היי כולם ,

 הנה יצא לו עוד פרק בפאנפיק שלי , לפני שנתחיל  הנה לכם הסבר קצר על האנימה והפאנפיק שלי

לפרק הקודם , פרק טז'

ועכשיו , פרק 17 בפאנפיק שלי  , תהנו .....

פרק י'ז

 "חכה רגע גורביי ..." קרא שיצ'ירוג'י עכשיו  היה זה תורו להרגיע את חברו .

 אך גורביי לא היה מוכן להקשיב הוא כל כך כעס בלי כל ספק , הפעם הילד הגזים .        
"חכה ותראה מה יקרה ".
" אוי , הפעם אני בהחלט לא אעצור את קיוזו אם הוא יחליט לערוף לו את הראש ...."  קרא גורביי בכעס .
"אני לא מאמין שזה יקרה." השיב שיצ'ירוג'י באי אמון .
 "הו... תאמין , שמדובר בקיוזו ....." הוא נאנח .                                
" טוב בכל מקרה נחכה ונראה " קבע שיצ'ירוג'י שהוא מתפלל בליבו כי המצב לא יצא משליטה , להלחם בקיוזו .. זה לא משהו שממש התחשק לו לעשות עכשיו .

 *  ממש כמו  גורביי ושיצ'ירוג'י  חיכה גם קצ'ושירו לתגובתו של קיוזו , כל תוגבה שהיא , אך  זה רק  ישב שם מולו ידו האחת עדיין באוויר מכוונת את חרבו אל קצ'ושירו בעודו מנסה לעכל את דבריו של הנער . 
הוא הרגיש כיצד נחשול של רגשות שליליים מציף  אותו - כעס , קנאה בחילה .....  היו אלה חלק קטן מהרגשות אשר החלו מכרסמים בליבו  בעוד במוחו עולה  תמונת גופה הנאה והרך  של קירארה בזרועותיו

של הפרחח הממזר  "לך מכאן ... " לחש החל בקושי בעודו  מניף באוויר את ידו האוחזת בחרב  כאות הזהרה.  "קיוזו ..." החל הנער לרגע נראה שהוא מהסס בדבריו  .
" לא שמעת ..."  השיב קיוזו עיניו היו חדות יותר מאלף חרבות , משקפות את כל הכעס והבוז שחש כלפי קצ'ושירו , כלפי קירארה ומעל הכול כלפי עצמו .
קצ'ושירו ששמע את קולו הקר וראה את המבט בעיניו החליט שהגיע הזמן לעזוב ופרץ בריצה הרחק הרחק משם .
 
 * " אני פשוט לא מאמין , הוא נתן לו ללכת " נדהם גורביי שהוא שולח מבט אל הנער הממהר להסתלק מהמקום .
" אמרתי לך .." החל שיצ'ירוג'י מחייך , מודה על כך שהעניינים לא הידרדרו  " עכשיו בא נחזור לביקתה " .
"ומה איתו ?" שאל גורביי מעיף מבט מהיר אל עבר קיוזו  .
" הוא יהיה בסדר , אני מניח."  נאנח שיצ'ירוג'י למרות שהיה גם הוא מודאג בקשר למצבו של קיוזו הוא ידע שזה לא עניינו והחליט שלא להתערב בכך " בקשר לקצ'ושירו נטפל בו כשנראה אותו עכשיו בוא נחזור."    " אם אתה אומר ..."  נאלץ גורביי להסכים .

 
* קיוזו המשיך לשבת במקומו עוד זמן מה  לאחר שהלך קצ'ושירו , מנסה בכל כוחו לעכל את דבריו של הפרחח . משומה  לא היה בזה כל הגיון , הוא אומנם ראה אותם קורבים בזמן האחרון אבל זה לא אומר שהיא באמת עשתה את זה ובכלל מתי הם .....
מחשבותיו הלכו והתערפלו , זכרונות מהלילה בו חשבה קירארה שמת והחליטה לשים קץ לחייה , הרגע בו קפצה אל בן זרועותיו שגילתה כי הוא חיי , הרגע בו גילה קיוזו את טעמן המתוק והכו משכר של שפתיה .
זכרונותיו קפצו אל מה שקרה מקודם יותר  באותו ערב כאשר מצא את שניהם  יחד , נראה היה כאילו קצ'ושירו עמד לנשק אותה וכי קירארה לא התנגדה יותר מידי , האם זה אומר שהוא מצא חן בעיניה , האם דבריו  של הפרחח נכונים . אט אט זזה ידו אל להב החרב אותה החזיק , נסגרת  סביבו . טיפות טיפות של נוזל כצבע האודם זלגו מטה אל האדמה ובמורד זורועו , כאב חד פילח את גופו  אך היה זה שום דבר לעומת הכאב הבוער בנשמתו . הסמוראי נאנח , בזמן האחרון מחשבות מוזרות צצו במוחו כגון להשאר בכפר ולהיות קרוב יותר אל הכוהנת הצעירה ואפילו לחסל את קצ'ושירו  אבל לא היה לכך טעם , לא עוד.
  מעתה יהיה עליו  לשכוח אותה  . בסופו של דבר קם קיוזו   ממקומו  שהוא מחזיר את חרבו לנדנה והחל ללכת . לאן ? לא היה לו מושג ... הייתה  זאת הפעם הראשונה בה נתן לרגליו להוביל את הדרך .
 
 
* קירארה הודתה לסנאי בעוד היא  החלה הולכת לה בין עצי היער  , השעה הייתה כבר דיי מאוחרת והגיע הזמן שתחזור הביתה אחרת סבתה תתחיל לדאוג לה .
הכונהת הצעירה הלכה לה שראשה בעננים , בלי כל ספק נראה כי , מהרגע בו חזרה עם הסמוראים לכפרה הכול השתנה , היא השתנתה.  קירארה  אומנם ידעה שכל קשר שהוא עם קיוזו היה בלתי אפשרי לחלטין אבל איפשהו בתוכה המשיכה לקוות שיום אחד זה אכן יקרה , במיוחד אחרי הערב בו הציל את חייה מתהום , הערב בו גילתה מתיקות מהי  שנשק לה קיוזו לראשונה , קירארה נאנחה הולכת לה ראשה בעננים . קולות צעדים  מתקרבים נשמעו בחשכה קירארה הביטה קדימה מבחינה בדמותו הגבה והרשימה של הסמוראי הבלונדיני  שהתקרב לעברה .
" קיוזו ..."  לחשה הנערה  מרישגה את האוויר  נעלם מראותיה .
קיוזו נעצר לפניה עיניו האדומות בוחנות את ההנערה מולו תוהה מדוע היא מטיילת לבדה בשעה כזאת , או שלא תכננה להיות לבד . מבלי כל אזהרה נזכר בדבריו של קצ'ושירו על כך שקירארה חלקה את מיטתו

והדבר הרגיז אותו עד מאוד והטריד את מונחתו , אבל האם הוא דיבר אמת ? .
" ערב טוב לך  סמוראי נכבד " החלה קירארה , היא יכלה לראות שהוא שקוע בעירעורים ותהתה על מה חשב כייון שעיניו נראו עמוקות וקודרות יותר מתמיד כאילו  בדרך מסויימת הדבר עליו חשב הכאיב לו .
"האם הכול כשורה  ?" התעניינה הנערה .
"כן..." השיב  קצרות . חחשבות רבות הטרידו את מנוחתו , האם דבריו של הפרחח היו נכונים 

 " את וקצ'ושירו ..."  החל הסמוראי בשקט לא בטוח מה בכלל הוא עושה .
" אני וקצ'ושירו ?" שאלה קירארה כמבקשת לדעת על מה הוא דיבר .
" היה בינכם משהו ? " המילים ברחו מפיו  במהירות  עוד לפני שהספיק לעצור בעדן, מבחין בפניה המופתעות של הנערה .
"וובכן ..." החלה קירארה בשקט , היא התקשתה להבין את שאלתו , פניה החלו מאדימים שחשבה על הפעם ההיא בה נשק לה קצ'ושירו , הרגע בו היא כמעט השתכנעה כי אהבתה כלפי קיוזו אינה אמיתית .
נבוכה ממשחבותיה השפילה הכוהנת הצעירה את מבטה .
קיוזו בחן את פניה הסמוקים ועיניה המושפלות , אם כך דבריו של קצ'ושירו היו אמת , היא אכן התמסרה לו . " אני מבין ..." אמר לבסוף קולו  קר יותר מתמיד ונדמה היה שבאותו הרגע לא היה דבר יותר רחוק ממנו  מאשר ההבנה .

קירארה הרימה את פניה , קולו הקר כאילו העיר אותה ממחשבותיה , היה זה אז שעיניה הבחינו בטיפות החמות שזלגו במורד כף ידו . " היד שלך "  קראה בדאגה בעודה ממהרת לאחוז בידו

מבחינה בחתך שיצרה  חרבו . מגע ידיה  הרך גרם לגופו של הסמוראי לרעוד ללא סיבה , כמה היה רוצה שתיהיה קרובה יותר . אך אז ללא שום אזהרה חדרו למחשובתיו דמויותיהם של קירארה וקו'צושירו  מבלים יחד  ליל אוהבים שלם  , ומגע ידיה הפך בהמהירות למבחיל ובלתי נסבל . קיוזו הזיז את ידו במהירות כאילו היה זה נחש שהכיש אותו  " זה כלום "  קולו לא היה יותר מלחישה .
" מה קרה ?" שאלה קירארה דאגתה רק הלכה וגברה שהיא מנסה להתקרב אליו בשנית כדי לבדוק את חומרת הפציעה. עיניו האדומות של הסמוראי בחנו את פניה  את עיניה בגוון החום אדמדם , את לחייה הסמוקים ואת שפתי הדובדבן  הכל כך מתוקות שבאותה מידה הפכו ארסיות .

 " אני בסדר "  אמר לבסוף  אך על קולו היה ניתן  לראות כי  הוא רחוק מלהיות בסדר , שעה שזז הצידה כאילו מנסה להתחמק מארסה המתוק   .
" דון קיוזו ... "
" שלום  "  לחש קיוזו ומבלי לומר עוד מילה נוספת עזב את המקום משאיר אחריו שובל זעיר של דם ואת קירארה עם לב שבור ומודאג .
 

* שהגיע קצ'ושירו למחסן בו היה מוחזק רוב הזמו הבחין בדמות עשויה מתכת אדומה בעלת שער ג'ינג'י וארוך אשר נשכבה לצד דלת הכניסה .
"קייקצ'יו ?" התפלא הנער , מה הוא עושה שם בשעה כזאת .
" הו , עד שאתה נזכר לחזור ...." קרא קייקצ'יו  " אם הייתה חוזר טיפה יותר מוקדם הייתה נתקל כאן בגורביי ומומוטארו ..."
" גורביי סאן ,  ושיצ'ירוג'י סאן  , מה הם עשו פה ?".
"חיפשו אותך ..."  החל קייקצ'יו מעט מרוגז על שהיה צריך להסביר את המובן מאילו .
" חיפשו אותי  ? , מה הם כבר יכולים לרצות ממני ?" תהה קצ'ושירו .
"לא יודע , לא שאלתי ... אתה חושב שהייתי צריך לשאול אותם ולכתוב לך הודעה ?" שלף קייקצ'יו בטון עוקצני .
" טוב , בכל מקרה דיי מאוחר  אבדוק מה רצונם מחר בבוקר "  נאנח הנער נכנס פנימה וקייק'ציו אחריו 

" האם גם הלילה אתה מתכוון לשמור עלי ?" .
" האם הדשא הוא ירוק ?" ירה קייקצ'יו באותה נימת קול אופיינית לו .
" כרצונך"  משך קצ'ושירו בכתפיו שעה שהתיישב על הרצפה קרוב לחלון ראשו נשען על הקיר .
קייקצ'יו  התיישב לא רחוק ממנו ונעץ בו מבט בוחן " מה עקץ אותך ?" שאל לבסוף .
" מה ?"  היתמם קצ'ושירו
" רואים שיש לך בעיות , רוצה לדבר על זה ?" הציע קייקצ'יו בטון חביב ולשם שינוי נטול עוקצנות .
" לא ממש , תודה בכל אופן ".
" איך שתרצה "  קייקצ'יו נשכב על צידו גבו מופנה  אל הנער .
" תגיד קייקצ'יו ... " החל קצ'ושירו לא בטוח איך לומר את מה שחשב .
" מה העניין ?" ביקש קייקצ'יו לדעת  מסובב את פניו לעברו .
" נניח שיש לך בעיה כלשהי ..."  הנער עצר לרגע מחשב את דבריו  "  בעיה עם מישהו , מה הייתה עושה ?" שאל לבסוף .
" עם גבר , או עם אישה ?" התעניין קייקצ'יו .
" מה זה משנה ?" תהה הנער .
" ברור שזה משנה "  נזף בו קייקצ'יו  " ישנם שיטות טיפול שונות בשני המקרים  אם זאת אישה לרוב אתה יכול לעזוב אותה או למצוא פתורן להיות איתה. אם זה גבר לעומת זאת , יש לך רק פתרון אחד , טוב אני בטח לא צריך להסביר לך נכון .... אז , זה גבר או אישה ?".
" גבר ..." השיב קצ'ושירו קצרות , דמו החל לרתוח כשנזכר בקיוזו .
" טוב , במקרה הזה צריך לברר שני דברים , האחד אם הוא סמוראי ,  והשני הוא אם אתה שונא אותו מספיק ".
" מה הכוונה בזה ?" תהה הנער .
"תראה ... " נאנח סמוראי המתכת " דבר ראשון אתה צריך לומר לי עם הוא סמוראי או סתם איש פשוט , והשני - האם אתה שונא אותו מספיק כדי להרוג אותו  ? ".
קצ'ושירו עצר לרגע חושב , הוא בהחלט הרגיש את הצורך העז להעלים את קיוזו אבל לא ידע עם לזה התכוון קייקצ'יו לבסוף אמר  " כן , הייתי מסוגל  . אבל  למה חשוב עם הוא סמוראי או לא ?".
" אם הוא סתם איש פשוט יהיה קל יותר להרוג אותו אבל אם הוא סמוראי זה יהיה קצת יותר מסובך " הסביר קייקצ'יו .
"למה , אתה לא חושב שאני מסוגל להרוג אותו עם מדובר בסמוראי ?" התפרץ קצ'ושירו .
" בחיי , אני לא מבין איך הזקן קבל אותך לחבורה שלו עם אתה לא מסוגל להבין דבר פשוט "  התרגז קייקצ'יו  " לאזרח מן השורה אתה תמיד יכול לשסף את הגרון או לתת כדור בראש  בלי הרבה הסברים . אבל לסמוראים  יש קודים של כבוד , בשביל לפגוע באחד מהם אליך קודם כל להזמין אותו לדו קרב אחרת זה סתם יקרא פחדות  "  שלף קייקצ'יו .
" דו קרב ...." נדהם קצ'ושירו .
קייקצ'יו   בחן את תגובותו  המופתעת של הנער " אז , היית טיפש מספיק בשביל להסתבך עם  סמוראים , מה ? "  עקץ אותו סמוראי המתכת.
" כן  "  קצר הייתה התשובה .
" ואני בטוח שהוא גם לוחם גדול כמוני נכון !!!!" התגאה קייקצ'יו .
"בערך ..." קצ'ושירו עצם את עיניו מדמיין מולו את דמותו של הסמוראי הבלונדיני ומה שחלם לעשות לו , קיוזו מת  = נפתרו כל הבעיות .
אבל עדיין הייתה בעיה אחת דיי גדולה  שקצ'ושירו לא יכול היה להתעלם ממנה , קיוזו היה סייף מנוסה ובעל זריזות מדהימה . לנסות ולנצח אותו עם חרב  , זאת בלי כל ספק תיהיה התאבדות .
טוב כמו קייקצ'יו , חה הוא הרבה יותר טוב ממנו . עד כמה שקצ'ושירו התקשה להודות בכך קיוזו היה מאסטר בסייף ולעומתו לא היה לו שום סיכוי .
" מה קרה קצ'ו סאן  , פתאום השתתקת " קולו המקניט של קייקצ'יו העיר את הנער ממחשבותיו 

 " אז , הסמוראי הזה כל כך חזק ?".
"כן " סינן קצ'ושירו בן שיניו  " הרבה יותר חזק ממני ".
"וזה חשוב , הסיבה שבגללה אתה שוקל להתאבד ?" התעניין קייקצ'יו .
" ברור , אני מוכן להקריב את חיי למענ ...." התפרץ קצ'ושירו שלפתע עצר מבין מה שהיה עלול לומר  , מסיבה כלשהי הוא לא היה מוכן להודות ברגשותיו כלפי קירארה בפניו של איש , אולי מלבד קיוזו .
" אה , אז זאת אישה ... "  החל קייקצ'יו בחיוך ערמומי " היא בטח ממש יפה עם את מוכן להתאבד מול סמוראי מנוסה ממך ".
" זה לא עניינך ..." התרגז קצ'ושירו .
 " טוב , אם זה מה שאתה רוצה לעשות ...." נאנח קייקצ'יו  " אם כי אני מכיר דרך בה תוכל לנצח ".
" באמת , מה ?".
" תרמה ...." 
" לרמות ?" התפלא קצ'ושירו , קייקצ'יו היה האדם האחרון ממנו ציפה לשמוע את זה  " האם זה לא נוגד את הכללים של הסמוראים ?".
"טוב , אבל עם מדבור בעניין של כבוד אפילו סמוראים ירמו כדי לנצח ".
"אולי .... בכל מקרה תודה " קרא קצ'ושירו שהוא מתרומם מן הרצפה ופרץ בריצה מהירה אל הכפר , בחיפוש אחר קיוזו  הוא מצא אותו נשען על קיר הבקתה מביט בכף ידו הפצועה .
" קיוזו ..." קרא הנער אך הסמוראי הבלונדיני לא טרח אפילו להתייחס אליו  .
" אני צריך לדבר איתך " .
" שמעתי אותך מספיק "  הפטיר קיוזו שהוא מסובב את גבו אל הנער ירוק העיינים כמתכוון ללכת משם .
" באתי הנה כדי שנסדר את העניינים בינינו ".
זוג עיניים אדומות כדם נתונו בו מבט חודר " לך ולי אין בכלל מה לסדר ".
" כן יש לנו ..."  התעקש קצ'ושירו .
אך קיוזו בתגובה החל ללכת לכיוון דלת הכניסה לביקתה  " אני מזמין אותך לדו קרב " שמע אתו קורא מאחוריו. " אתה מה ?" בפעם הראשונה בחיו קיוזו לא יכול היה להתסיר את ההפתעה בעיניו , יכול להיות שהילד הזה כל כך רוצה להפרד מחייו .
" כמו ששמעת אני מזמן אותך לדו קרב , עם שחר אני ואתה על הצוק בקצה הכפר " קרא קצ'ושירו .
" אהיה שם " אמר קיוזו ונכנס פנימה .

*  קרני  השמש החלו חומקות מבעד למסך של עננים בשלל צבעים כשיצא קצ'ושירו מן המחסן בדרכו אל הצוק שבקצה הכפר , היום יפתור את הבעיות שלו אחת ולתמיד .
בפסיעות  איטיות הלך לו הנער לעבר השביל אשר מטביל אותו אל  צוק בו יוחלט סוף סוף מי יהיה זה  המיותר בינהם ומי יזכה בקירארה , הוא או קיוזו .

ההמשך יבוא ......

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                    שלכם

היי כולם ,

 הנה יצא לו עוד פרק בפאנפיק שלי , לפני שנתחיל  הנה לכם הסבר קצר על האנימה והפאנפיק שלי

לפרק הקודם , פרק טו'

ועכשיו , פרק 16 בפאנפיק שלי  , תהנו .....

פרק טז'

 לאחר שהתאספו כל שבעת הסמוראים יחדיו העלה קאמביי את נושא האספה  :

" נקבע שנישאר כאן עד תום עבודות השיקום  של הכפר."  הוא החל לומר

 " אך נראה שאין עוד צורך בכך ולכן  , אנחנו  עוזבים את כפר קאנה .... מחרתיים  ".

 " היי קאמביי , לא נראה לך שזה קצת פזיז? " התפרץ קייקצ'יו . 

" מה כוונתך ?" התעניין קאמביי  .                                                          

" לא עבר כל כך הרבה זמן מאז הכפר הזה הותקף , לא חשבת שכשנלך יהיה קל יותר להשמיד אותו " הסביר קייקצ'יו . 

 "יש בזה משהו " הודה הייאצ'י .

 " אני מסכים עם קייקצ'יו " הוסיף גורביי .

 שיצ'ירוג'י  שלח מבט שאול אל קאמביי " מה אתה מתכוון לעשות ? ".

 "אני מניח שאתם צודקים " השיב קאמביי  "  אבל מצד שני זקוקים לנו במקום אחר ".

 " אז למה שלא תשאיר רק אדם אחד או שניים מאחור ?" הציע הייאצ'י.

 "אבל את מי ? ..." החל קאמביי  " אני זקוק לכישוריו של כל אחד מכם במלחמה הקרבה ומלבד זאת לא נראה לי שיש בנכם מישהו אשר היה רוצה להישאר כאן , או שאני טועה ?"  אך איש לא ענה .

" מה אתה חושב על כך הייאצ'י ?" שאל קאמביי שהוא מחייך חיוך מריר .

" אני אסכים עם כל החלטה שלך אדוני  " השיב הייאצ'י  בהכנעה.

 " ואתה גורביי " פנה עליו הסמוראי המבוגר.

 " אני מסכים עם הייאצ'י , כל מה שתחליט יהיה בסדר מבחינתי " סיכם גם גורביי.

 "וקייקצ'יו  ?" .    

" נראה לך שאני אשאר כאן והשאיר את הלחימה הריצנית לחבורה של סמוראים זקנים וחלודים "  התפרץ קיייקצ'יו . 

 "לא , לא חשבתי ככה " השיב קאמביי בטון מבודח ולאחר מכן הפנה את מבטו אל קיוזו אשר נשען על קיר לא רחוק מהם ולא אמר מילה אחת במשך כל אותו הזמן  " אני מניח שאין טעם לשאול אותך , או שכן ?" .

 "לא , אני לא נשאר " השיב קיוזו קצרות ידיו שלובות זו בזו  . "לא חשבתי כך " נאנח הסמוראי המבוגר בעודו מחייך אל עבר שיצ'ירוג'י אשר ישב לידו  " גם אותך אין טעם לשאול  נכון ?"   שיצ'ירוג'י רק חייך ומשך בכתפיו . " אם כך " נאנח קאמביי , היה רק אדם אחד שאותו הוא לא שאל  אם כי הוא כבר נחש מה תהיה תשובתו . "קצ'ושירו " הוא  קרא בעודו פונה אל קצה החדר שם ישב לו הנער ירוק העיינים  , הוא לא השתתף באספה אך הובא לשם כדי לוודא שלא יגרמו בעיות כאלו ואחרות .  

" גש הנה " בקש קאמביי .

 הנער נגש אל המעגל יושב על ברכיו וראשו מורכן כאות כבוד " קראת לי אדוני ?" .

 " אנחנו שוקלים להשאיר מאחור משהו כדי ששימור על כפר קאנה בהיעדרנו , האם תרצה לקחת על עצמך את המשימה ?".

" להישאר לבדי ולשמור על הכפר ?" השתומם קצ'ושירו זאת הייתה בדיוק ההזדמנות לה הוא חיכה ההזדמנות  המושלמת שלו לנצח את קיוזו ולזכות בקירארה . "מובן שכן , אם אתה מחליט כך אדוני ". "אם כך סוכם , כשנעזוב  ק'צושירו יישאר מאחור ויגן על כפר קאנה עד שובנו " קבע קאמביי .

 "תודה רבה לך סנסיי ,אני לא אאכזב אותך " קרא קצ'ושירו הוא כמעט ויצא מגדרו מרוב שמחה , סוף סוף הוא נצח את הסמוראי הקר והמתנשא .             

קיוזו הביט במתרחש נאנח , ומבלי לומר דבר נוסף נגש אל דלת הכניסה ועזב את המקום.

  " קיוזו ...." קרא אחריו הייאצ'י בעוד גורביי  קם ממקומו במטרה ללכת אחריו.

"תן לו ללכת "  נשמע קול מאחוריו .

" אדון קאמביי ..." התפלא גורביי .

" עדיף כך "  סיכם קאמביי שהוא קם ממקומו ונגש אל החדר השני .

 * קיוזו ישב לו לבדו ביער , עדיין מתקשה לקבל את הבשורה ההיא :

 " קצ'ושירו יישאר מאחור כדי להגן על הכפר " קבע קאמביי .

 להגן על הכפר חה , זאת בהחלט הייתה בדיחה טובה  , הוא בקושי מסוגל להגן על עצמו .

הרי ברור היה שלא אכפת לו עם מישהו נוסף ימות , הדבר היחיד שעניין אותו הייתה העובדה שכך הוא יוכל  להיות  קרוב אל קירארה . פרחח ארור  הוא היה כולו מדושן עונג וכמעט שהתעלף מרוב שמחה  כשהודיע לו קאמביי שהוא נשאר בכפר . קיוזו נאנח ,  כועס על עצמו על שהלך מבלי להגיד דבר אם כי מה שהתחשק לו יותר מכול היה לערוף את ראשו של קצ'ושירו , הוא מעולם לא חשב שדבר כזה עלול לקרות לו.  הממזר הקטן באמת הצליח להזיז אותו הצידה , איך לעזאזל הוא יכול היה להרשות זאת ' אין מצב שהממזר  הזה יישאר לבד עם קירארה שלי.....' חשב בליבו .

 לפתע הוא עצר , מעכל את דבריו 'קירארה שלו ?! ' איזו מן מחשבה מוזרה עברה בראשו .

נראה היה שגורביי צדק , קיוזו הרגיש שהוא הולך ומשתגע , מחשבות רבות פרצו אל תוך מוחו

מנפצות את חומת ההיגיון שלו , לא משנה כמה ניסה לחשוב על משהו אחר מחשבותיו תמיד היו חוזרות רק לנושא אחד .... קירארה. היה עליו לעשות משהו לפני שישתגע לחלוטין,  נראה שלעזוב את הכפר היה הפתרון היחיד.

 "קיוזו..." נשמע לפתע קול  הוא היה מוכר מאוד ומשום מה גרם לעצביו של  הסמוראי לרעוד בכל פעם ששמע אותו . קיוזו שלח מבט חודר אל דמותו של קצ'ושירו אשר החל מתקרב עליו אט אט  

"אני רוצה לדבר איתך ...."

הסמוראי הבלונדיני  החל שולף את אחת הקטאנות שלו , מכוון אותה אל הנער  " אתה רוצה למות ?" שאל בקול קר ואכזרי יותר מבעבר עיניו האדומות ננעצו בנער ירוק השער שמולו מאיימות ומפחידות.

 " הרוג אותי עם תרצה " השיב לו קצ'ושירו  ולא נראה שוא ממש פחד  "אבל זה לא ישנה דבר " .  

* לא רחוק משם עמדו שיצ'ירוג'י וגורביי אשר יצאו גם הם בעקבות קצ'ושירו וקיוזו והביטו במתרחש בדאגה " אני חייב לעצור אותו ..." החל שיצ'ירוג'יו שלפתע הרגיש את ידו של גורביי על כתפיו

 "חכה רגע " אמר הסמוראי החביב .

" גורביי סאן?" שאל שיצ'ירוג'י באי אמון גורביי היה האדם האחרון ממנו הוא ציפה שיעצור אותו .

" אל תתערב" השיב גורביי .

"מה זאת אומרת , ' על תתערב'  ? "  התפלא שיצ'ירוג'י  " אתה רוצה שהוא יהרוג את הילד?" .

" זה לא יקרה".                                                                                             

 " מה ?" נדהם שיצ'ירוג'י  .                                                                                       

 " בטח בי 'ממוטארו ' , לא יקרה כלום לילד " אמר גורביי בעודו מחייך שיצ'ירוג'יו נאנח  " בסדר , אבל בשנייה שנראה לי כי המצב יוצא משליטה אני נכנס " אמר.

 " אני אחריך " חייך גורביי בשנית .  

* קצ'ושירו לקח צעד אחד לאחור ,  לא היה בכוונתו לסגת זאת הייתה ההזדמנות האחרונה  שלו להתעמת  עם קיוזו והוא לא יוותר עליה , לא חושב מה יהיו התוצאות  " אני מתנצל על כל הדברים שעשיתי ואמרתי בעבר " הוא החל בולע את רוקו  "אבל זאת האמת  קירארה בחרה בי ".

 "סיימת ?"  שאל קיוזו  חרבו עדיין מכוונת אל הנער.                                                  

" עדיין לא , כמו שכבר אמרתי לך בעבר קירארה הייתה שלי "    .

 " זה לא ענייני " השיב הסמוראי ,ידו כבר החלה לרעוד מרוב כעס  .

 " אולי לא , אבל בכל זאת יש משהו שרציתי שתדע ..... שאמרתי שהיא הייתה שלי התכוונתי במלאו מובן המילה ....." הוא החל לוקח נשימה ארוכה , הצעד הבא שלו לא היה קל  אבל הוא לא ייסוג עכשיו יהיה מה שיהיה  " קירארה התמסרה לי בכל גופה ונשמתה "  .

" מה ?! "  הסמוראי הבלונדיני חש  שהוא כבר לא יכול לשלוט בכעסו ידו לפטה חזק יותר את ניצב חרבו .  קצ'ושירו חשב שאולי עליו להפסיק כאן אבל משהו בתוכו מנע זאת ממנו , הוא רצה לראות את קיוזו מושפל לגמרי גם אם זה אומר שחיו בסכנה  " ממש כמו ששמעת , קירארה  התמסרה לי לחלוטין  , לא  רק ליבה היה שלי אלה גם גופה............" אמר  לבסוף שהוא מוכן לגרוע מכול . 

אך קיוזו לא אמר או עשה דבר רק ישב במקומו , גופו הפך לאבן ופניו לבנות היו כסיד , בעודו מנסה לעכל  את מה שהרגע ספר לו קצ'ושירו . הוא הרגיש כאילו חרב ננעצה בבשרו והכאב היה בלתי נסבל אפילו עבורו .

* שיצ'ירוג'י שלא היה רחוק משם בהרבה ושמע את דבריו קפא גם הוא בתדהמה :

 " מה הוא הרגע אמר? " .

 " אני לא מאמין , איך הוא מעז...." נהם  גורביי זאת הייתה הפעם הראשונה ששיצ'ירוג'י ראה אותו כל כך כועס  " איך הוא מעז לשקר בצורה כזאת , ולהכפיש את שמה הטוב של הילדונת , רק בגלל רגשי הנחיתות הטיפשיים שלו "  הוא קרא  בזעם מניח יד אחת על נדן חרבו  " הוא עוד ישמע ממני ...."

המשך יבוא.....

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                    שלכם