש נאנח , ומבלי לומר דבר נוסף נגש אל דלת הכניסה ועזב את המקום.

  " קיוזו ...." קרא אחריו הייאצ'י בעוד גורביי  קם ממקומו במטרה ללכת אחריו.

"תן לו ללכת "  נשמע קול מאחוריו .

" אדון קאמביי ..." התפלא גורביי .

" עדיף כך "  סיכם קאמביי שהוא קם ממקומו ונגש אל החדר השני .

 * קיוזו ישב לו לבדו ביער , עדיין מתקשה לקבל את הבשורה ההיא :

 " קצ'ושירו יישאר מאחור כדי להגן על הכפר " קבע קאמביי .

 להגן על הכפר חה , זאת בהחלט הייתה בדיחה טובה  , הוא בקושי מסוגל להגן על עצמו .

הרי ברור היה שלא אכפת לו עם מישהו נוסף ימות , הדבר היחיד שעניין אותו הייתה העובדה שכך הוא יוכל  להיות  קרוב אל קירארה . פרחח ארור  הוא היה כולו מדושן עונג וכמעט שהתעלף מרוב שמחה  כשהודיע לו קאמביי שהוא נשאר בכפר . קיוזו נאנח ,  כועס על עצמו על שהלך מבלי להגיד דבר אם כי מה שהתחשק לו יותר מכול היה לערוף את ראשו של קצ'ושירו , הוא מעולם לא חשב שדבר כזה עלול לקרות לו.  הממזר הקטן באמת הצליח להזיז אותו הצידה , איך לעזאזל הוא יכול היה להרשות זאת ' אין מצב שהממזר  הזה יישאר לבד עם קירארה שלי.....' חשב בליבו .

 לפתע הוא עצר , מעכל את דבריו 'קירארה שלו ?! ' איזו מן מחשבה מוזרה עברה בראשו .

נראה היה שגורביי צדק , קיוזו הרגיש שהוא הולך ומשתגע , מחשבות רבות פרצו אל תוך מוחו

מנפצות את חומת ההיגיון שלו , לא משנה כמה ניסה לחשוב על משהו אחר מחשבותיו תמיד היו חוזרות רק לנושא אחד .... קירארה. היה עליו לעשות משהו לפני שישתגע לחלוטין,  נראה שלעזוב את הכפר היה הפתרון היחיד.

 "קיוזו..." נשמע לפתע קול  הוא היה מוכר מאוד ומשום מה גרם לעצביו של  הסמוראי לרעוד בכל פעם ששמע אותו . קיוזו שלח מבט חודר אל דמותו של קצ'ושירו אשר החל מתקרב עליו אט אט  

"אני רוצה לדבר איתך ...."

הסמוראי הבלונדיני  החל שולף את אחת הקטאנות שלו , מכוון אותה אל הנער  " אתה רוצה למות ?" שאל בקול קר ואכזרי יותר מבעבר עיניו האדומות ננעצו בנער ירוק השער שמולו מאיימות ומפחידות.

 " הרוג אותי עם תרצה " השיב לו קצ'ושירו  ולא נראה שוא ממש פחד  "אבל זה לא ישנה דבר " .  

* לא רחוק משם עמדו שיצ'ירוג'י וגורביי אשר יצאו גם הם בעקבות קצ'ושירו וקיוזו והביטו במתרחש בדאגה " אני חייב לעצור אותו ..." החל שיצ'ירוג'יו שלפתע הרגיש את ידו של גורביי על כתפיו

 "חכה רגע " אמר הסמוראי החביב .

" גורביי סאן?" שאל שיצ'ירוג'י באי אמון גורביי היה האדם האחרון ממנו הוא ציפה שיעצור אותו .

" אל תתערב" השיב גורביי .

"מה זאת אומרת , ' על תתערב'  ? "  התפלא שיצ'ירוג'י  " אתה רוצה שהוא יהרוג את הילד?" .

" זה לא יקרה".                                                                                             

 " מה ?" נדהם שיצ'ירוג'י  .                                                                                       

 " בטח בי 'ממוטארו ' , לא יקרה כלום לילד " אמר גורביי בעודו מחייך שיצ'ירוג'יו נאנח  " בסדר , אבל בשנייה שנראה לי כי המצב יוצא משליטה אני נכנס " אמר.

 " אני אחריך " חייך גורביי בשנית .  

* קצ'ושירו לקח צעד אחד לאחור ,  לא היה בכוונתו לסגת זאת הייתה ההזדמנות האחרונה  שלו להתעמת  עם קיוזו והוא לא יוותר עליה , לא חושב מה יהיו התוצאות  " אני מתנצל על כל הדברים שעשיתי ואמרתי בעבר " הוא החל בולע את רוקו  "אבל זאת האמת  קירארה בחרה בי ".

 "סיימת ?"  שאל קיוזו  חרבו עדיין מכוונת אל הנער.                                                  

" עדיין לא , כמו שכבר אמרתי לך בעבר קירארה הייתה שלי "    .

 " זה לא ענייני " השיב הסמוראי ,ידו כבר החלה לרעוד מרוב כעס  .

 " אולי לא , אבל בכל זאת יש משהו שרציתי שתדע ..... שאמרתי שהיא הייתה שלי התכוונתי במלאו מובן המילה ....." הוא החל לוקח נשימה ארוכה , הצעד הבא שלו לא היה קל  אבל הוא לא ייסוג עכשיו יהיה מה שיהיה  " קירארה התמסרה לי בכל גופה ונשמתה "  .

" מה ?! "  הסמוראי הבלונדיני חש  שהוא כבר לא יכול לשלוט בכעסו ידו לפטה חזק יותר את ניצב חרבו .  קצ'ושירו חשב שאולי עליו להפסיק כאן אבל משהו בתוכו מנע זאת ממנו , הוא רצה לראות את קיוזו מושפל לגמרי גם אם זה אומר שחיו בסכנה  " ממש כמו ששמעת , קירארה  התמסרה לי לחלוטין  , לא  רק ליבה היה שלי אלה גם גופה............" אמר  לבסוף שהוא מוכן לגרוע מכול . 

אך קיוזו לא אמר או עשה דבר רק ישב במקומו , גופו הפך לאבן ופניו לבנות היו כסיד , בעודו מנסה לעכל  את מה שהרגע ספר לו קצ'ושירו . הוא הרגיש כאילו חרב ננעצה בבשרו והכאב היה בלתי נסבל אפילו עבורו .

* שיצ'ירוג'י שלא היה רחוק משם בהרבה ושמע את דבריו קפא גם הוא בתדהמה :

 " מה הוא הרגע אמר? " .

 " אני לא מאמין , איך הוא מעז...." נהם  גורביי זאת הייתה הפעם הראשונה ששיצ'ירוג'י ראה אותו כל כך כועס  " איך הוא מעז לשקר בצורה כזאת , ולהכפיש את שמה הטוב של הילדונת , רק בגלל רגשי הנחיתות הטיפשיים שלו "  הוא קרא  בזעם מניח יד אחת על נדן חרבו  " הוא עוד ישמע ממני ...."

המשך יבוא.....

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                    שלכם