300 קלוריות בדיוק.

בזה הסתכם היום הזה. אני יודעת שזה קצת, אבל אני עדיין לא מצליחה לגמור את היום הזה עם חיוך. הוא לא היה לי קשה, לא הרגשתי את הבטן זועקת לאוכל, ולא עמדתי בחצי מהאימון שהצבתי לעצמי, ומה שקובע את ההרגשה בסופו של יום הוא האם עמדתי במה שהצבתי לעצמי והאם שלטתי במה שקורה איתי, ולא האם זה היה קצת ביחס לימים אחרים.

מה שכן, אני מרגישה את השליטה חוזרת אליי, לאט לאט ואני מגיעה לשם...

הפוסט הקודם עזר לי להבין הרבה דברים, בעיקר עד כמה זה תלוי בי ובעבודה הקשה שאני מוכנה להשקיע, וברגע שאני לא מחפשת הקלות, ופשוט מוכנה לעשות כל מה שנדרש, גם אם זה אומר לקרוע את עצמי- אז אין סיבה שאני אכשל.

החלטתי שאני לא נשקלת עד הראשון לחודש הבא. השקילות האלה לא עושות לי טוב, מכניסות אותי לסטרס מיותר והרבה פעמים לא באמת משקפות את המאמץ שהשקעתי. חוץ מזה שבא לי להפתיע את עצמי ולראות עוד שבועיים משקל נמוך, אחרי שכביכול דילגתי על כל מה שבאמצע...