באמת שאני לא היפוכונדר.

אני לא נוטה לחשוב שאני חולה אלא אם יש איזשהם סממנים או תחושות פנימיות (של כאב, של איזשהו גירוי לא ברור)..

אבל אני מתחיל באמת לחשוב שאני חולה. אולי חולה מאד.

ויש סממנים. והם קצת מפחידים אותי.

ביניהם הירידה שלי במשקל.

החיוורות שלי (העירו לי על כך השבוע).

העייפות התמידית שלי (שבניגוד לפעמים שבהם שואלים אותי למה אני נראה עצוב, ואני אולי משקר ואומר שאני סתם עייף, עכשיו אני באמת עייף. הרבה).

ועוד איזה דבר, שהוא קצת בגדר המגעיל, ולכן אמנע מלפרט אותו - והוא הדבר העיקרי שמפחיד אותי.

יש לי כבר תור לרופא הרלוונטי, אבל התור הוא בעוד שבועיים.

לא כואב לי כלום.

אבל אני מפחד.

קצת יותר מפחד מהפעם ההיא שמצאו אצלי גוש באשך (זה בסוף היה כלום).

אני אמנם לא בן 40, אבל מתחילות לצוץ שערות שיבה על הראש, ואפילו בזקן.

מכאן והלאה אפשר רק להדרדר, או לשמור על המצב הקיים, לא?

אתמול כשחפפתי את השיער ניסיתי לבדוק ולהרגיש אם אני מקריח בקודקוד הראש שלי.

הגנטיקה המשפחתית אומרת לי שהייתי אמור להתחיל להקריח לפני 5 שנים בערך.

אבל לרגע, במקלחת, פחדתי לחשוב מה יהיו ההשלכות אם אני אשלח אצבעות לראש שלי ואגלה שיש איזור שאינו מכוסה בשיער...

"כבר מקריח, תפוח? נו, זה כבר ההתחלה של הסוף. אבל באמת - לא הסופים האלה חסרי התקווה, אלא סוף אובייקטיבי. אתה עברת את שיא אונך, מהרבה מאד בחינות. הגיע הזמן להיות קצת רציני יותר. אולי לנסות ליצור קשר עם הסוכן שלך, לנסות להבין מה כתבו במכתב ההוא ששלחו לך על קרן הפנסיה שלך. אולי גם -"

 לשמחתי מצאתי שאיזור עדיין מלא בשיער. בינתיים קו השיער שלי לא שונה מזה שהיה לי בחטיבת-הביניים.

המחשבות האלו נדחו עד להודעה חדשה.

מזכיר לי שתי בדיחות של שני קומיקאים שאני מאד אוהב ומעריך:

"אתם מבינים, אני צריך ללכת לחדר כושר כדי לשמור על זה! [מצביע על הכרס שלו.] אני צריך ללכת לחדר כושר, כי אם אני לא, אני רק אהיה שמן יותר! אני בחיים לא אהיה רזה, לא. הכי טוב שאני אוכל לעשות, למשך שאריות חיי, זה לשמור שהמצב כמו שהוא עכשיו לא יחמיר!" - לואי סי.קי.

"הברך שלי התחילה לכאוב, אבל ממש, וממש להציק. כשהגעתי [לרופא] הוא אמר לי 'אה כן, יש לך שחיקה בסחוס' אז שאלתי אותו 'אוקיי, מה עושים עם זה? יש דרך לטפל בזה?', ו[הרופא] פשוט הסתכל עליי ואמר לי 'אממ, לא, זה פשוט איך שזה יהיה מעכשיו.'" - מארק מארון