היי :)
אני לא יודעת אם נשאר כאן מישהו, אבל תדעו שאני מצטערת.
מצטערת שבכל פרק בסיפור הזה הבטחתי לחזור ונעלמתי עוד, שלכל פרק היו הסברים והתנצלויות.
תדעו שתקופת הצבא לא קלה לי, אני בעומסים מטורפים, נשארת שעות בבסיס ועכשיו גם עוברת אחד למרחק של שעתיים וחצי מהבית...
מקווה שיש פה עוד מישהו שקורא ומגיב!
20 תגובות לפרק ואני אמשיך לעוד אחד!
בפרק הקודם:
בל הרגישה בפעם הראשונה בחייה את כאב ההשפלה.
"בואי, אני אעזור לך" ברונו החזיק
בידו מגבת ומשך אותה לכיוון אחורי המגרש.
"תודה" אמרה וניגבה את פרצופה.
"את לא צריכה להודות לי, אני פריק, לא?" אמר בגיחוך ונעלם.
בל נשארה לבדה, ובפעם הראשונה היא מצאה את עצמה בודדה יותר מתמיד.
=פרק 5=
"התואיל להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת
מכאן?" שאלה אליס.
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול
"לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר
החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר
"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק
תתמידי בהליכה" (אליס בארץ הפלאות)
=
בל הסתכלה על ברונו שהלך והתרחק ממנה, בראשה עברה המחשבה שאולי היא
הגזימה קצת בהתנהגותה השיטחית, אך לאחר התלבטויות היא הצדיקה את מעשיה במחשבה כי
היא רצתה להתקבל לחבורה הנחשקת ביותר בבית הספר והמטרה מקדשת את האמצעים.
המגבת שעברה על פרצופה פעם נוספת, לא הורידה את תחושת העלבון הקשה
שעברה מחבורת הבנות.
"הלוואי שלא היינו עוברים לפה" מלמלה לעצמה בל והכניסה את
המגבת לתיק הצד שהחזיקה בידה.
'הצלצול הגואל' חשבה לעצמה בל. השעה הייתה שלוש אחר הצהריים והיא
קיוותה להגיע לביתה. כולם קמו והכניסו את הספרים לתיקם, ממהרים לכיוון הדלת.
"בל" מישהי קראה מאחוריה. בל הסתובבה ומצאה את אחת הבנות שהתקבלו לנבחרת
קוראת לה.
"רוזלי, נכון?" שאלה בל בעצבים.
רוזלי הסתכלה עליה וחייכה, "כן זהו השם שלי"
"מה את רוצה?" שאלה בל בחוסר סבלנות ורק קיוותה שזאת תתעופף
לה משם.
"אני מצטערת על היחס של הבנות כלפיכן, זה לא היה בסדר" אמרה
בחצי חיוך "אני רוצה להזמין אותך למסיבה שלי, היום בערב. זה אומנם לכבוד
הקבלה לנבחרת אבל אני מאמינה שתהני שם"
למרות ההפסד וההשפלה הצורבת, בל החליטה שתלך, היא חייבת להוכיח לבנות
האחרות כי שום דבר שיעשו לא יצליח להשפיל אותה ולהכניס אותה למצב שבו היא תתחבא
מסביבתה.
"איפה זה?" שאלה בל בחיוך.
רוזלי העבירה לה את הכתובת ויצאה ממתחם הכיתות. בל הלכה לכיוון אחותה
שחיכתה כבר בכניסה. חצי חיוך עלה על שפתיה.
"למה יש לך ריח של תות?" שאלה אלכס בהבעת גועל. היא רק זכתה
למכה בגב מאחותה ושתיהן התחילו את דרכן הביתה.
השעה הייתה כבר שמונה בערב, בל עדיין הייתה מול המראה, מנסה להחליט
בין שתי שמלות חדשות שקנתה ממש לפני המעבר.
האיפור כבר היה מוכן, איפור מעושן אך עדין, ליפ גלוס מרוח על שפתיה
והשיער כבר חלק ומוכן להערב.
בסופו של דבר בל החליטה על שמלה בצבע ורוד- בז' שמגיעה עד מעל
הברכיים, גב חשוף עד לצלעות ופס תחרה באיזור הצוואר. היא נעלה נעלי עקב שחורות
ותיק קטן בצבע שחור. היא ענדה לאוזניה זוג עגילי חישוק שחורים, התיזה על עצמה בושם
והייתה מוכנה ליציאה.
מיקום המסיבה התגלה כמרחק נסיעה של חמש דקות מביתה והיא כבר הייתה שם
בשעה עשר וחצי.
המסיבה הייתה רועשת וכולם כבר היו שם. המבטים על גופה היו צורבים
ויותר מדי בנות מנבחרת המעודדות היו שם. היא לא נתנה לכאב ההשפלה מתחילת היום
להשפיע עליה וחיפשה בעיניה את רוזלי. כאשר מצאה אותה היא הייתה בזרועות אחד
הבחורים, היא לא רצתה להפריע והלכה לשבת בצד.
"אז את פה?" שמעה קול מוכר מאחוריה.
כאשר הסתובבה ראתה מולה את השחקן שהתחיל איתה במגרש הספורט. הוא נצמד
אליה יותר ויותר, מנסה לקחת אותה לריקוד ובדרך נוגע בגבה ומוריד את ידו יותר
ויותר.
"תרגע" אמרה לו בל וניסתה לשחרר את אחיזתו, אך הוא היה
בשלו.
"לא שמעת אותה?" בל הרגישה יד נוספת על כתפה.
"ברונו" אמרה בל בחצי חיוך והשפילה מבט. היא שוב הצטערה על
התנהגותה האנוכית מוקדם יותר.
הבחור התרחק ממנה וגיחך. "תודה" אמרה בשקט.
ברונו לקח אותה לחצר וישב איתה על ספסל מרוחק מכולם.
"אני מצטערת על היום" אמרה בל והניחה יד על ברכו.
"זה בסדר" אמר והסתכל לכיוון השער, בל עקבה אחר מבטו וראתה
חבורת תלמידים יושבת במעגל ומעשנת, זה לא נראה כמו סיגריות רגילות.
"בואי" לקחת אותה איתו ושניהם התיישבו ביחד איתם.
בל לא הייתה מהילדים שהתנסו בעישון סמים כאלה או אחרים ותמיד הייתה
נגד זה, אבל במקום החדש הזה, כאשר אף אחד לא קיבל אותה אליו, הייתה חבורה אחת
שקיבלה אותה אליהם והיא לא התכוונה להתנגד למה שצריך לעשות על מנת להיות חלק מהם.
לכן מצאה את עצמה בל, נכנסת למעגל עישון וכאשר ברונו שאף מהסיגריה
והעביר אליה, היא לא התנגדה.
XOXO
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שחר || עוד אחת שכותבת 3>