האמת היא שקרה די הרבה דברים בשבוע הזה. טוב, זה תלוי איך מסתקלים על "הרבה"... לפחות בשבילי זה היה שבוע מעניין ^^
אז ב-15 עד ה-26 אני הברזתי, יאפ, לא היה לי בכלל כוח ללימודים... (אבל תזכרו שזה לא כולל את שישי-שבת שבהם אני לא לומדת). ואני הברזתי באיזה פארק קטן כזה ליד הבית שלי XD כי אח שלי היה בבית. האמת שהיה לי מצח רוח מחורפן כזה שם, הינה ציטוט מהיומן שלי:
"יא. עברו להן עכשיו 30 דקות תמימות. כשאני חושבת על זה, מעניין מה מישהו אחר בעולם עשה ב-30 הדקות הללו... הינה כמה תאוריות:
1. מישהו מבריז עכשיו וכותב ביומן שלו מה אנשים יכולים לעשות ה-30 הדקות שהוא הבריז
2. מישהו התחתן
3. מישהו קונה בזוקה
4. מישהו מנשק חתול רחוב. אה רגע, מה?!... "
בלה בלה בלה... לא מעניין.... לא מעניין....
"מתי כדאי לחזור הביתה? ב-11? לעזאזל, משעמם לי. טוב, אני אסיים לכתוב כאן. אני המשיך מתישהו היום עוד...
נ.ב. נו ידעתי שיהיה לי קר ברגליים! למה לא לכחתי גרביים ארוכות?!... לעזאזל."
ובהמשך אני מתחבאת מאחורי מגלשה, מדברת עם פיצול אישיות מרוב שיעמום ונהנת מקפה ועוגייה שנתנה לי אחת מהמתפלות שמסתובבות באיזור.
אז אחר כך אח שלי גילה שהברזתי יום אחד והלשין לאימא שלי.
תנו לי רגע... %&^&)#%^%^^%&&^^&%^#$&*)^. איזה מניאק. ואז הייתה שיחה מתישה עם אמאבא. ואין לי כוח לרשום על זה... רק שבסוף אמא שלי אמרה כזה "ואת עוד אמרת שטוב לך בבית הספר הזה" ופה הייתי חייבת לענות לזה, למרות שתמיד בשיחות כאלה אני מאדיפה לתת להם לדבר ואז סוף כל סוף לשחרר אותי לדרכי. אז עניתי לה שבכלל לא אמרתי דבר כזה ובכלל לא "טוב" לי שם. ודי צעקתי את זה. ואחר כך לא ממש יכולתי להתאפק ירדו לי כמה דמעות, אבל אני ממש ניסיתי שלא להראות את זה. ואמא שלי נהייתה משום מה כזאת הכפתית, וממש כזה שאלה מה קרה ולמה. עניתי שכלום, והיא שאלה שוב, ואני עניתי שכלום וכן הלאה. פעם ראשונה שבאמת הרגשתי שהכפת לה. מה שטוב בזה שהיא שכחה לגמרי את העיניין של ההברזה XD
וביום שישי הלכתי להסתפר, לעשות מין תסרוקת חדשה גם כי נמעס לי מהשיער חסר צורה שלי *ראו למאטה* וגם כי בא לי התחלה חדשה! יש לי תסרוקת חדשה, אני בדיאטה (והורדתי 2 ק"ג בשבועיים! כבוד.) ואני עובדת על ביטחון עצמי ולומדת להשאיר כמה דברים בעבר. בהצלחה לי ^^
ואני מסיימת את הפוסט פה. די חפרתי. שבוע מעולה לכולם! ממני, L.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
