דמות לבושה לבן עמדה אל מול קצ'ושירו שערה הלבן של הדמות היה ארוך עד כתפיה וצבעו אפור.

עיניה שחורות וזקן קטן  היה על סנטרה  "סנסיי " נדהם קצ'ושריו .
 " אדון קאמביי ..." קראה קירארה בפליאה .
קאמביי עמד אל מול הנער ששכב על הדשא ופניו לא היו מאושרות במיוחד , לרגע אחד הסיט את פניו מהנער שולח מבט בוחן לעברו של הסמוראי הגבהה והרזה " האם הכול בסדר ?" שאל .
" הכול בסדר גמור אדוני " השיב הייאצ'י לאחר שווידא כי קירארה וקיוזו לא נפצעו .

הייאצ'י התקרב אל קומאצ'י המבהולת שהוא מרים אותה אליו מציעה לה  סוכריה על מקל .
קאמביי חזר  להביט בקצ'ושירו  " מה כל זה אמור להיות ?" שאל  עיניו ירו גיצים.
" זאת אינה אשמתי סנסיי  " קרא הנער מצביע על קיוזו  " הכול קרה בגללו ".
קאמביי לא נראה כאילו השתכנע אך למרות זאת פנה אל השניים שעמדו מאחוריו " האם זה נכון ?".
"לא , אדוני הנכבד " מיהרה קירארה לומר  "איני יודעת מה בדיוק קרה כאן אך אני בטוחה כי  לא הייתה זאת כלל אשמתו של קיוזו ".
"כך ..." נאנח הסמוראי המבוגר פונה אל הגבר הגבהה והבלונדיני שעמד לצידה

" ומה לך יש לומר על כך ?" .
" כלום " הייתה התשובה .
"שקרן !!!" התפרץ קצ'ושירו  " אתה הייתה קשור לזה יותר ממני  , אם לא אתה כל זה לא היה קורה ".
" קצ'ושירו ... " פנה אליו קאמביי . זה נעמד על רגליו  בפני המורה שלו .
"  כשפגשתי בך בעבר , אמרת שתיהיה מוכן לעשות כל דבר ולשלם כל מחיר על מנת להפוך לסמוראי של כבוד, באותו הזמן הערכתי את הנחישות שלך " הזקן עצר לרגע מעט הגאווה שהייתה בעינו התחלפה עם כעס בלתי נשלט  "  אבל  , אם  המחיר שעליך לשלם הוא חיי אדם , איני מוכן לכך ".
" האם סמוראי  לא תמיד לקוח חיי אדם  ? " ענה קצ'ושירו הרגיזה אותו העובדה שקיוזו תמיד יצא נקי ממעשיו ואילו רק הוא היה צריך להשפט עליהם .
" לא את אלו של חפים מפשע !!!" התרגז קאמביי , הוא לקח נשימה עמוקה ושלף את חרבו מנדנה  לתדהמת כולם .
" מה אתה מתכוון לעשות ?" שאל גורביי .
" אני מקווה שהוא ינתז לו את הצוואר " סינן הייאצ'י בבוז .
" אלוהים אדירים ..." לחשה קירארה , היא מעולם לא חשב שהעניינים עלולים להסתיים כך . שולחת מבט מהיר לעברו של קיוזו אבל לא נראה שהוא מודאג כל כך , האם באמת לא היה אכפת לו אם מישהו ימות . קצ'ושירו עמד במקומו ראשו מורכן בעוד קמאביי הרים את חרבו באוויר .

הנער חיכה למכה שמעולם לא הגיע במקום זאת שמע את המילים "  אתה משוחרר  ".
" מה ?"  קרא הנער מרים את ראשו .
"  אני משחרר אותך מהנהגתי " אמר קאמביי מעביר את חרבו מכתפו הימנית של הנער לכתפו השמאלית ולאחר מכן החזיר את החרב לנדנה לתדהמת כל הנוכחים " דרכו של סמוראי מוכתבת לו ע"י יותר מסתם  תפקיד שניתן לו בחייו ,  אלה ע"י הישות הפנימית שלו , זאת השואפת לצדק ולטוב.  להיות סמוראי אין פרושו רק להניף חרב ולקחת חיי אדם וגם אם עשית זאת אין לך מה להתפאר בכך כיוון שזאת הייתה חובתך ולא  זכותך. כבד את הבריות וחייה איתן בשלום , קח רק את הגמול שלך ומעולם על תחפוץ ביותר משכרך הפעוט , למד לכבד גם את אוייבך ולחלוק להם כבוד במותם , כבד את החיים ואת המוות כשווים ומעל הכול  רכוש אמון וכבוד לאנשיך באשר הם . אם לא הבנת את כל זאת קצ'ושירו , נראה שאינך  מוכן לדרך בה הולך סמוראי אמיתי , או לפחות הדרך בה הולכים אנשי ואני " סיכם קאמביי  שהוא פונה אל המקום בו עמדו גורביי ,   שיצ'ירוג'י , הייאצ'י  , קומאצ'י , קירארה וקיוזו  " מהיום אין קצ'ושירו אחד מאיתנו. הוא ראשיי להשאר בכפר קאנה אם זהו רצנו אך עבורנו הוא לא יותר מזר " קבע קאמביי  שולח מבט אחרון אל הנער המופתע  והמתוסכל  " הפעם התערבתי לטובתך , אך בפעם הבא שתתקוף מישהו מאנשי לא יהיה  מי שיבוא להגנתך ".
וכך עזבו הסמוראים , עתה חמישה את הצוק משאירים מאחור את קצ'ושירו פגוע וכואב בעוד קירארה  וקומאצ'י ממהרות ללכת בעקבותים .
 ' אמרתי לך ..... ' נשמע לפתע אותו קול אשר הוציא את קצ'ושירו משלוותו.

' אמרתי לך שאתה עושה טעות גדולה !!!'.
'תשתוק ...' צעק הנער  ' הכול קרה בגלל שהקשבתי לך ...'.
' לא , הכול קרה בגלל שאתה טיפש , אם הייתה דוחף את קיוזו שיכולת כל זה לא היה קורה . עכשיו ,

 לא רק שאבדת את כבודך כגבר אבדת את כבודך כסמוראי  האם יש משהו שלא אבדת ?' צחק הקול .
" לא ....." נפל הנער אל הדשא ידיו על פניו והוא לא יודע מה עליו לעשות .

* במקדש הכוהנת ישבו ששת הסמוראים יחד עם קירארה וסבתא אשר הייתה המומה ממה שנודע לה .
" האם את בסדר ילדתי ?" שאלה זקנה בדאגה .
" אני בסדר גמור סבתא , אין לך מה לדאוג " מהרה להרגיע אותה .
" זאת אמשתי ... " התפרץ קייקצ'יו  " לא היה לי מושג שלקוצ'ו  ירד בורג ושבכלל הוא רצה להלחם בקיוזו ,  סלח לי קיוקו צ'אן ...." פנה לקיוזו שהוא מרכין את ראשו ומבקש שוב ושוב סליחה .
" מה שנעשה , נעשה ואין עוד עם לדבר על כך "  סיכם קאמביי  שהוא פונה אל קירארה " אנא , קבלי את התנצלותינו על המקרה , מעולם לא חשבתי שדווקא קצ'ושירו הוא שיעז לעשות דבר שכזה ".
לאחר שסיים את דבריו פנו כל הסמוראים אל קירארה  המומה שהם מרכינים קלות את ראשם ומבקשים את סליחתה . " הו לא , אדוני הנכבד אין לאיש מכם סיבה להתנצל  " היא השיבה רכות " וכמו שאמרת אדון קאמביי , מה שנעשה , נעשה ".
" זאת בדיוק הסיבה בגללה אני רוצה לבקש את סליחתך , לא בגלל מעשי העבר אלה מעשי העתיד " סיים קאמביי בעוד אנשיו נותנים בו מבט בוחן .
"אתה לא מתכוון ש..." החל הייאצ'י , לא יכול לאמין שזה באמת קורה .
"אכן , אדבר איתו בהקדם ".
"אבל , בעצמך אמרת שהוא מנודה " התפרץ קייקצ'יו .
" העניין סגור , וזו היא מילתי האחורנה בנושא  " פסק קאמביי .

* השעה הייתה כבר שעת לילה מאוחרת ובכל זאת קירארה  לא הצליחה להרדם , מחשבות רבות רדפו אותה , זכרונות ממה שקרה מוקדם יותר באותו היום . מקצ'ושירו לא היה זכר מאז הבוקר נעלמו עכבתיו , והיא תהתה לאן הוא נעלם , כמו כן עניין אותה לדעת מדוע קאמביי התנצל בפני על דבר מה שיעשה בעתיד כאילו שהדבר הזה עלול להשפיע עליה מאוד . שקועה בחשבות הלכה לה קירארה  בין העצים מביטה שמיים המכוסים כוכבים  היה רק מקום אחד שבו היא הרגישה חופשייה ,  היה זה השדה בקצה הכפר  , קצה הצוק.  המקום היחידי שבו נתנה לרגשותיה ביטוי היה זה המקום בו  החליטה לשים קץ לחייה , המקום בו התנשקה עם קיוזו  לראשונה , והבמקום בו ניסה קצ'ושירו לפגוע בה ובקיוזו וכתוצאה מכך נושל מחיי הסמוראים ונעלם , למרות כל מעשיו קירארה חיבבה את קצ'ושירו מאוד ולכן גם רחמה עליו. לרגע אחד היה נדמה לה שעוקבים אחריה . אך היא הסתובבה לאחרו ולא ראתה איש ובסופו של דבר המשכיה בדרכה . שהגיעה קירארה אל השדה היא יכלה להבחין שמשהו כבר היה שם , עומד אליה עם גבו , פניו מופנות אל התהום , אותה התהום עליה קפצה בעבר כאשר חשבה כי קיוזו מת  במחשבה לסיים את חייה .   קירארה המשיכה לצעוד קדימה ,  היא יכלה לראות במי מדובר - הוא היה גבהה באופן יחסי וצעיר.  בערך , בין גילה שערו הירוק אשר   היה אסוף לאחור התעופף לו ברוח נראה היה כאילו הוא מתכנן לקפוץ .  "קצ'ושירו ...." קראה קירארה  לא היה לה ברור אם הוא שמע אותה או לא אבל כמה רגעים לאחר מכן ראתה אותו מושיט  רגל אחת לפנים  ונעלם . 

 "לא........." צעקה הנערה בכאב  שהיא נוחתת על האדמה . שלפתע הבחינה  בדמות אשר יצאה מבין הצללים במהירות מדהימה קפצה אותה הדמות אל התהום ונעלמה גם היא .  קירארה קמה אט אט עדיין נדהמת ממה שקרה שלפתע נזכרה כי גם קצ'ושירו וגם דמות כלשהי קפצו  אל  התהום וממהרת לשם 

" קצ'ושירו...." היא קראה שהבחינה במשהו זז למטה . מבין הערפילים ראתה  את דמותו של משהו אשר החלה רצה חזרה למעלה ,  בעודו סוחב משהו על גבו , הדמות התקרבה אל פי  התהום ובניטור מהיר קפצה אל הדשא מניחה את הדבר שהיה מונח על גבה .  קירארה  הביטה לא מאמינה  למראה עיניה " קצ'ושירו ...." היא קראה בשמחה . קצ'ושירו פקח את עיניו והבחין שניצל הוא שלח מבט  למעלה אל האדם שהציל אותו בעודו קופא על מקומו  בתדהמה "אתה?  ...."   

ההמשך יבוא ....

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                     שלכם