לא, אני לא מפחד.

אז למה ישר עם האזעקות הראשונות ברחתי חזרה להורים כמו כלב עם הזנב בין הרגליים?

אני יודע שחזרתי כי כולם ברחו, וכי לא רציתי להשאר לבד.

ואני יודע שלהיות שם לא יעזור לאף אחד, בטח שלא לאנשים דואגים (פחות אמאבא, יותר המשפחה בחו"ל, שאין להם פרופורציות אמיתיות בנוגע למה שהולך בחלק הזה של העולם).

ואני יודע שאני לא מפחד; בעופרת יצוקה כבר הייתי בצבא והבסיס שלי היה תחת מתקפה בצורה יום יומית. התרגלתי. פשוט הופכים אדישים קצת יותר בכל פעם.

אז למה אני כן מרגיש כמו פחדן?

למה אני מרגיש כמו שפן עלוב?

מלחמה זה רע - אני לא חושב שהרבה אנשים שיחלקו עליי.

אבל לפעמים היא בלתי נמנעת.

ובעיקר נמאס לי שאנשים מנסים להחיל את חוקי הלוגיקה על לחימה. לחימה אינה לוגית. היא פשוט לא. לא סתם נאמר "הכל מותר באהבה ומלחמה"... כי אי אפשר אחרת.

אני לא רוצה להיות פוליטי מידי.

אני רק רוצה לומר שמצד אחד אני תומך בצה"ל, ובתגובות שלו לירי ולהסלמה. כי הוא מגן על האנשים שלי... אך מצד שני, אני לא מסוגל לחייך כשאני שומע שמישהו נהרג בצד השני... כי גם אלה אנשים...

מלחמה זה רע - וגם אם היא כן בלתי נמנעת, לא צריך לקיים אותה בהיקף נרחב או לתקופה ארוכה יותר ממה שצריך, שנדרש,

כי כמו שאמרו באחת הסדרות הטובות ביותר שנעשו אי פעם:

No one wins. One side just loses more slowly. - Prez