בלי הרבה הסברים וסליחות.. פרק 4 :)
מהפרק הקודם:
"אז?
את הילדה החדשה שכולם מדברים עליה?" שמעה מאחוריה וקפצה בבהלה.
על
העץ נשען בחור שנראה גדול ממנה, עיניו חומות ושערו גם כן.
"ואם
כן?" שאלה בחוסר סבלנות.
"וואו,
את אכן אדישה אה?" שאל אותה והתיישב לידה.
בל
סגרה את הספר והביטה בו בניסיון להבין אותו.
"מה
שמך?" שאל אותה וחייך.
"בל
ואתה?"
"ברונו.
נעים מאוד" רק משמו, בל ידעה שמשהו כאן מוזר.
=פרק
4=
מה שברור לי הוא שדעתם של
אחרים חשובה לך מאוד.
חשוב לך יותר מה חברים שלך חושבים
מאשר הרגשות שלך.
כולם אוהבים למשוך תשומת לב,
כלומר, אתה לא רוצה להיות טמבל
ובסוף אתה הופך לטמבל בריבוע
קשה להגיד תודה על מה שזכינו,
אבל לעליך להבין שזאת ברכה.
שניהם לחצו ידיים, לא מורידים את העיניים אחד מהשניה. היד שלו הייתה
חמימה וגדולה, לוחצת ובטוחה.
שילוב שמו, מראהו ולחיצת ידו, רק חיזקה בה את ההרגשה כי יש משהו מוזר
מאחורי החזות שלו.
"בל? אנחנו נצטרך לחכות לך עוד הרבה זמן?" קלי עמדה במרחק
קצר משניהם.
"זה עכשיו?" שאלה בל בפליאה, היא הייתה כל כך לחוצה שלא שמה
לב לשעה.
"בהצלחה עם הסנוביות" שמעה את לחישתו וראתה את פרצופו
המאוכזב.
היא התקדמה אל קלי וחששותיה גדלו. היא הסתובבה לרגע כדי להגיע משהו
אחרון לברונו, אבל הוא כבר לא היה שם.
"אה, וכדאי שתדעי – אם את איתנו, את לא מתקרבת אליו יותר"
אמרה קלי וסחבה את בל מאחוריה.
המגרש התמלא באנשים, רובם חברי נבחרות הספורט.
הבנות הנבחנות ישבו על הדשא בשורות, מוכנות לרגע שבו הן יתחילו.
בל התיישבה בשורה הקדמית, עוברת בראשה על הצעדים וקצב המוזיקה.
"קדימה בנות, לא לשבת! אתן נבחנות עכשיו לאחת הנבחרות המבוקשות
ביותר באיזור!" צעקה קלי בקולי קולות.
המוזיקה התחילה והבנות תפסו את מקומן במהירות. בל הייתה המובילה ועשתה
זאת בלי שום בעיה.
הריקוד עבר בהצלחה, כל אחת עשתה את תפקידה ותרגיל הסיום היה מרהיב.
"כל הכבוד לכן בנות! הצלחתן להרשים אותנו! בעוד כ-10 דקות נקריא
את הבנות שנכנסו לנבחרת שלנו"
בל הסתכלה סביבה וחייכה לבנות האחרות.
"תקוו להיכנס, שמעתי שהבנות המפסידות חוטפות השפלה" שמעה בל
מאחוריה.
"מאיפה שמעת כזה דבר?" שאלה בל והסתובבה. מאחוריה עמדה נערה
בלונדינית עם עינים ירוקות.
"מאחותי – קלי" אמרה והצביעה לכיוונה.
'אין לי סיכוי' חשבה בל כשהבינה שהפרוטקציות משחקות כאן את המשחק.
בל התיישבה על הספסל, מחכה שעשר הדקות יעברו.
"אז את מהחבורה הזאת?" שאל קול מוכר.
היא הסתובבה וראתה מולה את ברונו. "צפיתי בך במהלך הריקוד"
אמר וקרץ לה.
בל ראתה את קלי בזווית עינה והחליטה לנסות להתחבב עליה, אולי זה ישפיע
על התוצאות.
"תעזוב אותי פריק" ענתה במהירות וקמה משם.
היא הספיקה לראות את פרצופו המרוגז ואת חיוכה שלי קלי, לפני שנעלמה
בתא השירותים.
כאשר חזרה למגרש, התחילו להקריא את שמות הבנות שעברו.
"מיילי, רוזלי, קריסטין, לורה ודיאנה!
ברוך הבא לנבחרת!" אמרה קלי בחיוך רחב.
"שאר הבנות, עבדתן קשה והבחינה שלכן הייתה טובה, אבל לא מספיק
בשביל להגיע לנבחרת שלנו" קלי קרצה וירדה מהספסל, משאירה את הבנות לחגוג את
הצלחתן.
בל הסתובבה והתחילה ללכת במהירות, הדמעות מציפות את עיניה אך היא
עוצרת אותן כל עוד היא יכולה.
"חכו רק שניה בנות!" שמעה את קלי צועקת מאחוריה. "גם
המפסידות צריכות לזכות במשהו" אמרה בקול ערמומי.
בל הספיקה להסתובב בקושי כאשר הרגישה נוזל קריר ודביק נשפך על ראשה.
"מה לעזאזל???" שאלה בל בעצבים. מעליה עמד אחד מחברי נבחרת
הכדורסל, מחזיק בידו כוס ברד ריקה.
"זה הפרס של הלוזרים" אמר בצחקוק והמשיך אל הבנות האחרות.
בל הרגישה בפעם הראשונה בחייה את כאב ההשפלה.
"בואי, אני אעזור לך" ברונו החזיק בידו מגבת ומשך אותה
לכיוון אחורי המגרש.
"תודה" אמרה וניגבה את פרצופה.
"את לא צריכה להודות לי, אני פריק, לא?" אמר בגיחוך ונעלם.
בל נשארה לבדה, ובפעם הראשונה היא מצאה את עצמה בודדה יותר מתמיד.
XOXO
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שחר || עוד אחת שכותבת 3>