השעה הייתה כמעט שתיים לפנות בוקר כשחזר שיצ'ירוג'י מהסיור הלילי שלו , העייפות נראתה על פניו ולמרות שהכול נראה שקט הוא היה מודאג מאוד "כדי לעשות משהו עם השקט המטריד הזה." נאנח לעצמו בעודו פותח את דלת הכניסה לבקתה ונכנס פנימה . בפינת החדר ישב לו קיוזו נועץ מבט חודר אל עבר הדלת . 

 " היי "  החל שיצ'ירוג'י  " חשבתי שכל האחרים מלבדי כבר ישנים " .

 "אתה לא היחיד שלא ישן " רטן קיוזו . 

 "טוב , בכל מקרה הייתה צריך לנמנם קצת , לפחות עד שנעזוב , שזה יהיה בעוד חמש שעות בערך" .

 "חמש שעות... " מלמל קיוזו נראה שמהחשבה לא הייתה לרוחו כלל .

 "אמרת משהו ? " .

 " לא " ענה קיוזו קצרות.

 " או.קיי " השיב שיצ'ירוג'י  שעה שהתיישב  לצד חברו קר המזג  ומוזג לעצמו מעט מים ,נזכר בכל מה שקרה מוקדם יותר באותו היום בן קיוזו וקצ'ושירו, הוא תכנן לשאול אותו על כך שלפתע נפתחה דלת הכניסה וקצ'ושירו עמד בפתח " אני צריך לדבר איתך " אמר שהוא מתעלם לחלוטין משיצ'רוג'י ונגש אל המקום בו ישב קיוזו .

אך זה רק הפנה את מבטו לכיוון השני  " לך מכאן " לחש בארסיות .    

"אני .... טוב , אני רק רציתי , להודות לך כמו שצריך " אמר הנער אך קיוזו עדיין לא ענה.

' להודות לו ?, על מה ? ' חשב שיצ'ירוג'י לעצמו הוא היה מסוקרן לדעת מה הלך שם.

 " טוב, בכל מקרה , תודה רבה לך  על שהצלת את חיי " המשיך קצ'ושירו קד קצרות בראשו ונגש אל הדלת מניח את ידו על הידית . שלפתע פתאום הסתובב אל המקום בו ישבו הסמוראים "  אתה אידיוט , זה מה שאתה"  הוא צעק שני הגברים הביטו בנער בתדהמה " חתיכת פחדן אחד , בחיים שלי לא ראיתי פחדן שכמותך " המשיך הנער  "קצ'ושירו " מהר שיצ'ירוג'י להתערב אך לא נראה כאילו קצ'ושירו שם אליו לב . 

" אתה קורא לעצמך גבר , אבל אתה פשוט פחדן , פחדן עלוב ולחשוב שאני אמור להיות הפחדן בינינו ".

 " תפסיק מייד " גער בו  שיצ'ירוג'י.

 "אני רק אומר את האמת " המשיך קצ'ושירו " האיש הזה הוא סתם פחדן " אמר מצביע על קיוזו " תמיד אנשים כינו אותי כך ולא משנה מה שעשיתי תמיד הייתי מלא בפחד , גם עכשיו אני פוחד , פוחד למות ופוחד לאבד את קירארה שהיא הדבר הכי טוב שהחיים האלו נתנו לי ... אבל אתה,הרבה יותר פחדן ממני  אתה אפילו פוחד להתקרב אליה . אני פשוט לא מבין , איך היא יכלה אפילו לחשוב על לאהוב אידיוט כמותך הרי לא אכפת לך שהיא הייתה מוכנה להקריב הכול למענך אפילו את חייה".

 "זה יספיק קצ'ושירו " קרא שיצ'ירוג'י בכעס בעודו קם על רגליו " נראה לי שהתגרתה בו מספיק ליום אחד" .

" אני הולך " השיב קצ'ושירו פניו אל הדלת " רק רציתי להגיד ל'סמוראי'  הזה מה אני חושב עליו " המשיך שהוא נותן מבט אחרון מלא בוז בקיוזו  " שוב תודה על שהצלתה את חיי , פחדן " אמר שהוא טורק את הדלת אחריו ונעלם אל החשיכה .  " בחיי , איזה מן ילד זה " נאנח שיצ'ירוג'י שולח מבט בוחן אל עבר קיוזו שהוא מתכונן לגרוע מכול . אך זה רק הביט בשקט בדלת הכניסה הסגורה  " פחדן  ?,  אידיוט ??, באמת ???" הוא מלמל .
 
 
 
* יום חדש החל מפציע , ושש מתוך שבעה סמוראים התכוננו לעזוב את כפר קאנה. שהכוהנת הגדולה וכל אנשי הכפר מגיעים להיפרד מהם. כולם , מלבד קירארה אשר עומדת לה לבדה בשדה בקרבת הצוק ומביטה אל השמש אשר החלה זורחת לאיטה .

"חשבתי שאמצא אותך כאן " נשמע אז קולה של סנאי.                                                       

 " הם כבר הלכו ? " שאלה קירארה עיניה עדיין נעוצות בשמים .                            

"עדיין לא , את לא מתכוונת לבא ולהיפרד מהם ?"                                           

"חשבתי על זה " השיבה הנערה מסובבת את פניה אל חברתה דמעה נצצה בעיניה   " אחרי הכול , זה יהיה דיי ילדותי מצדי עם לא אעשה את זה , נכון? ".

 "את בטוחה בקשר לזה ?" שאלה סנאי בחשש.

 "מובן , הרי ידעתי שהיום הזה יבוא מתישהו  " .

  " כן , אבל בכל זאת " סנאי לא הייתה כל כך משוכנעת.

 "אני בסדר גמור , אל תדאגי לי " הרגיעה אותה קירארה.

   "בטוחה ?" .

"במאה אחוזים " .

 סנאי הכירה את היטיב את קירארה וידעה שלא כך היא באמת הרגישה  אבל לא היה עוד טעם להעלות את הנושא " אז את באה ?" שאלה לבסוף.                          

"  תתקדמי אני אבוא עוד מעט " השיבה קירארה בעודה מסובבת את מבטה אל השמש העולה . 

" או.קיי אבל הזדרזי אחרת תפספסי אותם " אמרה בעודה עוזבת את המקום.

" כבר פספסתי לפני הרבה מאוד זמן , פספסתי אותו " היא נאנחה .

"קירארה " שוב שמעה קול מאחוריה הפעם היה זה מישהו אחר.

 " קצ'ושירו סאן....." אמרה שהיא ממהרת להסתובב לאחור  " מה אתה עושה כאן ?, חשבתי שתעזוב עם האחרים" .                    

"אני מניח שלא שמעת אבל  סנסיי החליט לתת לי הזדמנות שניה ו השאיר אותי מאחור כדי להגן על הכפר שלכם "

 "באמת ?" היא נראתה מעט מופתעת , 'אז זה הדבר שעליו התנצל האדון קאמביי ' חשבה לעצמה.

"אני באמת שמחה בשבילך "  השיבה קצרות .

קצ'ושירו נגש אליה ואחז בידה  "תראי קירארה ..... אני יודע שמעשיי היו בלתי נסלחים ואבין עם לא תרצי לראות אותי יותר אבל... " הוא השתתק לרגע שולח מבט קצר אל פניה  היפות שהוא נאנח " אבל , רק רציתי שתדעי שכל מה שאיי פעם עשיתי , הכול היה למענך " .

 " זאת הבנתי " השיבה  חיוך קטן החל עולה על שפתיה  למרות הכול היא באמת חביבה אותו  לו רק פגשה בו מוקדם יותר יתכן כי הכול היה  אחרת.

 "  אני לא חושב שהבנת ... " המשיך קצ'ושירו " אני אוהב אותך ....." אמר לבסוף .

" אני יודעת  אבל... "  היא החלה מושכת את ידה משלו מפנה לו את גבה ראשה מושפל אל הרצפה , היא רחמה עליו , למרות הכול הוא אהב אותה גם שידע כי היא לעולם לא תוכל לגמול לו על אהבתו כלפיה.

  "כן , אני יודע " הוא אמר משפיל את פניו אל הרצפה אפילו עכשיו , אהבתה לקיוזו הייתה כו חזקה .

שום דבר שיאמר או יעשה לא יוכל לשנות זאת, "אם לאמור את האמת אני חושב שבחרת נכון  "  סיכם. 

קירארה הרימה ראשה בהפתעה גבה עדיין היה מופנה אליו  " אבל , זה לא אומר שוויתרתי אליך עדיין " החל קצ'ושירו " אם איי פעם תתחרטי  אני אחכה לך " אמר לבסוף על שפתיו פרוס חיוך בעוד הוא שולח מבט אוהב

 אל קירארה  , מסובב את גבו והחל הולך משם .
 
 

* קצ'ושירו התרחק רק במעט מהמקום בו עמדה קירארה .  מרגיש שאליו לגרור את רגליו על מנת להתרחק ממנה .  חלק ממנו התחרט על כל מה שאמר עכשיו ורצה לרוץ חזרה אל אותה הנערה שאהב  , לאחוז בה , לנשק אותה ולעולם לא לתת לה ללכת, אבל בתוך תוכו ידע שהוא עושה את הדבר הנכון .
" במיילא לא היה לי סיכויי " הוא נאנח , מבחין מדמותו של גבר אשר חלף על פניו בדרכו אל ראש הצוק

" כן , כמו שחשבתי " הוא החל מחייך " לא היה לי שום סיכויי " מילמל לעצמו  שהוא מקווה בכל ליבו לסוף טוב עבור קירארה .
 
 

*  " קצ'ושירו " נאנחה קירארה מניחה יד אחת על ליבה .  היא יכלה לשמוע את פסיעות רגליו על הדשא , הוא לא היה רחוק " חכה רגע ..." קראה שהיא מסתובבת לאחור קופאת על מקומה. מבחינה בדמותו של הגבר אשר עמד מולה ,הוא היה גבהה ורזה  לבוש במעיל עור אדום אשר זהר באור השמש   ידיו זרוקות לצידי גופו ,שערו הבלונדיני ריחף  קלות ברוח הבוקר הנעימה  " קיוזו ? " לחשה באי אומן שהיא שולחת מבט בוחן אל עבר הסמוראי פניו היו קרות כתמיד , עיניו  כגוון האודם   נצצו באור השמש , פיו הדק , המושלם התעקל בחצי חיוך למראה ההפתעה שעל פניה . "חשבתי שכבר עזבתם " החלה קירארה בעודה מתקרבת אליו .

 " עדיין לא " השיב לה קיוזו קצרות . 

" טוב , אם תסלח לי , אני צריכה להיות עכשיו בכיכר הכפר יחד עם כולם דרך צלחה ולהתראות " אמרה בעוד היא קדה קלות בראשה , לוקחת נשימה ארוכה והחלה  הולכת  משם .  שלפתע הרגישה בידו האוחזת בזרועה.

 " חכי " שמעה אותו אומר "מה העניין ?" שאלה שהיא מנסה להשתחרר מאחיזתו  אך הוא סגר אליה עם זרועו השנייה מקרב אותה אליו " אל תלכי " לחש . הוא היה קרוב , קרוב כל כך עד שליבה  החל לפעום בחוזקה .

 שהיא נכנעת לרגשותיה הניחה קירארה את ראשה על חזהו ולבושתה הנוראה  החלה לבכות . 
 " אני כל - כך מצטערת " אמרה  שהיא  מנסה בכל כוחה לעצור את הדמעות " אין לי מושג מה קרה לי אני ... אני רק... אוי, אני כזאת טיפשה " ייבבה שהיא מרגישה את אחיזתו בה מתהדקת  " אני הטיפש " שמעה אותו אומר שהיא מרימה את ראשה אליו עיניה נתקלות במבטו , כו רך ומרגיע הוא היה , שונה לחלוטין מהמבט החודר והקר אליו הייתה רגילה  " בלי דמעות " אמר שהוא  משחרר את אחיזתו , שולח אצבע עדינה למחות את דמעותיה .

 " אני ...." היא החלה לגמגם , כל גופה רועד רק מהמחשבה על שהייתה בן זרועותיו "בבקשה תסלח לי , התנהגתי כמו אידיוטית " .

 "האידיוט היחד פה זה אני , מצטער "  לחש .  

בפעם השנייה אותו הבוקר קפאה קירארה על מקומה . ' האם הוא הרגע התנצל בפניה ?' בלי כל ספק היא חולמת , כל זה היה מוגזם , יפה מידי בשביל להיות אמיתי " קיוזו ?" שאלה בקול רוטט עיניה בוחנות את פניו  קיוזו לא אמר דבר ורק התקרב אליה ידו האחת אוחזת בסנטרה.

 " טיפש שכמותי , איך נתתי לזה לקראת ...." הוא קרא  עיניו בוחנות את פניה היפות , את עייני השקד ושפתי הדובדבן "למה ? , למה ?" המשיך שהוא מנמיך את פיו אל שלה בנשיקה , זרועותיו סוגרות עליה במהירות כאילו מנסה למנוע כל התנגדות אפשרית , לא שהיה בזה כל צורך , קירארה כרחה את זרועותיה סביב צוורו מאושרת , לרגע אחד הרגישה שהכל סביבה התערפל ונעלם רק הוא היה שם האדם היחידי שבו רצתה להאחז לנצח .

 "קיוזו .... " נשמע אז קול קורא .
השניים מהרו להפרד מבחינים בקאמביי ,שיצ'ירוג'י , הייאצ'י קייקצ'יו  וגורביי העומדים לא רחוק מהם  "אנחנו זזים " אמר קאמביי שולח מבט קצר אל עבר חברו .

 קירארה שלחה גם היא מבטה אל עבר קיוזו בעודה אוחזת בשרוול המעיל שלו , אכזבה וכאב נשקפו מעיניה  היא ידעה שעליו ללכת אבל התקשתה להשלים עם זה. " אחזור " אמר שהוא מעביר  יד מלטפת על פניה ומהר להצטרף אל האחרים . קירארה מהרה גם היא לגשת ולהפרד מהם , מודה להם על הכול. הסמוראים נפרדים מן הכוהנת הצעירה של כפר קאנה וממשיכים בדרכם . "שמור על עצמך ותחזור מהר , אהובי...." לחשה  קירארה אל הרוח שהיא מביטה בקיוזו המתרחק מהמקום מניחה יד אחת על ליבה , דמעות החלו זולגות מעניה אם כי לשם שינוי היו אלה דמעות  של אושר.  הוא אהב אותה , זאת היא ידעה ,יום אחד הוא עוד יחזור ,  והיא תחכה לו ,       כל החיים אם תצטרך .... 

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הסיפור הבא .....

                                                             שלכם