שחכתי את המטען לטלפון הסלולרי שלי אצל הגל. כשגיליתי את זה היה כבר לגמרי מאוחר מדי להשיג אותו חזרה בקלות, והסוללה של הטלפון התחילה לגסוס. אז מהר רשמתי את כל המספרי טלפון שאני ארצה\אצטרך להתקשר אליהם (ובו זמנית הרהרתי בזה שזה עצוב שאני לא יודעת אותם בעל פה, כי הם אנשים\דברים חשובים), ואז התחלתי לחפש מטען נוסף, ולתהות אם אוכל לקנות מטען בחנות כלשהיא.
בסוף אבא עזר לי למצוא את המטען הנוסף. בהתחלה זו הייתה הקלה.
ואז ניהיה לי קצת עצוב. ציפיתי לניתוק הקרב ובא.
אולי אכבה את הטלפון ליום אחד.
יאי רגילה! ביום חמישי יצאתי הבייתה,ואני לא חוזרת לבסיס עד יום ראשון הבא. כלומר שיש לי עוד שבוע שלם חופש. ואני ממש צריכה אותו. לא קיבלתי לנוח אחרי הקורס ואני מרגישה די תשושה.
עכשיו חופש. לפחות לשבוע.
מסדר יציאה ביום חמישי:
קצין: מה את עושה אם את רואה מ.צ?
נזק: בורחת.
קצין: לא...
נזק: מרביצה לו ואז בורחת!
קצין: ..... מותר לשתות ולנהוג?
נזק: רק עם יש חברים מסוממים באוטו, ובתנאי שאני עייפה.
קצין נותן למצחו מכה עם כף ידו.
קצין: לכי. ביי.
ממש מאוחר עכשיו. ואני לא צריכה להתעורר לשום דבר מחר. טיהי.
יציקה טבעית מה שנקרא (התכוונתי ל-יקיצה. אבל הראשון יותר טוב).
לילה קסום לכם. או אולי בוקר.
נזק.
תוהה למה מישהו אמר לה היום שליהיות דיסגרפית זה דבר חיובי.
גם תוהה למה עוד הרבה לפני שזה נאמר לה היא הייתה מרוצה מהיותה דיסגרפית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
