חתולת אשפתות

כשחזרתי מהבי"ח עברתי דרך הסופר. בסוף עמדתי בתור לקופות האוטומטיות וראיתי בזווית העין את מרטין, מרטין הוא בחור גרמני שעבר לגור בבית השני לא ממזמן ואני מאד התרגשתי לקראת בואו רק שטרחו לבשר לי שיש לו חברה וכאשר פגשתי אותו גם ראיתי שהוא לא הטיפוס שלי (נראה טוב אבל לא הטיפוס שלי). יום אחד הלכנו עם כמה חבר'ה פה לפאב ודיברנו הלוך וחזור לא מעט גרמנית.

לא היה לי חשק לתקשר איתו. אני חושבת שהרגשתי שהייתי קצת יותר מידי נלהבת לגביו ורציתי שהפעם הוא יהיה היוזם כדי לראות אם בכלל יש לו עניין בקשר איתי. אז הוא בא והעיף לי על הראש מין קלסר כזה בחביבות. בטוח לא זוכר תשם שלי. והתעקש שנחזור ביחד הביתה. או קי :) אם נחמדים למישהו לפעמים זה חוזר אלייך.

זהו הייתה שיחה טובה. הלכנו ברגל את הרבע שעה והיה באמת נחמד. (לא משהו רומנטי)

~~

לגבי ת' הגרמני החדש (את שמו אני לא אומרת כי השם שלו פחות נפוץ) נרגעתי קצת. נרגעתי כי חשבתי שאין טעם לנסות לגרום למשהו שלא נועד לקרות - לקרות. אין טעם לרצות מישהו אם הוא לא רוצה אותי. ואם הוא רוצה אותי - אז נראה. קיצר מה שיהיה יהיה וגם ככה אם הוא לא מעונין בי אני לא רוצה מישהו שלא מתלהב ממני (אתה חייב למות עלי). אני מבחינתי יהיה נחמדה אליו ואנסה לתקשר איתו כי אני רוצה. נראה איך הוא יקח את זה.

~~

מחר אני חייבת לכתוב את הסיכום של המאמר ולשלוח לק' המנחה שלי.

~~

בימים האחרונים אני פחות בדכאון. לכן אני מסוגלת גם להפתח לאנשים ולדבר איתם בחביבות ולא להרגיש מאוימת או חסרת בטחון.. דכאון זה דבר מאד קשה לא רק באופן אישי, כלומר איך שהוא גורם לך להרגיש אלא גם בגלל שהוא מקשה עלייך פי כמה וכמה בחברה, בסביבת אנשים. כי אתה נהיה מאד מצוברח ומבולבל וחסר בטחון ואין לך חשק לתקשר עם אף אחד וזה קשה כי בעצם אנחנו חייבים. אנחנו עובדים וגרים עם אנשים...