סיכת ביטחון, כי זה מה שהיה על השולחן.

כפי שכתבתי כבר, הייתי אמורה להוציא היום טופס ירוק.

אבל ברוב טיפשותי שחכתי את הת.ז בבית!
הייתי כל כך עצבנית! כמה סתום מצידי!
הייתי עצבנית אבל גם שמחתי - זה הסיח את דעתי ממנו.
יכלתי להתרכז בטיפשות שלי ולא בו.

הבטחתי לעצמי אתמול שמחר (היום) אני אתעלם ממנו. "ישחק אותה"
למה אני צכה לשחק אותה? מה זה הלשחק אותה הזה.
צריך להיות חמה-קרה , מיסתורית - כ''כ לא אני!
בא לי פשוט לצרוח את מה שאני מרגישה מהגג!
אבל אז אנשים יגידו "מה עובר עליה?" ו- "מה הקטע שלה?"
הייתי רוצה להגיד שלא אכפת לי מה אנשים חושבים עלי - אבל לא הייתי רוצה לשקר.
לרוב אנשים אכפת מה חושבים עליהם - אחרת לכל התאגידים הגדולים לא היה ממה לחיות , כי אתם מבינים התאגידים הם הבעלים של החנויות בגדים, ולמי שלא אכפת מה חושבים עליו לא היה קונה מהנס, או מקסטרו או מטבע נאות, הוא היה קונה מהשוק או בחנות בנתניה . בסדר יש עניין של איכות אבל הרוב זה המותג.

בעודי מהרהרת בדרכי לבית הספר, פתאום האוטובוס עוצר, הגיע הרגע.
אני יצילח להתעלם למרות שבא לי לצרוח מהגג?
עמדתי בהבטחתי - התעלמתי , לא פניתי , לא נתתי לעצמי ליפול
הגיע לו סוף היום , כבר חשבתי שהוא שכח ממני שהוא לא בקטע שלי,
ואז זה קרה - הוא פנה אלי (השג עצום בשבילו) ואז ידעתי, ידעתי שהצלחתי "לשחק אותה"