היי , לפני שנתחיל , רציתי רק לומר תודה ענקית ל ayano_chi    על העיצוב החדש והמדהים !!!!!

המון תודה לך ....

ועוד דבר , כיוון שרובכם לא מכירים את אנימה הנה תקציר קטן שיעזור להבין  מי נגד מי .

האנימה

בתקופה שבה  המעמדות החברתיים שולטים  והסמוראים שפעם חיו בשגשוג ירדו למעמד של שכירי חרב.

 חיים האיכרים באיימה ע"י השודדים  - ' נו בשרי ’  ( לשעבר סמוראים אשר וותרו על כובדם  והפכו לרובטים חלקם אפילו גדולים יותר מבית ).

עד אשר  בכפר קטן אשר חיי גם הוא בפחד במשך שנים החליטו הכפריים לקחת את עתידם בידיים , שמו  של הכפר היה קאנה .

תושבי הכפר  החליטו להלחם על חייהם ושלחו  שליחים כדי למצוא סמוראים שיגנו על הכפר תמורת הדבר היחיד שהיה להם להציע  , אורז.

 שלשת השליחים היו - איכר בשם ריקצ’י , כוהנת המים הצעירה של הכפר - קירארה  , ואחותה בת ה- 10 קומצ’י .

 רק שמקום להביא סמוראי אחד הם הביאו 7 :)

 * הפאן פיקשן שלי מדבר על משולש אהבה ( שלא היה בסדרה ) בין כונהת המים הצעירה של הכפר- קירארה.

 סמוראי מנוסה,  קר ומתבודד בשם קיוזו .

ועוד סמוראי צעיר , טירון  ואמפולסיבי בשם קצ’ושירו .

טוב  עד פה ההסבר

והנה לכם קישורים לפרקים הקודמים :

לפרק א' , לפרק ב' , לפרק ג' , לפרק ד'

ועכשיו , הפרק 5  , תהנו .....

פרק ה'

 קאמביי היה בדרכו  חזרה אל הכפר שלפתע הוא עצר לצד הדרך נותן מבט בוחן לעבר אחד העצים , עליו נשען גבר צעיר גבהה ובלונדיני.

" קיוזו..... " קרא הסמוראי  המבוגר,  הגבר הבלונדיני רק נתן בו מבט חודר ותשתק  " יש איזושהי בעיה ?" שאל קאמביי .    

 "צריכה להיות ?" ענה קיוזו בקור. 

" רק שאלתי ...." השיב קאמביי מחייך חיוך מריר " דרך אגב , ראית את קצ'שירו ? " .

 "אולי הוא הלך לבקר את האיכר " השיב קיוזו מצביע באדישות לכיוון הכפר.  

הסמוראי המבוגר הביט בו ולא אמר מילה קיוזו היה אדם מתבודד שהעדיף להסתובב בחברת אחרים כמה שפחות , דבר שהפחיד את הסובבים אותו מלבד קאמביי  " ואת קירארה  ראית ? ".

קיוזו עצר , לרגע נראה היה כאילו הוא מהסס " לא " ענה לבסוף.

 " טוב , אם כך אמשיך בדרכי. להתראות " אמר קאמביי ועזב את המקום.

 זמן לא רב לאחר מכן נתקל בקירארה שהיא הולכת לה ראשה בעננים , מערערת בדבר מה  עד שהיא מבחינה בו  "שלום לך סמוראי נכבד " אמרה קדה בראשה בהדרת כבוד.

 "שלום גם לך " ענה  קאמביי " האם הכול בסדר קירארה? " .                                        

" כן "  השיבה הנערה  בשלווה  מאולצת . היא ידעה שאי אפשר לעבוד על הסמוראי המנוסה וחששה שסודה יתגלה אך נראה היה שהוא השתכנע , או לפחות כך הוא התנהג.

  "אני שמח לשמוע , ראית אולי את קצ'שירו ?" שאל עינו בוחנות את פניה של הנערה  .

"  כן , לפני כמה רגעים בביתו של ריקיצ'י ".

" אם כך הלך אליו , להתראות ".        

"להתראות , אדון קאמביי " אמרה הנערה קדה קלות והמשיכה בדרכה  שהיא נושמת לרווחה, בזמן האחרון היא הרגישה כאילו היה אליה לרסן כל צעד שעשתה  , כל מילה שאמרה שמע מישהו עלול לגלות את מה שעלה בראשה , את מה שהרגישה  היא התקשתה להאמין לכך שהיא החלה מתאהבת בגבר.

ולא היה זה סתם גבר אלה ,אחד הסמוראים  "קיוזו... " היא  מוצאת עצמה נאנחת בעודה ממשיכה אל ביתה שלפתע הבחינה בו עומד נשען אל אחד העצים 

' אלוהים אדירים !!!! '   חשבה קירארה המבוהלת בליבה , האם הוא שמע אותה ? , האם הוא ידע ? 

קיוזו נתן בה מבט חודר וחקרני שעברה על פניו , קדה בראשה קלות כאות כבוד וממשיכה במהירות קדימה .

"קאמביי " נשמע קולו לפתע . 

קירארה מיהרה להסתובב אליו  " אבקש את סליחתך ?" שאלה, נמנעת מלהביט אל עינו.

 "קאמביי חיפש אותך " ענה קיוזו בקור .

 "כן ,  כבר נתקלתי באדון קאמביי לפני כמה דקות , תודה לך " ענתה בטון גאה  והחלה הולכת משם.

 " המקום הזה לא בטוח " הוא מלמל  אך קירארה לא הקשיבה והמשיכה להתרחק .

בשובה אל מקדש הכוהנת מהרה קירארה אל חדרה , איזה  יום היה לה : קודם הייתה השיחה עם סבתה , לאחר מכן הפגישה המרטיטה עם קיוזו , אחר כך הביקור אצל סנאי וריקיצ'י בו התעקשה חברתה לגלות מיהו הגבר בו היא התאהבה , ואז הפגישה המוזרה עם דון קאמביי ולבסוף , שוב מפגש חטוף עם קיוזו .

קירארה התיישבה על המיטה והחלה מסרקת את שערה . לרגע אחד נראה היה לה שמשהו צופה בה , היא מיהרה לסובב את מבטה אל עבר החלון  למשך שנייה אחת נדמה ,  היה לה שראתה צל של משהו עומד מחוץ לחלון חדרה אבל הצל נעלם והיא שכנעה עצמה שכנראה היה זה רק ענף .

בזמן האחרון היא החלה לדמיין דברים כאלה .קירארה הניחה ראשה על הכר הרך עיניה נעצמו אט ,אט  לפתע נשמעה נקישה בדלת .

 "אפשר?" .

"כן סבתא היכנסי " לחשה הנערה .

 "אני ראה שישנת טוב" אמרה הכוהנת בעודה נכנסת אל החדר .

"ישנתי?" שאלה קירארה בפליאה. זה לא יכול להיות ,האם גם היום הזה, הפגישה שלה איתו הכול היה חלום ? .

 לא שהיא לא חלמה עליו בעבר , והיא הייתה חייבת להודות שזה אכן נראה אמיתי אבל עדיין , זה נראה לה מוזר ביותר ואף מפחיד .

 "כן , כבר כמעט ערב  נראה שהיית עייפה מאוד הלכת לבקר את ריקיצ'י ? " .

"כן ..." חייכה הנערה על פניה הבעת הקלה , הפעם תודה לאל היא לא חלמה .

 "הוא החלים כמעט לחלוטין , מלבד העובדה שהוא כל הזמן רוטן כי עליו  לחזור אל השדות. אליך לבדוק אותו סבתא " .

 "אכן , זאת אעשה " הזקנה נתנה מבט חוקר בנכדתה היא נראתה שונה,  קורנת  מאושר ואם זאת מוטרדת עד מאוד , מעניין לדעת האם היא פגשה בבחור  ההוא היום "אממ ... קירארה ?" החלה הזקנה בזהירות  .

"כן סבתא ?".

 "בקשר למה ששוחחנו עליו היום בבוקר  את בטוחה בהחלטתך להעביר את הקריסטל לקומאצ'י ?" .

 "כבר אמרתי לך סבתא , מעולם לא הייתה בטוחה בכך" היא החלה להסמיק " למעשה אני יותר בטוחה עכשיו משהייתי מעולם "

אם כך ,  הם אכן נפגשו היום , הזקנה רצתה לשאול אותה  על כך אך לפתע נשמעה דפיקה חזקה בדלת הכניסה .

שני הכוהנות מהרו אל הדלת שם עמדה נערה צעירה שערה חום וקצר מעוטר בכובע הייתה זאת ,  אושינו - ביתו של מאזנו היא נראתה מאוד מאוד  מבוהלת.

 "מה קרה לך ?" שאלה הזקנה  מנסה להרגיע את הנערה שנראה היה כאילו רוח רדפה אחריה.

 "השודדים ..." ענתה אושינו מתקשה לנשום , " נראה שהם עומדים להתקיף את הכפר " .

"מה  אמרת ?" קראה הכוהנת  המבוגרת בבהלה .

"כן , האדון קאמביי ביקש שהודיע לכן הוא גם בקש שכל הנשים וילידים יסתתרו כאן בזמן ההתקפה" .

 "הבנתי " אמרה הזקנה  ופנתה אל נכדתה " קירארה לכי יחד איתה ועזרי לה לפנות את כולן הנה  , אני הכין את המקום לקראתן ". 

 "כן " קראה הנערה בצייתנות והשניים  מיהרו לצאת מהבית .

 זמן קצר לאחר מכן , הפך כל הכפר לשדה מלחמה . פגזים נורו לכל עבר ואש החלה עולה בחלק מהבתים . קירארה ואושינו מהרו לפנות את הנשים והילדים המעטים שנותרו מהרחובות ,  נראה היה שכולם כבר הספיקו לברוח . אושינו  קוראת לקירארה לחזור  אל המקדש , שם הן יהיו בטוחות .

 אך אז שומעת קירארה בכי של ילד קטן , בן שלוש לכל היותר המגיע מאחת העגלות נראה היה שהוא  ננטש שם לבדו . 

קירארה אומרת לאושינו לברוח חזרה אל המקדש ומתחילה לרוץ עם הילד בזרועותיה אך לפתע , היא נתקלה באבן ועפה ארצה על פניה , רגלה הימנית הייתה מכוסה בדם . אבל , לא נראה שזה הטריד אותה , היא נתנה מבט מודאג בילד שבזרועותיה ככל הנראה הוא לא נפגע .

קירארה מתקשה לעמוד על רגליה ואם  לא די בכך , משום מקום הופיע רובוט ומכוון את אקדחו אל הנערה .

קירארה עדיין  שוכבת על הארץ מכסה בגבה על הילד , היא הייתה בטוחה שזה סופה , לפחות הילד ינצל .

 הכדור נורה ... היא יכלה לשמוע את שירקת הפגז , קול שיוף החרב ודם נשפך קירארה מהרה להסתובב לאחור והבחינה בכך שלא נפגעה . 

גבר לבוש שחורים היה זרוק מת  במרכזן של הרמות המתכת  דמות גבהה לבושה מעיל אדום עמדה מולה בידיה זוג חרבות . 

"דון קיוזו" לחשה הנערה ההמומה, האם הוא הרגע הציל את חייה ?. קיוזו שלח מבט אחד לאחור ולרגע הייתה הבעת פניו שונה , הוא כבר לא היה אדיש .

למעשה הוא נראה מודאג  , נותן מבט מוטרד ברגלה המדממת . קירארה התעלמה ממנו ומהרה להרגיע את הילד הבוכה בזרועותיה, בודקת האם הוא נפגע , שהיא חשה הקלה בראותה שהוא בסדר ולא קרה לו כלום .

קיוזו שלח מבט קצר לעבר הנערה המחייכת "אל תישארי כאן "  אמר ופנה להתרחק משם . 

 "תודה לך" לחשה קירארה ובמאמץ רב הצליחה לעמוד על רגליה שהיא מנסה  לעשות מספר צעדים , אך לפתע הבחינה ברובוט נוסף העומד מולה, צעקת בהלה נפלטה מגרונה הפעם היא הרגישה כי  סופם קרוב . שבעת הסמוראים שומעים את הצרחה ומודאגים ממצבה של קירארה , קצ'שירו שהיה קרוב אל המקום החל לרוץ אליה " העלמה קירארה ... " הוא קרא מקווה שיצליח להגיע בזמן , הכדור נורה.

המשך יבוא ....

טוב  , זה הכול בנתיים

                           שלכם...

                                  .

כן , אני יודעת שהכותרת קצת קיצונית אבל ככה אני מרגישה ....

 הבלוג המסכן שלי ננטש כמעט לגמרי ועם זה לא מספיק גרוע אני מבולבלת יותר מידי .

החלטתי לפרסם מחדש את הפאן פקשאן שלי על שבעת הסמוראים אבל , מבצר האור לא נותן לי מנוחה זה נראה

 כאילו הסיפור רודף אחרי וכופה עלי  להמשיך ולפרסם אותו . אני ממש לא יודעת מה לעשות, אם להמשיך את הפאן

פקשן ( שכבר גמור ) או לחזור ופרסם את מבצר האור מה שאומר עוד רווח של חודשים בן פרק לפרק ?

בבקשה , אשמח עם תעזרו לי כי אני אובדת עצות ....

בתודה רבה מראש

                               שלכם ....