שוב רוצה לכתוב
עברתי מחדש על כל הקטעים שכתבתי כאן, ביומן אישי שאולי מישהו פעם רפרף בו, שהועברו כולם לטיוטות מרוב בושה או מבוכה,אבל אני חושבת שאפשר להחזיר אותם לאוויר העולם. זה פתטי לפעמים, אפילו פתטי מאוד, אבל זה חלק ממני מהילדה בת ה15\17\18 שכתבה כאן פעם ולפעמים היא אפילו יכולה ללמד אותי משהו.
אני חוזרת הרבה לעבר שלי, מתפלאת כל פעם מחדש כמה השתניתי וכמה נשארתי אותו דבר. אותו רצון לעשות יותר, ללמוד לנגן לצייר לרוץ לכתוב ואיך שכל פעם זה דועך וקשה לי להגיד אם זה הטבע הדכאוני שלי או שבעצם לאף אחד אין זין להתחיל לרוץ או להרים גיטרה ליד ושאני יכולה לסלוח לעצמי. אבל אני באמת מקווה שהשנה לשם שינוי משהו יזוז ויהיו לי יותר אמביציות לדברים כאלה.
מאשימה את הפייסבוק המזדיין והממכר הזה, כמה אפשר להסתכל על תמונות של אנשים שכבר מזמן לא בחיי או להתחיל לקרוא איזו כתבה מעניינת כדי להבין באמצע שעל הזין שלי מה שהיא אומרת בעצם ולמה אני מנסה לשחק אותה מתעניינת. כועסת על עצמי ותוך כדי מנסה להפנים שזה בסדר ואני פשוט צריכה לנסות להרפות, לאט לאט ובסוף זה יעבוד.
באמת שכל פסקה שאני כותבת מעלה בי גיחוך אבל נו מילא, יש בזה משהו כיף ואני פשוט מאוד צריכה לדבר לדבר להגיד למישהו בעולם את כל השטויות שעוברות לי בראש לפרוק לשחרר להתעלות מעל הבולשיט לנסוע קצת למדבר לעשות מדיטציה ולחזור שיהיה לי בהצלחה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
