זהו לא פוסט על תכשיטים, זהו לא פוסט רגיל שאני תמיד מפרסם..

ב-21.06 ב-4 בבוקר, נקבע תאריך היום הולדת החדש שלי,

זהו היום בו הכל הישתנה..

בשעה 4 לפנות בוקר נסעתי בכביש איילון במחלף השלום על 90 קמ"ש, מלפני היה ג'יפ ( נסעתי בנתיב האמצעי) ופתאום הג'יפ אותת שמאלה ופנה במהירות, לא הבנתי למה הוא פנה כלכך מהר אבל ברגע שהוא פנה, כל התמונה התבהרה לי, ראיתי מלפני מונית. עומדת. באמצע הכביש המהיר, בלי אורות אזהרה או למען האמת בלי שום אורות בכלל, והדבר היחיד שנשאר לי ללעשות זה רק לדפוק ברקס, אז דפקתי ברקס ועצמתי עיניים ובאותו הרגע חשבתי שהלכו לי החיים.

התנגשתי במונית הזאת מכל הלב, וכריות אוויר נפתיחו זכוכית התפוצצה,שניה לפני הפגיעה אני זוכר שחשבתי לעצמי ש"זהו.. החיים שלי הלכו" ואני זוכר שכמה שניות אחרי פתחתי את הדלת ויצאתי מהרכב הלכתי לשוליים ונפלתי שם, כלכך פחדתי שיהיה לי דימום פנימי כי קיבלתי חבטה בבטן ובחזה, הזעיקו אמבולנס ומשטרה... הפקמדיקים באו ושמו אותי הכיסא המתקפל והפרמדיקית מסתכלת עלי ומסתכלת על הרכב שלי שנראה באותו הרגע כמו אקורדיון ושואלת אותי אם הכל בסדר, אני עונה לה:"כן אני מניח.."

"משהו כואב לך?"

"לא.. לא שנראלי"

"אתה בטוח ?"

"כן"

הפקמדיקית שוב מסתכלת על הרכב ומסתכלת עלי ואומרת:" איך יצאת חי מדבר כזה..? יש לך מזל.."

פינו אותי לאיכילוב והתקשרתי לאמא שלי ולידידה הכי טובה שלי ששניהם באו לשם..

בנתיים הכל נראה דיי תקין.. יצאתי רק עם כמה סימנים כחולים ואפילו בלי שריטה אחת מהזכוכית שהתפוצצה.. זה כאילו שמשהו רצה שאני אשאר בחיים, כנראה שכן יש לי תפקיד בעולם הזה..

מאז שהאירוע הזה קרה, נולדתי מחדש, זה היום הולדת החדש שלי..

אם פעם האמנתי שיש לי מלאך שומר, עכשיו אני בטוח בזה..

הדלקתי 2 נירות בתור אות תודה על זה שנשארתי בחיים..

שיהיה שבוע בטוח ותשמרו על עצמיכם.. כי החיים מאוד שבריריים..

אוריון.