נעלמתי נכון. ולא רק לך נביילה חברתי הקרובה והמקסימה. נעלמתי לעצמי בעיקר. אולי כי שקעתי בעבודה ואולי כי שקעתי בזקיין שלי. אבל עובדה היא עובדה- נעלמתי. ועל כך, כל שנותר לי הוא להתנצל.

מתגעגעת עד דמעות. חושבת עלייך בלי סוף ומפחדת להתקשר. אני יודעת שזה לא פוסט אופייני לזקיינה הסנילית והמרירה. יודעת שכנראה הזנחתי את החברות שלנו ברגע אחד יותר ממה שנורמלי. יודעת שיש סיכוי גבוה ביותר שלא התקשרתי להגיד מזל טוב ביומולדת (בכל זאת- זקנה וסנילית)

יודעת שכל מה שאקבל כנראה ממך בחזרה הוא שיירה של פרצופים כעוסים ובצדק.

אז תני לי לחסוך לך את הכעס הלגיטימי שאני גרמתי לו.

אני לא רוצה לגרום לך לכעוס יותר. כעס עושה אולקוס. אני רק רוצה שתגידי לי אם נשאר משהו אצלך בפנים כלפיי שניתן להציל. גחל קטן שעדיין מרצד ואם אנשוף מספיק חזק אולי תחזור לבעור בו האש.

אני רק רוצה תגובה בשתי אותיות, מבקשת יותר נכון.

כן או לא.

אוהבת למרות שנעלמתי ושלך לנצח יקירתי המנצנצת-

זקיינה.קום