אין לי מושג מה קורה איתי...
לפעמים אני חושבת שאני משוגעת, לפעמים אני בטוחה לגמרי שאני השפויה היחידה, אין באמצע.
לפעמים אני חושבת שמוות הוא הדבר הכי נורא שיכול לקרות, ולפעמים אני חושבת ברצינות על היתאבדות.
לפעמים אני פועלת כמו רובוט. בלי לחשוב, בלי להרגיש, בלי לבחור, לעשות מה שאני חייבת, ולא יותר.
לפעמים אני פשוט לא עושה כלום.
לפעמים אני נכנסת ללחץ מבעיות קטנות, כמו איך אני נראית, ולפעמים אני לא חושבת על כלום מלבד דברים גדולים, כמו שלום עולמי, בעיית המיים של ישראל, מלחמות וכד', ומלגלגת על מי שאכפת לו יותר מה אחרים חושבים עליו.
לפעמים אני בורחת מהכל, מסתגרת. הולכת למקום מבודד, יושבת בשקט, וחולמת בהקיץ, מחכה שהצרות יעלמו.
לפעמים אני צועקת וכועסת, ומוציאה את כל העצבים שיש לי על חפים מפשע, תמיד חפים מפשע.
ולפעמים אני פועלת באמת, ישירות נגד הבעיות שלי, אבל את זה אף אחד לא רואה.
לפעמים אני לא מספרת מה עובר אלי, לפעמים אני מספרת, אבל במסווה של "שיקרתי", ואף אחד לא מאמין לי באמת.
לפעמים אני מוצאת דרכים להוציא את התסכול, ולהיפטר מהבעיות, אחת אחת, אבל כל פעם שאני מפנה אחת הצידה, או שהיא חוזרת, או שבאה אחרת במקומה.
לפעמים אני מתנהגת באגואיסטיות, וחושבת רק על עצמי, ולפעמים אני פועלת רק למען אחרים, בלי לחשוב על עצמי כלל.
אני רוצה לשנות את זה, שהדברים הטובים לא יהיו רק "ליפעמים". אבל לפני שאני אעשה את זה, אני צריכה לדעת מה הדברים הטובים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Youll never know