| 3/2003
 אין שלום לרשעים
פעם הלכתי לתומי ברחוב ומצאתי סטיקר כזה, "אין שלום לרשעים". לקחתי את זה אישית ומאז אני מאמין. בכל פעם שמטרידים את מנוחתי, אני בטוח שזה בגלל הגלגול הקודם שלי, שבו הייתי כנראה רוצח סדרתי שפל או לפחות חבר כנסת, אחרת כל החרא הזה לא היה מגיע לי.
ומענין לענין בענין אחר. ממשלת ישראל הטריה טרם ניגבה את החלב מעל שפתיה המעוותות, וכבר החלה סדרת החוקים הבזויים להופיע. בין הדברים הבוערים ביותר על סדר יומה של ממשלת הפרטאץ' מונחת, איך לא, הצעת חוק המבקשת להאריך את משך תקופת המילואים השנתית לארבעים ושלושה ימים. 43. חודש וחצי. מישהו החליק במקלחת ודפק את הראש, כנראה. הנה הלינק.
הממשלה גם מתכוונת להטיל משמעת קואליציונית, מעין הוספת חטא על פשע, כדי להימנע ממצב מביך בו כל ח"כ שיש תבונה בראשו (סיכוי נמוך) או יצר הישרדות פוליטית תקין (סיכוי גבוה מאוד) יימנע מהצבעה בעד החוק במקרה הטוב, או, אבוי לבזיון, יצביע נגד.
שר המשפטים החדש, מר יוסף-טומי-לפיד, השר שבסופו של דבר לא הצבעתי לו, עדיין לא התבטא בפומבי בענין. הח"כ חמי דורון מאותה סיעה מתכוון "להצביע בניגוד למצפונו". הרי לכם מיסוד הזנות כהלכתו. מה זה מצביע נגד מצפונו? יש לו מצפון או שאין לו? אם יש לו, הרי שלא ניתן לבטל את המצפון ככה סתם, ואם אין לו, אז מה הוא מתרץ תירוצי שווא?
מצביע בניגוד למצפונו, אלק. פחדן עלוב.
תחושת הבטן שלי מבשרת שכבר מחר הענין יהפוך לעצוב אפילו יותר- מי שיצא להגנת חיילי המילואים תהיינה המפלגות שלא קיבלו מהם קולות - אני כבר רואה את מר"צ וש"ס משתפות פעולה לטובתי...אם זה לא היה כל כך עגום, הייתי על הרצפה עכשיו, מחזיק בבטן מרוב צחוק.
חזרתי הביתה עייף וכעוס, מוטרד ומבולבל. זה אפשרי? ככה סתם, לתקוע לי עוד שבועיים מילואים? לעשות הכל כדי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, לזמן למילואים אבל לא לשלם על זה?
מיסוד הזנות, כבר אמרתי?
אז אחרי שבסמסטר הקודם כמעט ונכשלתי בקורס אחד, דחיתי קורס אחר ועוד שני קורסים נראים כמו הצרות שלי, כל זאת כמובן בעזרתו האדיבה של צה"ל, החלטתי שנשבר לי מזה. פוצצתי את הכנסת במיילים (לא, זה לא יעזור, אני יודע, אבל לפחות יריקות הבוז שלי הגיעו עד ירושלים), פיקססתי למשרד הביטחון ולרמטכ"ל. לא, אני לא צוחק. באמת עשיתי את זה.
אבל החלק החשוב יותר, הוא שהגעתי להחלטה שאני מוכן לשלם את המחיר על נפקדות, עריקות וכל השאר. אני לא מתכוון להגיע ליום אחד מעבר למה שנראה לי הגיוני. מבחינתי זה אומר עשרים ואחד ימים ברוטו, כמו שסטודנטים עושים. לא שעה אחת יותר.
ובמילים אחרות, יא חבורת בני זונות אוכלי חינם מסריחים, מי נתן לכם רשות להחליט על זה בכלל? אני רוצה לדעת מי הבנזונה שעומד מאחורי ההצעה הזאת. אני לא מאמין במילים כמו "מערכת הבטחון", "הצבא", "הממשלה" וכל החרא הזה. בכל מצב, בכל מקרה, אחרי כל החלטה בכל ארגון, ניצב בן אדם אחד שהגה את הרעיון. ארגונים לא הוגים מחשבות ולא רעיונות. אנשים הוגים. ואני דורש לדעת מי הבנזונה חסר ההגיון הפעם. נשבר לי הזין ממציצת הדם הבלתי פוסקת הזאת, אני מודה לשביב התבונה שנשאר לי ביום הבחירות, שעצר אותי מלהצביע שינוי, והיום גם נוכחתי סופית לדעת שכולם אותו דבר. תאבי בצע, רודפי שררה ואטומים, יושבים מאה ועשרים חברי הבית ומבזים את עצמם, את הבית ואת המדינה כולה בהחלטותיהם, ואנחנו עדר חסר בינה, משחקים לפניהם, שורת פיוני-שחמט.
אם בדרך כלל אני לוקה בתסמונת טורט כשאני נוהג, הרי שהפעם הזאת, היום, פשוט קיללתי בלי הפסקה ארבעים דקות.
אני מתנצל על הסגנון הירוד והכתיבה הלא מלוטשת. הקטע הזה ייערך מחדש מאוחר יותר, כשאני ארגע.
אחר כך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
