"...בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי [תשרי] בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם... ...כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ." - ויקרא טז:כט-ל

כל אדם יודע, מהילד בגנון ועד האנשים שמתייגים אתכם בפייסבוק בשלל איורים עם המילה "סליחה," שיום הכיפורים לא מכפר על החטאים שבין אדם לחברו, ולכן צריך לבקש סליחה מאנשים שפגענו בהם.

למעשה, יום הכיפורים מכפר רק על חטאים שחטאנו אל מול ה', אלוהים, הקב"ה.

אז מה הוא בעצם יום־הכיפורים לאדם החילוני.

לאדם החילוני באמת. זה שלא מקדיש יותר מידי מחשבה להיותו יהודי, שלא בטוח שהוא מאמין באלוהים (או אפילו די בטוח שהוא לא), שלא מקיים, אפילו לא במעט, אורח חיים דתי־יהודי?

מה הוא יום־הכיפורים לאדם חילוני, שמתכנן לחזור למה שמכונה 'חטאים,' ואפילו לא לרגע באמת שקל לחזרה אמיתית בתשובה?

האם הוא צם והולך לבית הכנסת? למה?

הרי אם נהיה כנים, גם המסורתיים שבמסורתיים, כבר ביום שבת הקרוב וודאי ידליקו טלויזיה. או ישוחחו בטלפון. או ישבו על המחשב. הם יחללו שבת - חטא שעונשו כרת (קריא: מוות בידי שמיים).

אז למה הוא עושה את זה, האם החילוני?

למה הוא מתאמץ כל כך להציג חזות של אדם שמצטער על חטאיו, כשהוא באמת שלא?

למה הוא עושה את זה כשהוא חושב שזה נורא נוח לסוע בשבת, לא לחבוש כיפה, לא ללבוש ציצית, או להניח תפילין כל יום, להיות מסוגל לאכול ולעשות את מה שהוא רוצה - מתי שהוא רוצה.

האמת היא שהוא אפילו לא חושב שזה נוח, זה פשוט סגנון החיים, אורח החיים שהאדם נולד לתוכו (או בחר בו, אם הוא דתל"ש, כמוני).

לא שאני חושב שחייו של האדם החילוני נוחים.

הוא נהנה מחופש הגוף בצורה שאדם דתי לעולם לא יכול להבין.

אבל חופש הנפש שלו היא מועקה, עול. בניגוד לאדם הדתי, כשהאדם החילוני שואל "למה?", אין תשובה שתענה. אין אפילו מי שיענה לו.

ואנחנו חוזרים לשאלה: מה המשמעות של יום־הכיפורים לאדם החילוני?

רבנים למיניהם יאמרו שאדם החילוני, גם אם הוא יודע שהוא יחזור לחטוא, צריך לשאוף להיות צדיק.

אבל מה אם הוא לא מאמין במושג 'צדיק' בכלל?

לדעתי, יום־הכיפורים צריך להיות זמן לאדם החילוני להסתכל פנימה, ולשפוט את עצמו על פי הערכים שלו.

כשכולנו נשאלים "מה היית עושה במקרה X?", לכולנו יש תשובה מוכנה מראש. אבל לפעמים, כשאנו נתקלים במקרה X, אנחנו פועלים אחרת. פועלים בניגוד למוסר הפנימי שלנו. לא מה שאחרים מחשיבים כמוסרי, לא מה שאומרים לנו אנשים כאלה ואחרים שהוא מוסרי, אלא התנהגויות, פעולות ומחשבות שאנחנו החלטנו - קבענו לעצמנו - שהם התנהגות מוסרית.

על יום־הכיפורים להיות יום של הסתכלות פנימית. זמן שבו אנחנו יושבים עם עצמנו ואומרים "אוקיי, הנה מספר דברים שעשיתי השנה שלא עמדו בקנה אחד האדם שאני רוצה להיות," ולהחליט כיצד אנחנו משפרים את עצמנו.

החל מהשעה שאחנו קמים בבוקר, או תכיפות הספורט שאנחנו עושים, כמות הספרים שאנחנו קוראים, האוכל שאנחנו אוכלים, המחשבות שאנחנו חושבים, האופן שבו אנחנו קנאים, כועסים, עצלנים, תאבים, יהירים, קלי דעת...

זה הזמן לחשוב על כל הדברים האלו, לציין לעצמנו נקודות לשימור (איפה היינו טובים) ונקודות לשיפור (איפה נוכל להיות יותר טובים).

המין שלנו נקרא Homo Sapiens - האדם הנבון, אבל יש שהציענו את השם החלופי Homo Poetica - האדם יוצר המשמעות, הרי לא רק רמת התבונה שלי היא שמפרידה בנינו לבין החיות, אלא גם החיפוש המתמיד אחר משמעות וחשיבות.

עובדה, אפילו כשמצליחים ללמד גורילות את שפת הסימנים, הן אינן שואלות אף פעם את השאלה "למה?"...