הבלוג של הכבש השישה-עשר

אז הי, שוב יש לי דלקת גרון. קיבלתי שני גימלים, מה שאומר שאני צריכה לחזור לבסיס רק ביום חמישי.

שזה נחמד, גם כי זה כמעט רגילה, אם כי מאוד עייפה ומקובצ'צת עם הרבה מאוד תה, וגם כי לפני שראיתי את הרופאה של הבסיס והייתי צריכה להעביר הדרכה כמעט התמוטתי.

הדבר הטוב: אם הייתי מתמוטתת, זה היה מול הרבה מילואימניקים שכמה מהם רופאים.

לפני איזה חודש היה אייקון, וחוץ מזה שהיה אדיר ומופלא וקסום כמו שכנס מד"ב ופנטזייה צריך ליהיות, גם פגשתי בחור נחמד והתחלנו לצאת.

ואנחנו עדיין יוצאים, ומה שנחמד בכל הקשר הזה, הוא שהוא קליל. מה זה אומר? אשכרה דיברנו על זה, והסכמנו שמה שזה אומר הוא שלשנינו אין מושג לאן אנחנו רוצים לקחת את המערכת יחסים הזאת, ושלשנינו יש בעיה עם רגשות רציניים ומחויבות רומנטמית. ככה שמה עומד לקרות? אנחנו לא ממש יודעים. אבל נחמד לנו להפגש בסופי שבוע כשאנחנו מצליחים. ולעשות דברים או להסתגר בחדר שלי (וזה תמיד בחדר שלי, כי הוא דוס וההורים שלו לא יודעים שאנחנו יוצאים כי הם כנראה יתחרפנו אם כן). ואנחנו נמשיך לעשות את זה עד שנחליט שאנחנו יכולים להפוך את זה ליותר רציני, או שעד שהעניין ימצא את עצמו וניפרד. בתיאוריה זה מושלם וזה יכול לעבוד נכון?

חזרתי ללתופף יותר בקביעות כשאני בבית, וזה מרגיש כמו לתופף. רציתי לכתוב איזה תיאור של משהו מדהים, אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו יותר מתאים כדי לתאר את ההרגשה האדירה והכיפית והמדטטיבית (יענו מדיטציה, ככה כותבים את זה נכון?) של לתופף.

ואם כבר דברים שלא עשיתי מלא זמן, תרמתי דם!

ולא עשיתי כי לא רציתי, אלא כי הייתי אנמית. המינימום המוגלובין שצריך כדי לתרום דם הוא 12, ובחצי שנה האחרונה ההמוג' שלי ריחף באזור ה11. ולפני שבוע משום מה הוא החליט לקפוץ ל12.8! בטח בגלל שאמא דוחפת תרד לכל פאקינג דבר מאז שנהייתי אנמית, ועכשיו שחורף יש תפוזים אז יש לי גם וויטמין C (שעוזר לספוג ברזל). אז יאי לי!

אבל עכשיו שלקחו לי חצי ליטר דם אני בטח אנמית שוב :P

אה, והכרטיס אדי שלי הרגיע. אני מרגישה כמו בן אדם טוב.

תיהיו לא כמוני. זתומרת בריאים.

נזק. תוהה אם אפשרי לתקן את המקש ב' במקלדת הזאת כי זה שהוא תקוע מחרפן לה את השכל. והיא דורשת הערכה על זה שהיא כותבת בכלל כי זה וואחאד מעצבן לכתוב מכתבים עם מקש ב' תקוע.