השעה הייתה כמעט שתיים לפנות בוקר כשחזר שיצ'ירוג'י מהסיור הלילי שלו , העייפות נראתה על פניו ולמרות שהכול נראה שקט הוא היה מודאג מאוד "כדי לעשות משהו עם השקט המטריד הזה." נאנח לעצמו בעודו פותח את דלת הכניסה לבקתה ונכנס פנימה . בפינת החדר ישב לו קיוזו נועץ מבט חודר אל עבר הדלת . 

 " היי "  החל שיצ'ירוג'י  " חשבתי שכל האחרים מלבדי כבר ישנים " .

 "אתה לא היחיד שלא ישן " רטן קיוזו . 

 "טוב , בכל מקרה הייתה צריך לנמנם קצת , לפחות עד שנעזוב , שזה יהיה בעוד חמש שעות בערך" .

 "חמש שעות... " מלמל קיוזו נראה שמהחשבה לא הייתה לרוחו כלל .

 "אמרת משהו ? " .

 " לא " ענה קיוזו קצרות.

 " או.קיי " השיב שיצ'ירוג'י  שעה שהתיישב  לצד חברו קר המזג  ומוזג לעצמו מעט מים ,נזכר בכל מה שקרה מוקדם יותר באותו היום בן קיוזו וקצ'ושירו, הוא תכנן לשאול אותו על כך שלפתע נפתחה דלת הכניסה וקצ'ושירו עמד בפתח " אני צריך לדבר איתך " אמר שהוא מתעלם לחלוטין משיצ'רוג'י ונגש אל המקום בו ישב קיוזו .

אך זה רק הפנה את מבטו לכיוון השני  " לך מכאן " לחש בארסיות .    

"אני .... טוב , אני רק רציתי , להודות לך כמו שצריך " אמר הנער אך קיוזו עדיין לא ענה.

' להודות לו ?, על מה ? ' חשב שיצ'ירוג'י לעצמו הוא היה מסוקרן לדעת מה הלך שם.

 " טוב, בכל מקרה , תודה רבה לך  על שהצלת את חיי " המשיך קצ'ושירו קד קצרות בראשו ונגש אל הדלת מניח את ידו על הידית . שלפתע פתאום הסתובב אל המקום בו ישבו הסמוראים "  אתה אידיוט , זה מה שאתה"  הוא צעק שני הגברים הביטו בנער בתדהמה " חתיכת פחדן אחד , בחיים שלי לא ראיתי פחדן שכמותך " המשיך הנער  "קצ'ושירו " מהר שיצ'ירוג'י להתערב אך לא נראה כאילו קצ'ושירו שם אליו לב . 

" אתה קורא לעצמך גבר , אבל אתה פשוט פחדן , פחדן עלוב ולחשוב שאני אמור להיות הפחדן בינינו ".

 " תפסיק מייד " גער בו  שיצ'ירוג'י.

 "אני רק אומר את האמת " המשיך קצ'ושירו " האיש הזה הוא סתם פחדן " אמר מצביע על קיוזו " תמיד אנשים כינו אותי כך ולא משנה מה שעשיתי תמיד הייתי מלא בפחד , גם עכשיו אני פוחד , פוחד למות ופוחד לאבד את קירארה שהיא הדבר הכי טוב שהחיים האלו נתנו לי ... אבל אתה,הרבה יותר פחדן ממני  אתה אפילו פוחד להתקרב אליה . אני פשוט לא מבין , איך היא יכלה אפילו לחשוב על לאהוב אידיוט כמותך הרי לא אכפת לך שהיא הייתה מוכנה להקריב הכול למענך אפילו את חייה".

 "זה יספיק קצ'ושירו " קרא שיצ'ירוג'י בכעס בעודו קם על רגליו " נראה לי שהתגרתה בו מספיק ליום אחד" .

" אני הולך " השיב קצ'ושירו פניו אל הדלת " רק רציתי להגיד ל'סמוראי'  הזה מה אני חושב עליו " המשיך שהוא נותן מבט אחרון מלא בוז בקיוזו  " שוב תודה על שהצלתה את חיי , פחדן " אמר שהוא טורק את הדלת אחריו ונעלם אל החשיכה .  " בחיי , איזה מן ילד זה " נאנח שיצ'ירוג'י שולח מבט בוחן אל עבר קיוזו שהוא מתכונן לגרוע מכול . אך זה רק הביט בשקט בדלת הכניסה הסגורה  " פחדן  ?,  אידיוט ??, באמת ???" הוא מלמל .
 
 
 
* יום חדש החל מפציע , ושש מתוך שבעה סמוראים התכוננו לעזוב את כפר קאנה. שהכוהנת הגדולה וכל אנשי הכפר מגיעים להיפרד מהם. כולם , מלבד קירארה אשר עומדת לה לבדה בשדה בקרבת הצוק ומביטה אל השמש אשר החלה זורחת לאיטה .

"חשבתי שאמצא אותך כאן " נשמע אז קולה של סנאי.                                                       

 " הם כבר הלכו ? " שאלה קירארה עיניה עדיין נעוצות בשמים .                            

"עדיין לא , את לא מתכוונת לבא ולהיפרד מהם ?"                                           

"חשבתי על זה " השיבה הנערה מסובבת את פניה אל חברתה דמעה נצצה בעיניה   " אחרי הכול , זה יהיה דיי ילדותי מצדי עם לא אעשה את זה , נכון? ".

 "את בטוחה בקשר לזה ?" שאלה סנאי בחשש.

 "מובן , הרי ידעתי שהיום הזה יבוא מתישהו  " .

  " כן , אבל בכל זאת " סנאי לא הייתה כל כך משוכנעת.

 "אני בסדר גמור , אל תדאגי לי " הרגיעה אותה קירארה.

   "בטוחה ?" .

"במאה אחוזים " .

 סנאי הכירה את היטיב את קירארה וידעה שלא כך היא באמת הרגישה  אבל לא היה עוד טעם להעלות את הנושא " אז את באה ?" שאלה לבסוף.                          

"  תתקדמי אני אבוא עוד מעט " השיבה קירארה בעודה מסובבת את מבטה אל השמש העולה . 

" או.קיי אבל הזדרזי אחרת תפספסי אותם " אמרה בעודה עוזבת את המקום.

" כבר פספסתי לפני הרבה מאוד זמן , פספסתי אותו " היא נאנחה .

"קירארה " שוב שמעה קול מאחוריה הפעם היה זה מישהו אחר.

 " קצ'ושירו סאן....." אמרה שהיא ממהרת להסתובב לאחור  " מה אתה עושה כאן ?, חשבתי שתעזוב עם האחרים" .                    

"אני מניח שלא שמעת אבל  סנסיי החליט לתת לי הזדמנות שניה ו השאיר אותי מאחור כדי להגן על הכפר שלכם "

 "באמת ?" היא נראתה מעט מופתעת , 'אז זה הדבר שעליו התנצל האדון קאמביי ' חשבה לעצמה.

"אני באמת שמחה בשבילך "  השיבה קצרות .

קצ'ושירו נגש אליה ואחז בידה  "תראי קירארה ..... אני יודע שמעשיי היו בלתי נסלחים ואבין עם לא תרצי לראות אותי יותר אבל... " הוא השתתק לרגע שולח מבט קצר אל פניה  היפות שהוא נאנח " אבל , רק רציתי שתדעי שכל מה שאיי פעם עשיתי , הכול היה למענך " .

 " זאת הבנתי " השיבה  חיוך קטן החל עולה על שפתיה  למרות הכול היא באמת חביבה אותו  לו רק פגשה בו מוקדם יותר יתכן כי הכול היה  אחרת.

 "  אני לא חושב שהבנת ... " המשיך קצ'ושירו " אני אוהב אותך ....." אמר לבסוף .

" אני יודעת  אבל... "  היא החלה מושכת את ידה משלו מפנה לו את גבה ראשה מושפל אל הרצפה , היא רחמה עליו , למרות הכול הוא אהב אותה גם שידע כי היא לעולם לא תוכל לגמול לו על אהבתו כלפיה.

  "כן , אני יודע " הוא אמר משפיל את פניו אל הרצפה אפילו עכשיו , אהבתה לקיוזו הייתה כו חזקה .

שום דבר שיאמר או יעשה לא יוכל לשנות זאת, "אם לאמור את האמת אני חושב שבחרת נכון  "  סיכם. 

קירארה הרימה ראשה בהפתעה גבה עדיין היה מופנה אליו  " אבל , זה לא אומר שוויתרתי אליך עדיין " החל קצ'ושירו " אם איי פעם תתחרטי  אני אחכה לך " אמר לבסוף על שפתיו פרוס חיוך בעוד הוא שולח מבט אוהב

 אל קירארה  , מסובב את גבו והחל הולך משם .
 
 

* קצ'ושירו התרחק רק במעט מהמקום בו עמדה קירארה .  מרגיש שאליו לגרור את רגליו על מנת להתרחק ממנה .  חלק ממנו התחרט על כל מה שאמר עכשיו ורצה לרוץ חזרה אל אותה הנערה שאהב  , לאחוז בה , לנשק אותה ולעולם לא לתת לה ללכת, אבל בתוך תוכו ידע שהוא עושה את הדבר הנכון .
" במיילא לא היה לי סיכויי " הוא נאנח , מבחין מדמותו של גבר אשר חלף על פניו בדרכו אל ראש הצוק

" כן , כמו שחשבתי " הוא החל מחייך " לא היה לי שום סיכויי " מילמל לעצמו  שהוא מקווה בכל ליבו לסוף טוב עבור קירארה .
 
 

*  " קצ'ושירו " נאנחה קירארה מניחה יד אחת על ליבה .  היא יכלה לשמוע את פסיעות רגליו על הדשא , הוא לא היה רחוק " חכה רגע ..." קראה שהיא מסתובבת לאחור קופאת על מקומה. מבחינה בדמותו של הגבר אשר עמד מולה ,הוא היה גבהה ורזה  לבוש במעיל עור אדום אשר זהר באור השמש   ידיו זרוקות לצידי גופו ,שערו הבלונדיני ריחף  קלות ברוח הבוקר הנעימה  " קיוזו ? " לחשה באי אומן שהיא שולחת מבט בוחן אל עבר הסמוראי פניו היו קרות כתמיד , עיניו  כגוון האודם   נצצו באור השמש , פיו הדק , המושלם התעקל בחצי חיוך למראה ההפתעה שעל פניה . "חשבתי שכבר עזבתם " החלה קירארה בעודה מתקרבת אליו .

 " עדיין לא " השיב לה קיוזו קצרות . 

" טוב , אם תסלח לי , אני צריכה להיות עכשיו בכיכר הכפר יחד עם כולם דרך צלחה ולהתראות " אמרה בעוד היא קדה קלות בראשה , לוקחת נשימה ארוכה והחלה  הולכת  משם .  שלפתע הרגישה בידו האוחזת בזרועה.

 " חכי " שמעה אותו אומר "מה העניין ?" שאלה שהיא מנסה להשתחרר מאחיזתו  אך הוא סגר אליה עם זרועו השנייה מקרב אותה אליו " אל תלכי " לחש . הוא היה קרוב , קרוב כל כך עד שליבה  החל לפעום בחוזקה .

 שהיא נכנעת לרגשותיה הניחה קירארה את ראשה על חזהו ולבושתה הנוראה  החלה לבכות . 
 " אני כל - כך מצטערת " אמרה  שהיא  מנסה בכל כוחה לעצור את הדמעות " אין לי מושג מה קרה לי אני ... אני רק... אוי, אני כזאת טיפשה " ייבבה שהיא מרגישה את אחיזתו בה מתהדקת  " אני הטיפש " שמעה אותו אומר שהיא מרימה את ראשה אליו עיניה נתקלות במבטו , כו רך ומרגיע הוא היה , שונה לחלוטין מהמבט החודר והקר אליו הייתה רגילה  " בלי דמעות " אמר שהוא  משחרר את אחיזתו , שולח אצבע עדינה למחות את דמעותיה .

 " אני ...." היא החלה לגמגם , כל גופה רועד רק מהמחשבה על שהייתה בן זרועותיו "בבקשה תסלח לי , התנהגתי כמו אידיוטית " .

 "האידיוט היחד פה זה אני , מצטער "  לחש .  

בפעם השנייה אותו הבוקר קפאה קירארה על מקומה . ' האם הוא הרגע התנצל בפניה ?' בלי כל ספק היא חולמת , כל זה היה מוגזם , יפה מידי בשביל להיות אמיתי " קיוזו ?" שאלה בקול רוטט עיניה בוחנות את פניו  קיוזו לא אמר דבר ורק התקרב אליה ידו האחת אוחזת בסנטרה.

 " טיפש שכמותי , איך נתתי לזה לקראת ...." הוא קרא  עיניו בוחנות את פניה היפות , את עייני השקד ושפתי הדובדבן "למה ? , למה ?" המשיך שהוא מנמיך את פיו אל שלה בנשיקה , זרועותיו סוגרות עליה במהירות כאילו מנסה למנוע כל התנגדות אפשרית , לא שהיה בזה כל צורך , קירארה כרחה את זרועותיה סביב צוורו מאושרת , לרגע אחד הרגישה שהכל סביבה התערפל ונעלם רק הוא היה שם האדם היחידי שבו רצתה להאחז לנצח .

 "קיוזו .... " נשמע אז קול קורא .
השניים מהרו להפרד מבחינים בקאמביי ,שיצ'ירוג'י , הייאצ'י קייקצ'יו  וגורביי העומדים לא רחוק מהם  "אנחנו זזים " אמר קאמביי שולח מבט קצר אל עבר חברו .

 קירארה שלחה גם היא מבטה אל עבר קיוזו בעודה אוחזת בשרוול המעיל שלו , אכזבה וכאב נשקפו מעיניה  היא ידעה שעליו ללכת אבל התקשתה להשלים עם זה. " אחזור " אמר שהוא מעביר  יד מלטפת על פניה ומהר להצטרף אל האחרים . קירארה מהרה גם היא לגשת ולהפרד מהם , מודה להם על הכול. הסמוראים נפרדים מן הכוהנת הצעירה של כפר קאנה וממשיכים בדרכם . "שמור על עצמך ותחזור מהר , אהובי...." לחשה  קירארה אל הרוח שהיא מביטה בקיוזו המתרחק מהמקום מניחה יד אחת על ליבה , דמעות החלו זולגות מעניה אם כי לשם שינוי היו אלה דמעות  של אושר.  הוא אהב אותה , זאת היא ידעה ,יום אחד הוא עוד יחזור ,  והיא תחכה לו ,       כל החיים אם תצטרך .... 

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הסיפור הבא .....

                                                             שלכם

 * "יש סיבה ..." שמע גורביי את קולו של קיוזו מאחוריו הוא סבב את מבטו אל המקום בו ישב חברו ונתקל בעיניו של הסמוראי . היה בו משהו שונה , לא היה זה אותו מבט חודר וקר אשר נבט מעיניו בדרך כלל כי אם

מבט אחר , רך יותר . הבעה שגורביי לא ראה מעולם על פני חברו  "יש סיבה .."  הוא לחש  כל גופו רעד מעצם המחשבה , כן הייתה לו סיבה טובה להתעניין 'בכוהנת הטיפשה ' סיבה שגרמה לגופו לרעוד ולליבו לפעום

בחוזקה  סיבה שלמרות שניסה להדחיק אותה מילאה את כולו וסרבה לעזוב אותו  " אני אוהב אותה  "הוא לחש .  גורביי אומנם כבר ידע על כך אך אם זאת הוא נדהם לשמוע אותו מודה בכך בפניו .
הוא משך בכתפיו  "אם ככה אתה אומר " השיב חונק צחקוק בגרונו שהוא פונה חזרה אל החדר " לילה טוב " אמר ונעלם "כן  , לילה... " מלמל קיוזו אל עבר הדלת הסגורה .
 
  * השעה כבר הייתה נורא מאוחרת שהגיע קצ'ושירו אל המחסן בקרבת המקדש - לאחר מה שקרה לא היה טעם שיתקרב אפילו אל הבקתה ההיא . המקום עצמו היה חשוך כמעט לגמריי אבל הדבר לא הטריד את

קצ'ושירו כלל , להפך נראה היה שהחשכה תאמה את מצב רוחו העגום.

'כמה טפשות יכולה להיות  בבן אדם אחד?' ,  איך ביום אחד אפשר לאבד דבר מה ששואפים אליו כבר  הרבה זמן ובצורה כזאת .

 "קירארה "  הוא נאנח בעודו נשען על משקוף הדלת . שלפתע פתאום שמע דבר מה נופל על הרצפה "מי שם ?" שאל קצ'ושירו  ממהר לשלוף את חרבו "צא החוצה " פקד הנער המבוהל  .
"קופצני כתמיד " נשמע אז קול הוא היה מוכר עד מאוד . קצ'ושירו הביט בתדהמה בדמותו של הגבר אשר יצאה מבן הצללים הוא היה גבוהה מעט יותר מהנער שערו האפור , הארוך נפל על כתפיו עיניו השחורות נצצו

באור הירח , על פניו היה נסוך חיוך מריר. 
"סנסיי...." קרא הנער בהפתעה שהוא מהר לתקן את עצמו " זאת אומרת , אדון קאמביי הנכבד " סיכם שהוא קד בראשו כהדרת כבוד , למרות שהיה זה עבורו כבוד עצום להיות במחצתו של קאמביי
 היה זה האדם האחרון אותו ציפה לפגוש  בזמן הקרוב .
 "איפה הייתה עד עכשיו קצ'ושירו "? שאל  קאמביי בעודו בוחן את בגדיו המלוכלכים ואת פניו האדומות   " סתם טיילתי " שיקר  הנער .
 " אני מבין , ולא נתקלת באיש בזמן הטיול הזה שלך ?  נגיד בקיוזו ?" התעניין קאמביי שולח מבט עוקצני אל הנער קצ'ושירו החל תוהה כמה כבר הוא יודע , הדבר היחידי שהיה חסר לו הוא שבנוסף לטעות הטיפשית

והמרה שעשה הבוקר  הסמוראי המבוגר שפעם התגאה להיות המאסטר שלו  ידע על הדברים המביכים  שאמר על קירארה ועל עצמו  .
"שבחרתי בך להישאר מאחור ,  עשיתי זאת למען בטחון הכפר " החל קאמביי לומר בעודו מתיישב על המחצלת " אולי טעיתי  במעשיי".
"בחרת בי ?" תהה קצ'ושירו  הרי באותו הבוקר קבע קאמביי כי אין הוא עוד חלק מהסמוראים .
"למרות כל הצרות שגרמת לאחרונה ראיתי כי לבך פועם בחוזקה למען מטרה נעלה אם כי בחרת בנתיב מעט מוטעה ".
 מבלי שתכנן החלו מחשבותיו נודדות אל קיוזו והפרצוף הגאה שעשה כאשר הציל את חיו , 'למה לעזאזל הוא עשה את זה ' הוא המשיך לתהות מבלי לקבל תשובה .
" מה הוא כבר סיפר לך עלי ?" התפרץ הנער אל תוך דבריו לא מודע למעשיו.
" הוא ?," פניו של קאמביי נתמלאו הפתעה "אתה מתכוון לקיוזו ?, שום דבר  אם כי נראה לי שיש דבר מה שאתה משתוקק לדבר עליו  ".
  " אני לא מבין על מה אתה מדבר " השיב קצ'ושירו  מרכין את ראשו , פניו בערו מבושה .
"בוא הנה " פקד קאמביי מסמן לו  לשבת מולו עיניו חקרו את פניו של הנער  , קצ'ושירו היסס לרגע ולאחר מכן התיישב מולו פניו מביטות אל הרצפה  "עכשיו , אתה רוצה לספר לי מה העניין ?" .
" אני מניח שעשית טעיות רבות בחיי " החל הנער צער רב נשקף בקולו .
" מה שאמרתי היום בקשר לכך שאינך עוד חלק מאיתנו נאמר מכעס ואולי גם מאנוכיות . הבן אנחנו הגענו הנה במטרה להגן על הכפר ועל כל תושביו באשר הם... " הוא עצר לרגע נותן מבט חמור סבר בקצ'ושירו
 "איני יודעת אילו צרות יש לך עם קיוזו ואולי , אין לי כל רצון לדעת " הזקן נאנח מבטו התרכח רק במעט

" ובכל זאת לסכן את קירארה הצעירה כדי לפתור את בעיותך איתו הוכיחה לי שאינך מוכן עדיין להקרא סמוראי כיוון שלא רק סיכנת חיי נערה חפה מפשע בקרב ידוע מראש נגד סמוראי , אלה שסכנת את חייה של אחת מאלו אשר בחרביך נשבעת להגן עליהם. או ששבועה זאת אינה אומרת לך דבר ".
קצ'ושירו שתק פניו עדיין מופנות לרצפה מתחמקות ככל האפשר ממבטן החודר של עיינים השחורות .
" אבל גם אני אינני מושלם ולכן בתוקף היותי כזה , אני מאמין שאתה זכאי להזדמתו שניה ".
"אתה מתכוון שאוכל לחזור ולהיות אחד מכם ?!" קצ'ושירו לא ידע את ליבו מרוב אושר פניו הביטו בפניו מלאי הקמטים של הסמוראי לפניו כאילו חיפש בהן את האישור למה שאמר .
" בתור התחלה חשבתי שיטיב איתך להשאר כאן ולהמשיך את המשימה שקיבלת , להגן על תושבי כפר קאנה " סיכם קאמביי .
קצ'ושירו היסס , אחרי כל מה שקרה לו, היה חכם מצידו לעזוב את המקום " האם זה כדאי ?" שאל לבסוף מבחין בחיוך מריר הנפרש בזווית פיו של הסמוראי המבוגר .
" על השאלה הזאת ישנו רק אדם אחד שיכול לענות " השיב קאמביי לבסוף .
" למה בחרתה דווקא בי להישאר מאחור ? , ולמה עכשיו ?" החל קצ'ושירו  עדיין לא מבין את המניעים שלפיהם פעל המאסטר שלו. "האם זה בגלל שהאחרים סרבו לכך , או בגלל שאני חסר תועלת  ?".
אך קאמביי לא ענה לשאלותיו ובמקום זאת שאל  "האם אתה חסר  תועלת ?"                                                 "אני כבר לא יודע "  הודה קצ'ושירו בראש מורכן .
"זה כל כך חמור , מה שקרה לך ?"  התעניין קאמביי .                                                                   
" זה לא מה שקרה ..." החל קצ'ושירו משפיל עיניו אל הרצפה " אלה מה שעשיתי ..." הוא השתתק לרגע מרים את פניו עיניו נתקלו באלו של קאמביי ."סנסיי , האם איי פעם הרגשתה שאתה עומד להתפוצץ מרוב כעס

על משהו , ושאין ביכולתך לשלוט בזה ? . לא משנה מה תעשה ".
"אתה לא מבלבל , כעס עם קינאה ?" שאל הסמוראי הנבון שהוא מתעלם מצורת הביטוי בה פנה אליו הנער , קצ'ושירו בתורו לא השיב רק ישב במקומו ולא אמר דבר  "הבנתי... " המשיך קאמביי   " זהו טבעו של

האדם לחוש כעס , קנאה ולעיתים גם בלבול  בן אם אתה סמוראי או כל אדם אחר אחרי הכול כולנו אנושיים .  ההבדל הגדול בן השניים , הוא שכדיי להיות סמוראי עליך לדעת לשלוט לחלוטין ברגשותיך ולא לתת שהם

ישלטו בך ".
"גם אם זה אומר להציל את חיו של  האויב ?" שאל קצ'ושירו למרות הכול לא הצליח להרחיק מעצמו את המחשבה שקיוזו היה האויב הגדול ביותר שאי פעם נברא עבורו  .
  "לפעמים מתוך בלבול או כעס כושר השיפוט של בני האדם מתערער והם עלולים לראות אויבים כחברים ואת חבריהם כאויבים " סיכם קאמביי שהוא רומז על כך שמתוך קנאה בקיוזו התפתה קצ'ושירו לעשות עסקה

עם יוגו שהיה אויבם ובגד ביחדים להם יכול היה בפה מלא ובלי כל חחש לקרא חברים.
 "  ואיך אני יוכל להבדיל בין השניים ?" שאל הנער התסכול ניבט מעיניו הירוקות .
" למד להכיר הייטב את רגשותיך  דע לשלוט בהם " השיב הסמוראי שהוא נאנח "פגיעה  ברגשותיהם של אנשים אחרים ,לא עוזרת לך במטרותיך ובטח שלא תהפוך אותך לגבר ".
  "אז אתה אומר שאני פשוט צריך לוותר "? התפרץ קצ'ושירו לא מוצא את עצמו מרוב כעס .
"לכל אדם שנולד ישנה דרך ושינה גם מטרה . מהיום בו פקח את עיניו חייו מובלים ע"י אות המטרה הזאת עד שיבצע אותה כראוי ולפי כך רק אותו אדם יכול לבחור את הדרך בה ילך ואת צורת החיים בה יחייה ..." 

הזקן נאנח " ואת זה ילדי , יהיה עליך ללמוד בעצמך " אמר לבסוף  מבטו נח עתה על אותו  נער מיוסר שרק חיפש את מקומו  בינהם , עיניו החכמות הביעו האדה רבה כלפיו .
קצ'ושירו ישב שם זמן מה ולא אמר דבר , חושב על כל דבריו של קאמביי ועל הדרך בה בחר לעשות את הדברים , בלי כל ספק הייתה זאת דרך שגויה שהשיגה עבורו את התוצאות ההופכות , בוז מצידה של אהובתו

קירארה ולהדחתו מקבוצת הסמוראים . לו רק היה פועל בדרך אחרת הכול היה שונה ... לפתע פתאום מחשבה צצה בראשו , אכן הייתה קיימת דרך כזאת , דרך בה יכול היה לתקן לפחות חלקיק ממעשיו הנתעבים .
 "תודה לך אדון נכבד " הוא החל להגיד בזמן שקפץ על רגליו כאילו הכיש אותו נחש " אני מודה לך על זמנך ועל עצתך , עכשיו ברשותך אני חייב לזוז  , להתראות אחר כך " אמר שהוא קד קידה עמוקה וממהר לעזוב

את המקום.   יודע מה עליו לעשות עכשיו .
 

* קירארה נכנסה אל המקדש והבחינה בסבתה היושבת בחדר הכניסה לפניה ספל תה . הזקנה שלחה מבט בוחן אל עבר הדלת "מצטערת , אני יודעת שאיחרתי " השיבה הנערה מרכינה את ראשה וממהרת אל

חדרה " קירארה "  היא שמעה קול מאחוריה ממהרת להסתובב "בואי הנה " אמרה הזקנה שהיא מסמנת לה לשבת מולה קירארה עשתה כמצוותה והתיישבה .
"כבר זמן רב שאת מתהלכת לך ככה , עם הראש  בעננים . מגיעה מאוחר הביתה ומיד נעלמת ...." החלה סבתה נאנחת  " אני מבינה שמשהו מטריד אותך או יותר נכון יהיה לומר מישהו  " היא עצרה לרגע שולחת מבט קצת אל נכדתה " אבל מדאיג אותי  שאת מזניחה את חובותיך ויותר מזה , את מזניחה את עצמך".
"אני מבינה " השיבה קירארה מרימה את ראשה  מהרצפה מחייכת קלות "אני נורא מצטערת עם הדאגתי אותך סבתא ,אבל אני באמת בסדר "  הזקנה הנידה ראשה היא אומנם לא השתכנעה לגמרי אבל החליטה לתת לנכדתה להנות מהספק    "וובכן , ישנו עוד עניין שאיתו הייתי רוצה לדבר איתך " .
 "אם מדובר בהעברת קמע הכוהנות שלי לקומאצ'י, אני כבר החלטתי סבתא ".
 " כן , זאת כבר הבנתי , אבל לא על זה רציתי לדבר , אם כי אני עדיין חושבת שאת קשה מידי עם עצמך " היא נאנחת  " מוקדם יותר היום , בשעה שיצאתי  יחד עם האדון קאמביי כדי לבקר את הפצועים  נודע לי וובכן , נודע לי שהם עוזבים את הכפר שלנו מחר עם שחר " אמרה לבסוף שהיא שולחת מבט בוחן אל עבר  קירארה , התגובה של נכדתה הדאיגה אותה .
" הבנתי " חייכה הנערה אומנם בתוך תוכה נוצר לו הצורך לבכות אבל היא ידעה שכך זה אמור להסתיים בסופו של דבר " אני בסדר גמור, אין לך מה לדאוג  לי ".
  "את בטוחה בזה ?" שאלה הזקנה  בחשדנות , באופן מסיים  הטרידה אותה העובדה שאחרי כל מה שעברה בשל אהבתה לאיש ההוא קירארה מוותרת  עליו בכזאת קלות יתר  .
"לגמרי " השיבה הנערה שהיא מחייכת ומבקשת את ראשותה של  סבתה ללכת לחדרה  הכוהנת הזקנה מהנהנת לאישור וקירארה ממהרת ללכת משם שהיא נכנסת לחדר השינה שלה ושל קומאצ'י ונשכבת במיטתה עיניה נעוצות בתקרה דמעות החלו זולגות מהן ."הפסדתי" היא  לחשה לעצמה , נזכרת שוב בקולו הקר של קיוזו גבו היה מופנה אליה והוא מקמץ את אגרופו מרוב כעס .הוא תעב אותה , תעב אותה כל-כך והכול בגלל שקריו של קצ'ושירו . עכשיו הוא הולך ואין לה אפילו את  ההזדמנות להסביר לו שכל מה שחשב עליה לא היה נכון כלל   ושהגבר היחיד איתו היא הייתה מסוגלת איי פעם לחטוא כך היה הוא ורק הוא  .
הדמעות בעיינה גברו " הו, קיוזו ...."  היא יבבה קוברת את פניה עמוק בתוך הכר  .
 
 
ההמשך יבוא ..... 

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                     שלכם