יש לי הרגשה שאני הולך לדכא די הרבה אנשים. טוב, לא ממש הרבה, אבל את מי שיקרא את זה....
זה לא בכוונה, באמת. זה יוצא לי. אין לי שום נטיות דכאוניות, אני לא חולה ולא מטופל, אבל אני לא מבין מה השמחה הגדולה להיות פה. אני מקנא באנשים שלא מרגישים צורך להתעסק בשאלות קיומיות, ופשוט חיים. אצלי כל דבר נמדד מול הפילוסופיה, מלא בזיוני מוח, לעולם לא פשוט...
טוב, בסוף זה יישמע כמו בכיינות.
אז וולקאם למי שבא. בפעם הבאה, ה"אני מאמין" הכי לא נעים בעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
