היי כולם ,

 הנה יצא לו עוד פרק בפאנפיק שלי , לפני שנתחיל  הנה לכם הסבר קצר על האנימה והפאנפיק שלי

לפרק הקודם , פרק טז'

ועכשיו , פרק 17 בפאנפיק שלי  , תהנו .....

פרק י'ז

 "חכה רגע גורביי ..." קרא שיצ'ירוג'י עכשיו  היה זה תורו להרגיע את חברו .

 אך גורביי לא היה מוכן להקשיב הוא כל כך כעס בלי כל ספק , הפעם הילד הגזים .        
"חכה ותראה מה יקרה ".
" אוי , הפעם אני בהחלט לא אעצור את קיוזו אם הוא יחליט לערוף לו את הראש ...."  קרא גורביי בכעס .
"אני לא מאמין שזה יקרה." השיב שיצ'ירוג'י באי אמון .
 "הו... תאמין , שמדובר בקיוזו ....." הוא נאנח .                                
" טוב בכל מקרה נחכה ונראה " קבע שיצ'ירוג'י שהוא מתפלל בליבו כי המצב לא יצא משליטה , להלחם בקיוזו .. זה לא משהו שממש התחשק לו לעשות עכשיו .

 *  ממש כמו  גורביי ושיצ'ירוג'י  חיכה גם קצ'ושירו לתגובתו של קיוזו , כל תוגבה שהיא , אך  זה רק  ישב שם מולו ידו האחת עדיין באוויר מכוונת את חרבו אל קצ'ושירו בעודו מנסה לעכל את דבריו של הנער . 
הוא הרגיש כיצד נחשול של רגשות שליליים מציף  אותו - כעס , קנאה בחילה .....  היו אלה חלק קטן מהרגשות אשר החלו מכרסמים בליבו  בעוד במוחו עולה  תמונת גופה הנאה והרך  של קירארה בזרועותיו

של הפרחח הממזר  "לך מכאן ... " לחש החל בקושי בעודו  מניף באוויר את ידו האוחזת בחרב  כאות הזהרה.  "קיוזו ..." החל הנער לרגע נראה שהוא מהסס בדבריו  .
" לא שמעת ..."  השיב קיוזו עיניו היו חדות יותר מאלף חרבות , משקפות את כל הכעס והבוז שחש כלפי קצ'ושירו , כלפי קירארה ומעל הכול כלפי עצמו .
קצ'ושירו ששמע את קולו הקר וראה את המבט בעיניו החליט שהגיע הזמן לעזוב ופרץ בריצה הרחק הרחק משם .
 
 * " אני פשוט לא מאמין , הוא נתן לו ללכת " נדהם גורביי שהוא שולח מבט אל הנער הממהר להסתלק מהמקום .
" אמרתי לך .." החל שיצ'ירוג'י מחייך , מודה על כך שהעניינים לא הידרדרו  " עכשיו בא נחזור לביקתה " .
"ומה איתו ?" שאל גורביי מעיף מבט מהיר אל עבר קיוזו  .
" הוא יהיה בסדר , אני מניח."  נאנח שיצ'ירוג'י למרות שהיה גם הוא מודאג בקשר למצבו של קיוזו הוא ידע שזה לא עניינו והחליט שלא להתערב בכך " בקשר לקצ'ושירו נטפל בו כשנראה אותו עכשיו בוא נחזור."    " אם אתה אומר ..."  נאלץ גורביי להסכים .

 
* קיוזו המשיך לשבת במקומו עוד זמן מה  לאחר שהלך קצ'ושירו , מנסה בכל כוחו לעכל את דבריו של הפרחח . משומה  לא היה בזה כל הגיון , הוא אומנם ראה אותם קורבים בזמן האחרון אבל זה לא אומר שהיא באמת עשתה את זה ובכלל מתי הם .....
מחשבותיו הלכו והתערפלו , זכרונות מהלילה בו חשבה קירארה שמת והחליטה לשים קץ לחייה , הרגע בו קפצה אל בן זרועותיו שגילתה כי הוא חיי , הרגע בו גילה קיוזו את טעמן המתוק והכו משכר של שפתיה .
זכרונותיו קפצו אל מה שקרה מקודם יותר  באותו ערב כאשר מצא את שניהם  יחד , נראה היה כאילו קצ'ושירו עמד לנשק אותה וכי קירארה לא התנגדה יותר מידי , האם זה אומר שהוא מצא חן בעיניה , האם דבריו  של הפרחח נכונים . אט אט זזה ידו אל להב החרב אותה החזיק , נסגרת  סביבו . טיפות טיפות של נוזל כצבע האודם זלגו מטה אל האדמה ובמורד זורועו , כאב חד פילח את גופו  אך היה זה שום דבר לעומת הכאב הבוער בנשמתו . הסמוראי נאנח , בזמן האחרון מחשבות מוזרות צצו במוחו כגון להשאר בכפר ולהיות קרוב יותר אל הכוהנת הצעירה ואפילו לחסל את קצ'ושירו  אבל לא היה לכך טעם , לא עוד.
  מעתה יהיה עליו  לשכוח אותה  . בסופו של דבר קם קיוזו   ממקומו  שהוא מחזיר את חרבו לנדנה והחל ללכת . לאן ? לא היה לו מושג ... הייתה  זאת הפעם הראשונה בה נתן לרגליו להוביל את הדרך .
 
 
* קירארה הודתה לסנאי בעוד היא  החלה הולכת לה בין עצי היער  , השעה הייתה כבר דיי מאוחרת והגיע הזמן שתחזור הביתה אחרת סבתה תתחיל לדאוג לה .
הכונהת הצעירה הלכה לה שראשה בעננים , בלי כל ספק נראה כי , מהרגע בו חזרה עם הסמוראים לכפרה הכול השתנה , היא השתנתה.  קירארה  אומנם ידעה שכל קשר שהוא עם קיוזו היה בלתי אפשרי לחלטין אבל איפשהו בתוכה המשיכה לקוות שיום אחד זה אכן יקרה , במיוחד אחרי הערב בו הציל את חייה מתהום , הערב בו גילתה מתיקות מהי  שנשק לה קיוזו לראשונה , קירארה נאנחה הולכת לה ראשה בעננים . קולות צעדים  מתקרבים נשמעו בחשכה קירארה הביטה קדימה מבחינה בדמותו הגבה והרשימה של הסמוראי הבלונדיני  שהתקרב לעברה .
" קיוזו ..."  לחשה הנערה  מרישגה את האוויר  נעלם מראותיה .
קיוזו נעצר לפניה עיניו האדומות בוחנות את ההנערה מולו תוהה מדוע היא מטיילת לבדה בשעה כזאת , או שלא תכננה להיות לבד . מבלי כל אזהרה נזכר בדבריו של קצ'ושירו על כך שקירארה חלקה את מיטתו

והדבר הרגיז אותו עד מאוד והטריד את מונחתו , אבל האם הוא דיבר אמת ? .
" ערב טוב לך  סמוראי נכבד " החלה קירארה , היא יכלה לראות שהוא שקוע בעירעורים ותהתה על מה חשב כייון שעיניו נראו עמוקות וקודרות יותר מתמיד כאילו  בדרך מסויימת הדבר עליו חשב הכאיב לו .
"האם הכול כשורה  ?" התעניינה הנערה .
"כן..." השיב  קצרות . חחשבות רבות הטרידו את מנוחתו , האם דבריו של הפרחח היו נכונים 

 " את וקצ'ושירו ..."  החל הסמוראי בשקט לא בטוח מה בכלל הוא עושה .
" אני וקצ'ושירו ?" שאלה קירארה כמבקשת לדעת על מה הוא דיבר .
" היה בינכם משהו ? " המילים ברחו מפיו  במהירות  עוד לפני שהספיק לעצור בעדן, מבחין בפניה המופתעות של הנערה .
"וובכן ..." החלה קירארה בשקט , היא התקשתה להבין את שאלתו , פניה החלו מאדימים שחשבה על הפעם ההיא בה נשק לה קצ'ושירו , הרגע בו היא כמעט השתכנעה כי אהבתה כלפי קיוזו אינה אמיתית .
נבוכה ממשחבותיה השפילה הכוהנת הצעירה את מבטה .
קיוזו בחן את פניה הסמוקים ועיניה המושפלות , אם כך דבריו של קצ'ושירו היו אמת , היא אכן התמסרה לו . " אני מבין ..." אמר לבסוף קולו  קר יותר מתמיד ונדמה היה שבאותו הרגע לא היה דבר יותר רחוק ממנו  מאשר ההבנה .

קירארה הרימה את פניה , קולו הקר כאילו העיר אותה ממחשבותיה , היה זה אז שעיניה הבחינו בטיפות החמות שזלגו במורד כף ידו . " היד שלך "  קראה בדאגה בעודה ממהרת לאחוז בידו

מבחינה בחתך שיצרה  חרבו . מגע ידיה  הרך גרם לגופו של הסמוראי לרעוד ללא סיבה , כמה היה רוצה שתיהיה קרובה יותר . אך אז ללא שום אזהרה חדרו למחשובתיו דמויותיהם של קירארה וקו'צושירו  מבלים יחד  ליל אוהבים שלם  , ומגע ידיה הפך בהמהירות למבחיל ובלתי נסבל . קיוזו הזיז את ידו במהירות כאילו היה זה נחש שהכיש אותו  " זה כלום "  קולו לא היה יותר מלחישה .
" מה קרה ?" שאלה קירארה דאגתה רק הלכה וגברה שהיא מנסה להתקרב אליו בשנית כדי לבדוק את חומרת הפציעה. עיניו האדומות של הסמוראי בחנו את פניה  את עיניה בגוון החום אדמדם , את לחייה הסמוקים ואת שפתי הדובדבן  הכל כך מתוקות שבאותה מידה הפכו ארסיות .

 " אני בסדר "  אמר לבסוף  אך על קולו היה ניתן  לראות כי  הוא רחוק מלהיות בסדר , שעה שזז הצידה כאילו מנסה להתחמק מארסה המתוק   .
" דון קיוזו ... "
" שלום  "  לחש קיוזו ומבלי לומר עוד מילה נוספת עזב את המקום משאיר אחריו שובל זעיר של דם ואת קירארה עם לב שבור ומודאג .
 

* שהגיע קצ'ושירו למחסן בו היה מוחזק רוב הזמו הבחין בדמות עשויה מתכת אדומה בעלת שער ג'ינג'י וארוך אשר נשכבה לצד דלת הכניסה .
"קייקצ'יו ?" התפלא הנער , מה הוא עושה שם בשעה כזאת .
" הו , עד שאתה נזכר לחזור ...." קרא קייקצ'יו  " אם הייתה חוזר טיפה יותר מוקדם הייתה נתקל כאן בגורביי ומומוטארו ..."
" גורביי סאן ,  ושיצ'ירוג'י סאן  , מה הם עשו פה ?".
"חיפשו אותך ..."  החל קייקצ'יו מעט מרוגז על שהיה צריך להסביר את המובן מאילו .
" חיפשו אותי  ? , מה הם כבר יכולים לרצות ממני ?" תהה קצ'ושירו .
"לא יודע , לא שאלתי ... אתה חושב שהייתי צריך לשאול אותם ולכתוב לך הודעה ?" שלף קייקצ'יו בטון עוקצני .
" טוב , בכל מקרה דיי מאוחר  אבדוק מה רצונם מחר בבוקר "  נאנח הנער נכנס פנימה וקייק'ציו אחריו 

" האם גם הלילה אתה מתכוון לשמור עלי ?" .
" האם הדשא הוא ירוק ?" ירה קייקצ'יו באותה נימת קול אופיינית לו .
" כרצונך"  משך קצ'ושירו בכתפיו שעה שהתיישב על הרצפה קרוב לחלון ראשו נשען על הקיר .
קייקצ'יו  התיישב לא רחוק ממנו ונעץ בו מבט בוחן " מה עקץ אותך ?" שאל לבסוף .
" מה ?"  היתמם קצ'ושירו
" רואים שיש לך בעיות , רוצה לדבר על זה ?" הציע קייקצ'יו בטון חביב ולשם שינוי נטול עוקצנות .
" לא ממש , תודה בכל אופן ".
" איך שתרצה "  קייקצ'יו נשכב על צידו גבו מופנה  אל הנער .
" תגיד קייקצ'יו ... " החל קצ'ושירו לא בטוח איך לומר את מה שחשב .
" מה העניין ?" ביקש קייקצ'יו לדעת  מסובב את פניו לעברו .
" נניח שיש לך בעיה כלשהי ..."  הנער עצר לרגע מחשב את דבריו  "  בעיה עם מישהו , מה הייתה עושה ?" שאל לבסוף .
" עם גבר , או עם אישה ?" התעניין קייקצ'יו .
" מה זה משנה ?" תהה הנער .
" ברור שזה משנה "  נזף בו קייקצ'יו  " ישנם שיטות טיפול שונות בשני המקרים  אם זאת אישה לרוב אתה יכול לעזוב אותה או למצוא פתורן להיות איתה. אם זה גבר לעומת זאת , יש לך רק פתרון אחד , טוב אני בטח לא צריך להסביר לך נכון .... אז , זה גבר או אישה ?".
" גבר ..." השיב קצ'ושירו קצרות , דמו החל לרתוח כשנזכר בקיוזו .
" טוב , במקרה הזה צריך לברר שני דברים , האחד אם הוא סמוראי ,  והשני הוא אם אתה שונא אותו מספיק ".
" מה הכוונה בזה ?" תהה הנער .
"תראה ... " נאנח סמוראי המתכת " דבר ראשון אתה צריך לומר לי עם הוא סמוראי או סתם איש פשוט , והשני - האם אתה שונא אותו מספיק כדי להרוג אותו  ? ".
קצ'ושירו עצר לרגע חושב , הוא בהחלט הרגיש את הצורך העז להעלים את קיוזו אבל לא ידע עם לזה התכוון קייקצ'יו לבסוף אמר  " כן , הייתי מסוגל  . אבל  למה חשוב עם הוא סמוראי או לא ?".
" אם הוא סתם איש פשוט יהיה קל יותר להרוג אותו אבל אם הוא סמוראי זה יהיה קצת יותר מסובך " הסביר קייקצ'יו .
"למה , אתה לא חושב שאני מסוגל להרוג אותו עם מדובר בסמוראי ?" התפרץ קצ'ושירו .
" בחיי , אני לא מבין איך הזקן קבל אותך לחבורה שלו עם אתה לא מסוגל להבין דבר פשוט "  התרגז קייקצ'יו  " לאזרח מן השורה אתה תמיד יכול לשסף את הגרון או לתת כדור בראש  בלי הרבה הסברים . אבל לסמוראים  יש קודים של כבוד , בשביל לפגוע באחד מהם אליך קודם כל להזמין אותו לדו קרב אחרת זה סתם יקרא פחדות  "  שלף קייקצ'יו .
" דו קרב ...." נדהם קצ'ושירו .
קייקצ'יו   בחן את תגובותו  המופתעת של הנער " אז , היית טיפש מספיק בשביל להסתבך עם  סמוראים , מה ? "  עקץ אותו סמוראי המתכת.
" כן  "  קצר הייתה התשובה .
" ואני בטוח שהוא גם לוחם גדול כמוני נכון !!!!" התגאה קייקצ'יו .
"בערך ..." קצ'ושירו עצם את עיניו מדמיין מולו את דמותו של הסמוראי הבלונדיני ומה שחלם לעשות לו , קיוזו מת  = נפתרו כל הבעיות .
אבל עדיין הייתה בעיה אחת דיי גדולה  שקצ'ושירו לא יכול היה להתעלם ממנה , קיוזו היה סייף מנוסה ובעל זריזות מדהימה . לנסות ולנצח אותו עם חרב  , זאת בלי כל ספק תיהיה התאבדות .
טוב כמו קייקצ'יו , חה הוא הרבה יותר טוב ממנו . עד כמה שקצ'ושירו התקשה להודות בכך קיוזו היה מאסטר בסייף ולעומתו לא היה לו שום סיכוי .
" מה קרה קצ'ו סאן  , פתאום השתתקת " קולו המקניט של קייקצ'יו העיר את הנער ממחשבותיו 

 " אז , הסמוראי הזה כל כך חזק ?".
"כן " סינן קצ'ושירו בן שיניו  " הרבה יותר חזק ממני ".
"וזה חשוב , הסיבה שבגללה אתה שוקל להתאבד ?" התעניין קייקצ'יו .
" ברור , אני מוכן להקריב את חיי למענ ...." התפרץ קצ'ושירו שלפתע עצר מבין מה שהיה עלול לומר  , מסיבה כלשהי הוא לא היה מוכן להודות ברגשותיו כלפי קירארה בפניו של איש , אולי מלבד קיוזו .
" אה , אז זאת אישה ... "  החל קייקצ'יו בחיוך ערמומי " היא בטח ממש יפה עם את מוכן להתאבד מול סמוראי מנוסה ממך ".
" זה לא עניינך ..." התרגז קצ'ושירו .
 " טוב , אם זה מה שאתה רוצה לעשות ...." נאנח קייקצ'יו  " אם כי אני מכיר דרך בה תוכל לנצח ".
" באמת , מה ?".
" תרמה ...." 
" לרמות ?" התפלא קצ'ושירו , קייקצ'יו היה האדם האחרון ממנו ציפה לשמוע את זה  " האם זה לא נוגד את הכללים של הסמוראים ?".
"טוב , אבל עם מדבור בעניין של כבוד אפילו סמוראים ירמו כדי לנצח ".
"אולי .... בכל מקרה תודה " קרא קצ'ושירו שהוא מתרומם מן הרצפה ופרץ בריצה מהירה אל הכפר , בחיפוש אחר קיוזו  הוא מצא אותו נשען על קיר הבקתה מביט בכף ידו הפצועה .
" קיוזו ..." קרא הנער אך הסמוראי הבלונדיני לא טרח אפילו להתייחס אליו  .
" אני צריך לדבר איתך " .
" שמעתי אותך מספיק "  הפטיר קיוזו שהוא מסובב את גבו אל הנער ירוק העיינים כמתכוון ללכת משם .
" באתי הנה כדי שנסדר את העניינים בינינו ".
זוג עיניים אדומות כדם נתונו בו מבט חודר " לך ולי אין בכלל מה לסדר ".
" כן יש לנו ..."  התעקש קצ'ושירו .
אך קיוזו בתגובה החל ללכת לכיוון דלת הכניסה לביקתה  " אני מזמין אותך לדו קרב " שמע אתו קורא מאחוריו. " אתה מה ?" בפעם הראשונה בחיו קיוזו לא יכול היה להתסיר את ההפתעה בעיניו , יכול להיות שהילד הזה כל כך רוצה להפרד מחייו .
" כמו ששמעת אני מזמן אותך לדו קרב , עם שחר אני ואתה על הצוק בקצה הכפר " קרא קצ'ושירו .
" אהיה שם " אמר קיוזו ונכנס פנימה .

*  קרני  השמש החלו חומקות מבעד למסך של עננים בשלל צבעים כשיצא קצ'ושירו מן המחסן בדרכו אל הצוק שבקצה הכפר , היום יפתור את הבעיות שלו אחת ולתמיד .
בפסיעות  איטיות הלך לו הנער לעבר השביל אשר מטביל אותו אל  צוק בו יוחלט סוף סוף מי יהיה זה  המיותר בינהם ומי יזכה בקירארה , הוא או קיוזו .

ההמשך יבוא ......

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                    שלכם