בלוגר וסטודנט, העסוק (קצת יתר על המידה) בלהרהר על החיים. מוזמנים לקרוא את נבכי נפשי... |
| 6/2009
לי זה אומר המון. תודה אמא.
אמא סידרה את האוכל במטבח לארוחת שבת. בדיוק חזרתי מבית הכנסת והייתי צמא מת (יכול להיות שזה קשור לזה שהחולצה שלי הייתה פחות או יותר שקופה מזיעה). פתחתי את המקרר להוציא מים קרים, ושמתי לב שהאור במקרר דלוק.
יתכן ולכם זה לא נשמע כמו קטסטרופה, אבל צריך לקחת בחשבון שהמשפחה שלי דתיה. ואם מישהו שכח לכבות את האור במקרר בשבת זה אומר שני דברים:
1) אסור לסגור את הדלת של המקרר כל השבת. ואם היא נסגרת בטעות אסור לפתוח אותה.
2) יש המון צרחות וריבים (בעיקר מצד אחי שיצעק על... זה. בטוענה שזה אשמת מישהו).
אז חיש קל תפסתי יוזמה, ולמרות שידעתי שזה עלול לגרור ויכוח, ידעתי שהוא יהיה הרבה יותר קל מהצעקות שאחי ירעיף על אמי (הוא חזק בתורה, אבל קצת פחות בדרך הארץ שאמורה לקדום לה).
אמרתי לאמא "את יכולה להסתובב רגע?"
היא הסתובבה והושטתי יד וכיביתי את האור במקרר.
היא הסתובבה והסתכלה עליי, היא כמובן ישר הבינה מה עשיתי, ואמרתי "עשיתי את זה בשביל שלום הבית".
היא הסתכלה עליי ואמרה "זה טוב שעשית את זה," חייכה והמשיכה לסדר את האוכל לארוחה.
זה אולי לא נשמע כמו הרבה, אבל לי זה אומר שלאט לאט מתחילים לקבל פה בבית את דרך החיים שבחרתי לעצמי (חילוניות - כביכול. מושג מגעיל שמסמל את ההפך מנאורות. אבל על כך בפעם אחרת).
פעם אם הייתי ניגש ומרים את פקק החשמל שנפל באמצע הארוחה היו צועקים עליי.
או דברים כאלו.
והפעם קיבלתי רק הינהון של הבנה.
זה אולי נראה לכם כמו כלום. אבל לי זה אומר המון.
| |
|  כינוי:
התפוח הכחול |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
