איזה שיר מסריח, אה? אני כפי ארימה. בשביל מה זה טוב? אין מספיק אנשים שמרימים ידיים? גם אני צריך?
אבל עברה שנה מאז שפתחתי את הבלוג הזה בקול ענות חלושה. הנה,כאן. אולי אני צריך לעשות רשימה של הדברים שהשתנו בחיי. ואולי לא, כי מה שהציק לי לפני שנה עדיין מציק לי, לא הפכתי לבנאדם האופטימי שתמיד רציתי להיות, לא קיבלתי תובנה חדשב על החיים, לא היתה לי הארה. לא נגמלתי מהסיגריות הדפוקות. לא מצאתי עבודה חדשה. לא יצאתי מהמינוס. לא זכיתי בלוטו (מה שמסביר את ה"לא" הקודם). לא הרבה דברים.
ומה כן?
על זה אני צריך לחשוב. גם לא למדתי להסתכל על החצי המלא של הכוס. חצי זה עדיין חצי.
שבת שלום. פוסט עגמומי משהו, בכלל לא התכוונתי שיצא ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
