היי לכולם , אחרי הרבה מאוד זמן שלא עדכנתי ( ואחרי שהעברתי את הבלוג כתובת ) אני ממשיכה בסיפור שלי
' מבצר האור ' כל מי שחדש כאן ולמי שעם הזמן שכח במה מדובר מוזמן להציץ במפתח הדמויות , ובתקציר העלילה
תהנו .....
מארועי הפרק הקודם :
סירו רק עמדה שם למספר דקות עיניה הקפואות נעוצות בנער כחול השער שמולה " בפעם אחרת ..." אמרה לבסוף , חיוך קלוש עלה על שפתיה שהיא ממהרת לרדת מן הזירה .
" מה הולך כאן ?" דרש אולאן לדעת .
פיירו חייך חיוך ערמומי " מצטער אבל הבוחן שלך הוא מישהו אחר " אמר נוקש באצבעותיו .
אל הזירה עלה בחור צעיר כבן 18 שערו בצבע חום היה קצר ועיניו בצבע הקפה היו חביבות אך אם זאת פראיות.
*הפעם היה זה תורו של קייל להיות מופתע " לא יכול להיות ...." הוא לחש למראה הבוחן הצעיר של אולאן " אנג'ל....".
* אנג'ל שלח מבט קצר אל עבר שותפו שנראה קצת מופתע " אני אהיה הבחון שלך ..." הוא קרא.
" אז , אולאן ...." פנה אליו פיירו " אתה מוכן לאתגר , או שתפרוש ? ".
הנער כחול השעיר לא הגיב , רק הביט אל עבר יציע הכבוד ' אז , זאת התוכנית שלך זקן ? ' חשב בליבו שולח מבט עוקצני אל מנהל בית הספר " אתה תצטרך הרבה יותר מזה כדי לעצור אותי " הוא מלמל . אולאן הפנה מבטו אל פיירו מרים את ידיו באוויר " אם ככה , אני דורש מבחן בידים חשופות " הוא קרא . לא נראה היה שפיירו ממש הופתע מכך שהוא פורץ בצוחק מתגלגל לאחר מכן שלך מבט אחד שואל אל אוגוסט - זה רק הנהן בראשו קלות לאישור .
"בקשתך התקבלה " קרא פיירו מרים גם הוא את ידיו באוויר "תתחילו " . באותו הרגע היה אנג'ל רץ לעברו של אולאן בעוד זה עמד במקומו , כאילו מחכה לו . אך במקומם לנסות לתקוף אותו ישירות הרים אנג'ל את ידו באוייר וגרם לגל הלם בינוני להמשיך את דרכו . "תצטרך להתאמץ קצת יותר " השיב אולאן מחייך שהוא מנטר באוויר ונוחת מאחורי אנג'ל . שלפתע הרגיש פרץ אנרגיה נוחת על גבו , הוא איבד את שיווי המשקל מתגלגל על הריצפה. " זה מספיק מאמץ בשבילך ?" שאל אנג'ל בעוקצנות בעוד זה קם מן הריצפה . " הו , כן ...." החל אולאן שהוא מרים את ידיו באוויר
" אבל , עדיין זה לא יעזור לך ..." אמר שולח גל אנרגיה קטן אך מהיר אל עבר חברו חום הגלימה אבל זה הספיק להתחמק " הפגנת הכוח הזאת שלך לא ממש מפחידה אותי אתה יודע " מלמל אנג'ל . " עוד נראה ..." אמר אולאן שולח יד אחת קדימה בעוד השניה הייתה מונחת לצד גופו גלים מוזרים וחזקים עלו ממנה " קיוויתי שלא אצטרך לעשות את זה, אבל אתה לא משאיר לי ברירה אנג'ל " , גל אנרגיה קטן וכמעט בלתי מורגש עף אל עבר הנער חום השער , מונע ממנו את היכולת לזוז . ' השלב הראשון התחיל ' חשב פיירו לעצמו שהוא מביט אל עבר מנהל בית הספר כמחכה לאישור על מנת לעצור את הקרב אך המנהל סימן לו בידו שיחכה . אולאן מצידו נגש אל חברו הקפוא , מלטף קלות את פניו
" תודה רבה לך , חבר " הוא לחש באוזנו של הנער ולאחר מכן היכה בבטנו בחוזקה בעזרת אגרופו "אבל לא תודה " מילותיו ריחפו באוויר בעוד אנג'ל נחת על הרצפה חובק את בטנו הכואבת .
* " אנג'ל ... " קרא קייל בכאב למראה בן דודו המתגלגל על הרצפה אוחז בבטנו הפצועה " למה הם לא עוצרים אותו , למה אף אחד לא עוזר לו " .
" הם לא אמורים לעזור לו " שמע אז את אלן אומר " אנג'ל התנדב בתור בוחן ועד שהמבחן לא יגמר אסור להם להתערב ..." .
" אני לא הולך לחכות עד שהמנוול הזה יהרוג אותו " קטע אותו הנער הממושקף קם על רגליו שלפתע הרגיש מישהו תופס את ידו שולח מבט קצר למטה הבחין בחברו שחור השער " על תעשה שטויות " אמר .
" קוי... " מלמל קייל באי אמון .
" אני יודע שאתה מוטרד בגלל אנג'ל אבל , מה אתה כבר יכול לעשות חוץ מזה , אנחנו נמצאים בבית ספר ואני בטוח שהם לא יתנו לאחד התלמידים שלה להיפגע בצורה שתסכן את חיו " סיכם מחייך קלות .
" כן , אני מקווה שאתה צודק " נאנח קייל שהוא מתיישב בחוסר רצון .
* על הזירה - אולאן החל להתקרב בשקט אל המקום בו שכב אנג'ל , ידיו עדיין על בטנו הכואבת .
שלפתע שלושה נערים בני גילו של אנג'ל לבושים גם הם גלימות חומות עלו אל הזירה וחצצו בן השניים " תנו לי לעבור ... " קרא הנער כחול השער , בעוד נאקות הכאב של אנג'ל רק התחזקו . אך השלושה לא זזו ממקומם " לא שמעתם אותי חבורת אידיוטים..." קרא אולאן בשנית שהוא רותח מזעם . " תנו לו לעבור ...." נשמע אז קול , הוא היה מוכר ובעל סמכות רבה . שלושת הנערים שלחו מבט מלא הדרת כבוד אל היציע האמצעי , שם ישב מנהל בית הספר " תנו לו לעבור , מיד ..." פקד. השלושה נדו בראשם ומהרו לפנות את הדרך . אולאן נגש אל אנג'ל ורכן לצידו " אני מצטער חבר ..." הוא לחש , משכיב את אנג'ל על גבו מזיז את ידיו ומרים מעט את חולצתו "לא התכוונתי להכות אותך חזק כל - כך , פשוט לא יכולתי להיכשל " הוא נאנח , מעביר את ידיו על בטנו של אנג'ל אור לבנבן החל יוצא ממנה . " על מה אתה מצטער " החל אנג'ל בעוד אולאן מעביר את ידיו על בטנו הפצועה " אם לא הייתה משתק אותי כבר מזמן הייתי גורם שתכשל " סיכם מחייך בקושי האנחת כאב נמלטה מפיו . " ברור " חייך גם אולאן שהוא עוזר לחברו לעמוד על רגליו ולאחר שפיירו הודיע שעבר את הבחינה , החל הנער כחול השער יורד מהזירה שהוא עוזר לאנג'ל הפצוע. ' אז , התוכנית של המנהל נכשלה .... ' חשב פיירו , שולח מבט עוקצני אל עבר הנער כחול השער שירד מן הזירה יחד עם חברו חום הגלימה
' ... אבל זה לא ימשך כך , בקרוב ... מאוד בקרוב האמת תתגלה ... קארו ' .
פרק עשרים וארבע - אלן VS ג'ין
לאחר שנרגעו הרוחות חזר פיירו לקרא בשמם של שאר הנערים " ג'וני מרקס , בנג'מין ווי , אריק למנדייל , ואלן ברייט ".
אמר לבסוף לא יכול שלא לחייך . " טוב , כנראה שזה תורי " קרא אלן בהתלהבות בשעה שהתרומם מן הכיסא שולח מבט קצר ואופטימי אל אחיו התאום , פניו הקרות נראו קודרות מתמיד " אל תדאג כל - כך אני אהיה בסדר " הרגיע אותו .
" בהצלחה ... " מלמל קייל .
" תודה לך " השיב אלן בחביבות הוא העריך את זה אם כי לא היו ממש יחסי קרבה בינו ובן קייל .
" לך כסח אותם !! " קרא קוי מרים יד אחת באוויר , גופו רעד מהתרגשות ממש כאילו היה זה הקרב שלו .
" ברור " השיב הנער חום השער בשעה שירד במדרגות אל הזירה . לאחר שהגיעו כל הארבעה אל המקום בקש פיירו מג'וני מרקס , שהיה הראשון ברשימה לגשת אל המקום בו עמד קראל ולשלוף את שמו של הבוחן שלהם .
* ביציע ישבו השלושה מביטים בנעשה בהתרגשות " אתה חושב שהוא יצליח לעבור ?" שאל קייל .
" ברור " השיב קוי שוא פונה אל הנער שישב ברווח של כיסא אחד ממנו , עיניו נעוצות בזירה " אל תדאג , הוא יהיה בסדר גמור " אמר מניח יד אחת אל כתפו של אייבן אך זה אפילו לא טרח להסתכל עליו , עיניו עדיין נעוצות בזירה , ידיו קרובות אל פיו כאילו בקש להתפלל " לא ג'ין , לא ג'ין , לא ג'ין ...." הוא מלמל .
* לורד האש לקח את הפתק מידיו של ג'וני , לרגע אחד נעלם החיוך מפניו וממש שניה לאחר מן החל צוחק " ג'ין ..." אמר עיניו שלחו מבט עוקצני אל עבר אלן שעמד שם וחייך אליו . אייבן לעומת זאת נראה מודאג מאוד ולרגע נראה היה כאילו הוא עומד להתעלף " הו , לא ..." הוא לחש בלי קול למראה הגבר הגבוהה לבוש גלימה בצבע תכלת בהיר שערו הקצר היה הכלאה מעניינת בן שחור לכחול , עיניו שהיו כחולות גם הן חיכיו בשובבות אל ארבעת התלמידים שנבחרו להבחן על ידיו אם כי נראה שחיכו יותר אל אלן " טוב , שנתחיל " שאל בקול חביב מפנה את מבטו אל פיירו , " כמובן " השיב לורד האש , מבקש רק מג'וני להשאר בעוד שלושת הנערים האחרים ירדו מן הזירה לאחר שבחר את הנשק שלו הקרב החל .
אחד אחד , נצח אותם ג'ין ולא נראה כאילו הוא באמת התאמץ. "ועכשיו אלן ..." הכריז פיירו פניו נעשו מתוחים יותר ויותר .
אלן עלה בשקט אל הזירה ונגש אל תיבת המתכת שהיתה מונחת למרגלות רגליו של לורד האש .
" תבחר את הנשק שלך " נשמע קולו המוכר של פיירו , אלן עמד מול התיבה בוחן את ארבעת התאים שהיו שם
( החמישי לא בא בחשבון ). לבסוף בחר את נשקו זוג פגיונות מוכספים בעלי להב מעוקל כל אחד , אבן אדומה הייתה במרכז של כל ניצב העשויים גם הם מתכת יקרה . " בחירה צפוייה " חייך ג'ין עיניו פונות אל פיירו " אהיה עדין איתו " אמר בהבנה . פיירו עצר לרגע מביט בג'ין ולאחר מכן באלן " תתחילו " קרא לבסוף , אך אף אחד מהשניים לא זז .
" בזמנך החופשי ...." חייך ג'ין אך לא נראה כאילו אלן מעוניין לזוז " אני לוקח את הזמן " השיב בעוקצנות .
"טוב , אם כך אני אבוא אליך ...." קרא הלורד , עיני כולם הביטו בו בפליאה מאמינים כי עכשיו יפרוץ בריצה לעברו של הנער אך הוא רק עמד שם במשך זמן מה ולא אמר דבר שלפתע פתאום נעלם . שניה לאחר מכן הביטו כולם כיצד התגלגל הנער על הזירה לא מבין מיאכן זה הגיע " אלן !!" צעק אייבן כאב חד הופיע בזרועו הימנית . בעוד קייל וקוי מביטים במתרחש המומים מכדי לדבר . פיירו לא אמר דבר אם כי לשבריר שניה אפשר היה לראות את פניו מתעוותות בכאב .
" נגמר כל כך מהר ?" שאל ג'ין מופיע במקום בו לפני כמה דקות עמד אלן שהוא מביט בדאגה אל הנער ששכב עתה על הרצפה " לא נראה לי " מלמל אלן בעודו נעמד על רגליו בגדיו מפויחים ושרוטים , פניו מלאות אבק ושפתיו שוטטות דם אך עיניו לא היו כביות כעיניו של מפסיד להפך הן ברקו , נעוצות בקרע שבלט עתה על שרוולו של לורד האוויר .
ג'ין העביר את ידו על זרועו השמאלית מבחין כי נוטפת דם " עבודה יפה קטנטן , בהחלט היה לך מורה טוב " מלמל , מחייך אל פיירו נראה היה שהוא שבע רצון מכך " טוב , מבחנתי הקרב נסגר " קרא ג'ין ולהפתעת כולם הניף את ידיו באוויר כנכע " אתה טוב יותר משחשבתי , ואני תמיד עומד בהבטחותי " החל הלורד פניו קרנו מאושר " נראה שיהיה מעניין השנה , בירכותי ילדון עברת ". אמר בעוד ממהר לרדת מן הזירה . " כל הכבוד " אמר פיירו שהוא מסמן לנער לגשת חזרה אל מקומו לאחר שווידא כי הפציעה בידו אינה מסוכנת . " אלן ..." קרא אייבן למראה אחיו שחזר להתיישב לצידם ולראשונה פניו היו רחוקות מלהיות קרות "אני בסדר , אח קטן זאת רק שריטה " הרגיע אותו .
"אתה בטוח ? , כי אני יכול ...".
" כן , אני בהחלט בטוח קטע אותו אלן " ומה שלום הזרוע שלך ?" שאל ולמראה פניהם המופתעים של קוי וקייל הסביר
" בין אייבן וביני קיים קשר חזק ובלתי שביר , כאשר אחד מאיתנו נפגע אז גם השני מרגיש זאת כאילו נפצע בעצמו ".
" זה מדהים ..." התלהב קוי ולאחר מכן נזכר בשאלה שהטרידה אותו מאוד " מה לכל הרחות קרה בינך ובין ג'ין ? ".
אלן המופתע החל מצחקק " אני מצטער , פשוט ..." הוא עצר לרגע , מרגיע את עצמו " השאלה שלך דיי הפתיעה אותי ".
"אז , אתה מוכן להגיד לי מה קרה שם כי אני לא מבין כלום ..." התפרץ קוי .
" טוב , " החל אלן על פניו הבעה רצינית של מספר סיפורים " ג'ין כידוע לכם הוא הלורד של יסוד האוויר ולכן מן הסתם הוא גם יכול לזוז כמו הרוח ואף מהר יותר ממנה , וככה יצא שהוא הצליח להתגנב מאחורי ולפצוע אותי ..."
" אבל הוא רק חתך אותך ביד הימנית , איך הצלחת להתחמק ממנו ושלא לדבר על לפצוע אותו " קטע אות קייל שהתלהב גם הוא מהעניין " בחיי אתם שניכם באמת דומים מה ? " צחק אלן מביט בקייל ולאחר מכן בקוי נראה היה שלמרות השוני הרב שהיה בניהם היו כמה דברים בהם היו דומים כמו למשל לא לתת לבן אדם לסיים את הסיפור שלו .
"טוב , כמו שאמרתי , ג'ין זז מהר כמו הרוח אבל למזלי גם אני התאמנתי " חייך אלן " כך שהספקתי להסתובב אליו ולחתוך אותו בזרוע השמאלית , מובן שנפגעתי אבל המכה הייתה חלשה יותר מאשר אם לא הייתי מבחין בו מאחורי " הסביר .
לא יכול שלא לחייך למראה פניהם המופתעים של חבריו .
* פיירו שעמד על הזירה שלח מבט קצר אל היציע בו ישבו מנהל בית הספר וארבעת יועציו עיניו נעוצות בגבר לבוש בגלימה צבעה תכלת , עיניו מביעות התרגשות אשר אי אפשר היה לתארה במילים " תודה רבה לך חבר " לחש לורד האש מפנה את מבטו אל היציע בו ישבו ארבעה נערים צוחקים בינהם כאילו לא היה במקום אף אחד מלבדם, עיניו נחו על אלן בהקלה " תודה ששמרת על אלן שלי " .
ההמשך יבוא .....
טוב , זה הכול בנתיים
שלכם ....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
flay
.
