"והיית פעם במערכת יחסים רצינית?"

היו לי שלוש נשים שקראתי להן 'חברה שלי'. הקשר הארוך ביותר היה ארבעה וחצי חודשים..

"אה, אז לא"

וזה צרב לי קצת. ולכמה רגעים לא ממש ידעתי מה לומר - המילים שלה ממש הוציאו אותי משיווי משקל.

הקלות בה היא הטיחה בפניי את האמת הזו, אמת שידעתי באמת, אבל הייתי משתדל שלא ליחס לה חשיבות רבה מידי:

אף פעם לא הייתי במערכת יחסים רצינית.

מערכת יחסים שבה שני בני זוג מאוהבים באמת, ומצהירים על זה... אפילו (dios mios!) בפומבי. נו, עם נשיקות וזה.

וביומיים שחלפו מאז אותה שיחה, המידע הזה נספג לו לאט לאט עמוק יותר ויותר.

מידי פעם מתגנבת מחשבה לראש "אתה יודע שהמכנה המשותף לכל מערכות היחסים הכושלות שלך הוא אתה, נכון?".

מהר מאד מנער את ראשי בשלילה. כי זה בטח לא זה. זה לא אני. אני רק רוצה, זאת המציאות שלא הייתה מוכנה בשבילי. שלא הבשילה לקראתי. אני פשוט תמיד הייתי בוגר מידי. או משהו. נכון?

ואמא אומרת "תפוח, הכל בסדר?"

ואני קולט שאני כבר 4 דקות בוהה במגירת הסכו"ם כי בראש שלי הידהדה השאלה "אולי זה כן היה באשמתך?"

ואולי באמת?

אולי לא הייתי גבר מספיק עד עכשיו?

אולי להיות חברותי ומצחיק וחכם ואדיב זה לא מספיק?

אם יש משהו שלמדתי מתוכניות ריאלטי בשנתיים האחרונות (הו, איזה דבר נוראי להגיד) ומערסים (אוי לא!) זה שלפעמים כשבחורה אומרת "לא," היא מתכוונת ל-"אולי".

וכשאתה מנסה לנשק בחורה והיא מסיטה לך את הלחי, ואומרת "לא," היא מתכוונת "תנסה שוב, אולי תופתע."

וכשאתה מזמין מישהי לדייט, והיא אומר "לא," היא מתכוונת "תרשים אותי עוד קצת."

עד לא מזמן, עד לפני שנתיים בערך, כשלמדתי לאהוב את עצמי, ונהייתי אדם שמח - עד אז הייתי בטוח שאני לא מתאים לעולם הזה. הייתי בטוח שמשהו בי דפוק, כי אני לא מצליח להרגיש טוב בנוגע לאיך שהעולם מתקיים, ואיך שחשבתי שאני באמת אמור לפעול.

אז מאז, אחרי השינוי הזה, אחרי שלמדתי לאהוב את עצמי, הסקתי שזה העולם שלא מתאים לי. שאין סיבה שאני אפעל בדרכים שהן אינן מוסריות בעייני (מה גם שאני לא יודע איך לעשות את זה בכלל), ושאני פשוט צריך לחפש את הנישה שלי, עם האנשים שיתאימו לי.

אבל מה אם צדקתי לכתחילה? כשהייתי אומלל?

והדרך היחידה לא להשאב לכך לחלוטין, לא לחזור להיות אומלל ובן 14 שוב, זה להזכר בקטע מספר נפלא שמעולם לא סיימתי:

"החיים מתרחשים רק פעם אחת ולכן לא נוכל לקבוע לעולם איזו החלטה שלנו הייתה טובה ואיזו גרועה, משום שבמצב נתון יכולנו להחליט רק פעם אחת. לא ניתנים לנו חיים שניים, שלישיים, רביעיים שבהם נוכל להשוות החלטות שונות."

- הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

לצערי לא הצלחתי למצוא את הציטוט המלא שחיפשתי (והספר לא כאן איתי עכשיו לעזעזל), אבל באופן כללי נאמר לנו באותו הספר (ספר שאילו היו מאגדים את הציטוטים הטובים ביותר ממנו לספר נפרד, הוא פשוט היה אותו הספר עצמו) שמכיוון שהחיים מתרחשים פעם אחת, וכל דבר, גם שנראה לנו שהוא חוזר על עצמו, קורה מספר סופי (בניגוד לאינסופי) של פעמים, לעולם לא נוכל להסיק סטטיסטית משהו על חיינו.

אבל עם כמה שהאמת הזו חזקה, המחשבה ההיא כבר נשתלה בראשי.

ועכשיו רק נותר לראות אם היא תנבט, ולמה היא תצמח.

"אהבה לאישה אינה מתבטאת בתשוקה מינית (תשוקה זו נוגעת לנשים רבות). אלא בתשוקה לשינה משותפת (תשוקה זו מתייחסת לאישה אחת ויחידה)."

- הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

כן, וזה מה שאני רוצה. לעזעזל.