"לא........." צעקה הנערה בכאב שהיא נופלת על האדמה . ליבה כאב  רק מהמחשבה שקצ'ושירו שם  קץ לחיו , שלפתע הבחינה בדמות אשר יצאה מבין הצללים . במהירות מדהימה קפצה אותה הדמות אל התהום ונעלמה גם היא . קירארה קמה אט אט עדיין נדהמת ממה שקרה שלפתע נזכרה כי גם קצ'ושירו וגם דמות כלשהי קפצו  אל התהום וממהרת לשם  "קצ'ושירו...." היא קראה שהבחינה במשהו זז למטה . מבין הערפילים ראתה  את דמותו של משהו אשר החלה רצה חזרה למעלה ,  בעודו סוחב משהו על גבו , הדמות התקרבה אל פי התהום ובניטור מהיר קפצה אל הדשא מניחה את הדבר שהיה מונח על גבה .  קירארה  הביטה לא מאמינה  למראה עיניה " קצ'ושירו ...." היא קראה בשמחה . קצ'ושירו פקח את עיניו והבחין שניצל הוא שלח מבט למעלה אל האדם שהציל אותו בעודו קופא על מקומו  בתדהמה "אתה ? ....."  שאל הנער באי אמון למראה דמותו של גבר גבהה בעל הבעת  פנים קפואה ועיניים אדומות  וחודרות "קצ'ושירו" נשמע אז קולה של קירארה אשר רצה אליו חיוך של הקלה על פניה.  קיוזו הבחין בה גם הוא ומבלי לומר מילה סיבב אליהם את גבו והחל הולך משם .

" חכה רגע ...." שמע מאחוריו את קירארה לוחשת  הוא עצר עומד עדיין עם גבו עליה "תודה לך קיוזו , תודה שהצלת את חיו "  אמרה מחייכת.

  " אל תודי לי " הוא אמר לבסוף מנסה בכל כוחו לשלוט בעצמו , הייתה זאת הפעם הראשונה שבה הרגיש כי הוא מאבד שליטה ,  הוא הרגיש מלא בכעס ובבוז עצמי .

במוחו עולה שוב ושוב אותה התמונה כמו שצייר לו אותה קצ'ושירו , הוא וקירארה יחד במיטה . 

  "מובן שאני צריכה להודות לך אם לא היית כאן עכשיו קצ'ושירו היה מת ..." השיבה הנערה בטון רך  מבחינה בידו אשר קומצה לאגרוף והחלה חוששת , מה היא כבר אמרה שגרם לו לכעוס כל -כך.

 " לא עשיתי שום דבר שלא הייתי צריך ..." הוא השיב בקושי מנסה בכל כוחו להשתלט על הכעס שעלה בו לעזאזל כמה אכפת לה מהפרחח הזה . מודע לעובדה שהוא אינו מסוגל לשלוט בעצמו יותר ....

החל קיוזו מתרחק מהמקום לפני שיתחרט על שהציל את חיו של ק'צושירו ולא נתן לו למות . קירארה הביטה בו עוזב מפוחדת מכדי לדבר , אך אם זאת שמחה על שקצ'ושירו ניצל שהיא ממהרת אל הנער מושיטה את שני ידיה כדי לעזור לו לקום 

"לא ... אל תתקרבי אלי " צעק קצ'ושירו בעודו דוחף אותה ממנו , נעמד על רגליו ראשו היה נעוץ באדמה "לא מגיע לי שתדאגי לי ... לא מגיע לי  ".                    

"קצ'ושירו סאן ?" נדהמה קירארה.

"עשיתי דברים נוראים מגיע לי למות " הוא יבב .                                                                  

"אל תגיד את זה , לאף אחד לא מגיע למות "  .

"האמיני לי , זה מגיע לי , לי יותר מכל אחד אחר עשיתי דברים נוראים ..." .                      

" לא משנה מה עשית , שום דבר לא מצדיק מוות ".                                             

 "אני כל -כך מתבייש בעצמי , הדברים שעשיתי ,שאמרתי.... הרסתי לך את החיים..." .

 "אם את מתכוון למה שקרה מקודם יותר היום , אני מאמינה שכבר נעשנת מספיק  , אז אני סולחת לך ".

  "לא , לא זה ... אין לך מושג אלו דברים אמרתי .. עליך ?" .

"עלי ?" נדהמה קירארה "למי אמרת ? "

 "ל..ל..... " החל קצ'ושירו בולע את הגוש בגרונו "לקיוזו "        

  "מה ? , מה אמרת לו ? " .                                                                                

"שאנחנו , שאת ...." החל קצ'ושירו לא מוצא את המילים המתאימות , הוא כל כך שנא את עצמו על הדברים שאמר ולחשוב שעליו לחזור על זה בפניה.

רק המחשבה על כך גרמה לו לבחילה "שאני מה?" שאלה קירארה . מנסה להבין את כל מה שקרה סביבה .

"שאת .... שאת , התמסרת לי " השיב הנער לבסוף נושך את שפתיו . לרגע אחד העז  להרים את מבטו מבחין בנערה העומדת  מולו פניה לבנים וחסרי הבעה מנסה לעכל את מה שאמר לה 

 "אני ממש מצטער...." לחש קצ'ושירו  .                                             

 "למה ? , למה אמרת לו דבר כזה?" שאלה קירארה דמעות חלו לזלוג מעיניה זה יכול היה להסביר את התנהגותו כלפיה כו קר   ומרוחק יותר מהרגיל.                   

 "את לא יודעת כמה אני מצטער על כך עלמתי "  .                                              

  "אבל למה ? למה ספרת לו שקר  כל כך איום ? ".                                                         

 "כי .... כי אני פחדתי לאבד אותך ..." הוא קרא אל הרוח "נראה היה שאת כל -כך מעוניינת בו עד שפחדתי לאבד אותך בגלל זה , בגלל זה המצאתי שאנחנו ....."  קירארה לא הייתה מסוגלת לשתוק יותר וסטרה לו בכל הכוח . היא יכלה לסבול את העובדה שקיוזו לא מעוניין בה לצידו וגם את העובדה שבקרוב הוא יעזוב את הכפר ואולי לא תחזור לראותו יותר אף פעם . אבל בשום פנים לא יכלה לסבול אפילו את המחשבה שהגבר אותו היא כל -כך אהבה יבוז לה , ובטח  לא על דבר שלא עשתה .          

" זה מגיע לי ...." יבב קצ'ושירו " זה בהחלט מגיע לי אם תרצי אדבר איתו ואומר לו הכול הייתה המצאה שלי ואין לך שום קשר עלי " .   

"לא , בבקשה על תגיד כלום , כבר אמרת מספיק " נאנחה קירארה והחלה עוזבת  את המקום  .

קצ'ושירו עמד עדיין במקומו מביט בנערה המתרחקת , איך הוא יכול היה להיות כל -כך טיפש ... לא רק ששיקר לקיוזו  הוא רמס את כבודה של הנערה היחידה שאיי פעם אהב , ספק אם היא איי פעם תדבר איתו שוב . מחשבותיו החלו נודדות הוא עדיין התקשה להבין את הסיבה בגלל הציל קיוזו את חיו למרות כל מה שהוא עשה לו ,  למה ..... למה הוא הציל אותו  הוא  מכל האנשים בעולם , דווקא הוא ....

* בבקתת הסמוראים נפתחה דלת הכניסה , קיוזו נכנס דרכה שהוא פוסע בשקט פנימה ,  מתיישב באחת מפינות החדר. שהבחין מדמותו של מישהו הצצה מהחדר הסמוך . " חזרת ?!" נשמע קולו של גורביי אך קיוזו לא ענה.  " אתה בסדר ?" שאל גורביי והוסיף " זאת אומרת אחרי כל מה שקרה היום עם קצ'ושירו ?" אך קיוזו עדיין לא ענה  נועץ מבטו בתקרה  "אתה מאמין לו ? , בעניין קירארה ?  " .

 "זה לא עיניינך " השיב קיוזו בקור .

" אתה באמת מאמין לו , נכון ?" נאנח גורביי  "טיפש......." אמר לבסוף 

 "מה אמרת ?"  שאל קיוזו ,  לרגע נדמה היה שהוא הולך לחנוק את גורביי .

 "שאחזור על כך שוב " חייך גורביי " קשה לי להבין איך אתה יכול להאמין לו , אחרי כל מה שקרה לכם , אחרי כל מה שעברתם יחד ... לפי מה שספר לי הייאצ'י הנערה הייתה מוכנה להקריב את חייה תמורת שלך " .

" זה לא עניינך ..." חזר קיוזו בשקט קולו קר יותר ממקודם ועיניו נצצו באור מפחיד אך למרות זאת לא נראה היה שגורביי מתרגש מכך " לעזאזל איתך קיוזו , איך אתה יכול להאמין לכך שהיא תהיה עם קצ'ושירו ?"  שאל לבסוף בעודו נאנח ומושך בכתפיו.  "אבל נכון ,  זה בהחלט לא ענייני ..." הוא החל  פונה אל הדלת ממנה בא  "אחרי הכול למה שהיה לך אכפת מה עושה 'הכוהנת הטיפשה ' בחייה ועם

 מי היא נמצאת " . אמר שולח מבט קצר לאחור אל המקום בו ישב קיוזו                

"אין שום סיבה לכך ...."  סיכם גורביי  פותח את דלת החדר.  

"יש סיבה ..." שמע את קולו של קיוזו מאחוריו הוא סבב את מבטו אל המקום בו ישב חברו ונתקל

במבטו של הסמוראי . אך היה בו משהו שונה , לא היה זה אותו מבט חודר וקר אשר נבט מעיניו בדך כלל כי אם מבט שונה  רך יותר הבעה שגורביי לא ראה מעולם על פני חברו .             

 "יש סיבה .." לחש קיוזו בשנית כל גופו רעד מעצם המחשבה , כן הייתה לו סיבה טובה להתעניין 'בכוהנת הטיפשה ' סיבה שגרמה לגופו לרעוד ולליבו לפעום בחוזקה סיבה שלמרות שניסה להדחיק אותה מילאה את כולו וסרבה לעזוב אותו. " אני אוהב אותה …"

ההמשך יבוא .....

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                     שלכם