איפה היתי? אה כן:
המורה שלי צחק עלי, במקום לעזור לי להבין מה קורה.
אחרי שניסיתי להבין לבדי, התיעשתי ונכנסתי לאתר מאגיה אחד, ושאלתי עם מישהוא שם שמע על משהוא כזה...
אף אחד לא שמע על משהוא כזה, אף אחד לא יכל לעזור לי בלי לדעת איפה אני גרה...
אני לא רציתי לספר להם איפה זה. (יש לציין, שבשלב הזה ידעתי מה המקום המדויק ש"רציתי" ללכת אליו.)
גם בגלל שלא רציתי שידעו איפה אני גרה, וגם בגלל שפחדתי שלעוד מישהו יקרה מה שקרה לי...
אחרי זה, למדתי באותו אתר משהו שניקרא "ראית הילה"... מסתכלים במשהו זמן מסוים ומתמקדים... ואז רואים מן הילה כזאת מיסביבו. אז ניסיתי את זה באותו אזור, וראיתי שם הילה כזאת, גדולה כגודל של אוהל גדול במיוחד... בגלל שזה נראה לי כמו שדה כח כזה, התחלתי לכנות את זה "הכח", רק ביני לבין עצמי, כי היתי חייבת לקרוא לזה בשם כלשהו.
(חשוב לדעת שאני מריצה את הזמן, יכלה לעבור משהוא כמו חצי שנה עד הקטע שמדובר אליו עכשיו... אני מנסה להגיע לקטע של היום)
הכח משך אותי, 24 שעות ביממה, והצלחתי להתנגד... ויתרתי על לחפש מישהו שיעזור לי.
ואז, קרה משהוא מוזר... הרגשתי כאילו מפוזר באוויר ערפל, רק שהוא בילתי נראה... הרגשתי את זה בתנועות שלי, והערפל הזה כאילו הכניס לי למוח רצונות, שלא היו אצלי קודם. רציתי ללכת לשם יותר מתמיד, רציתי לברוח! לא ידעתי מה לעשות והיתי מבולבלת...
הצלחתי להתגבר גם על זה, החיים שלי חזרו לשיגרה, אבל ה"ערפל" הזה נישאר, עף מסביבי כל הזמן, ולא היה לי לאן לברוח...
ואז קרה דבר עוד יותר מוזר... "הכח" דיבר! מה זאת אומרת? שמעתי אותו בתוך הראש שלי, מדבר ברור וחזק.
אתם בטח חושבים שאני משוגעת, אבל זה בסדר, גם אני חושבת ככה...
הוא דיבר אלי, סיפר לי על ה"אופל", או הרוע... (נישמע לכם כמו משהוא מספר? כן, ככה זה נראה)
אני לא יכלתי להפסיק לשמוע, והוא סיפר לי מה אני מפסידה מזה שאני ב"אור", או הטוב... (כן, משהוא מוזר, אבל זה ככה...) הוא שיכנע אותי, ואני בכל זאת היתנגדתי, וההיתנגדות נהיתה יותר ויותר קשה, והוא השתכלל, ומצא אסטרטגיות חדשות...
אני נכנעתי מאות פעמים, וחזרתי, ונכנעתי, וחזרתי, במעגל שאין לו סוף...
השמות שלו השתנו, כי את השם שלו, אם היה לו כזה, הוא לא אמר לי. (פה, כדי שיהיה לכם קל לעקוב, אני אמשיך לקרוא לו "הכח")
אם שאלתי אותו שאלות, הוא ענה לי, אם זה לא שינה לא... ובטח ובטח עם זה עזר.
הגעתי להיום, או לפחות לשלוש השבועות האחרונים.
הגעתי למצב שלא יכולתי יותר, וסיפתי מחדש למורה שלי... והוא לא האמין לי.
הוא הגיע למסקנה שאני דוברת אמת, רק שהתכננתי ממנו לעזרה... הוא הציע לערוך "גירוש"... (אתם כבר מבינים משם)
הגירוש היה אמור להתיים היום, (הגעתי להיום) אבל הוא לא הגיע לבית הספר... אני חושבת ש"הכח" גרם לו לחלות...
אני פוגשת אותו רק פעם בשבוע, בבית ספר מיוחד, פעם בשבוע, למחוננים...
רציתי להתאבד, והדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים, הוא שיש אנשים בעולם שצריכים אותי, ואני יודעת את זה... גם אם זה בדרכים שאנכנו לא מבינים.
טוב, סיפרתי לכם מספיק על העבר שלי...
עד הפעם הבאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Youll never know